קטגוריה:במדבר כב כז

<< | ספר במדבר • פרק כ"ב • פסוק כ"ז | >>

ותרא האתון את מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל.

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל.

המהדורה המוטעמת:

וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־הָאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַתֵּ֤רֶא וַ - ו' החיבור
תֵּ֤רֶא - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/7200
מורפ': HC/Vqw3fs הָֽאָתוֹן֙ הָֽ - מילית, ה' הידיעה
אָתוֹן֙ - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/860
מורפ': HTd/Ncfsa אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־מַלְאַ֣ךְ מַלְאַ֣ךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 4397
מורפ': HNcmsc יְהוָ֔ה יְהוָ֔ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp וַתִּרְבַּ֖ץ וַ - ו' החיבור
תִּרְבַּ֖ץ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: c/7257
מורפ': HC/Vqw3fs תַּ֣חַת תַּ֣חַת - מילת יחס

צורת יסוד: 8478
מורפ': HR בִּלְעָ֑ם בִּלְעָ֑ם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 1109 a
מורפ': HNp וַיִּֽחַר וַ - ו' החיבור
יִּֽחַר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/2734
מורפ': HC/Vqw3ms־אַ֣ף אַ֣ף - מילית, חיוב

צורת יסוד: 639
מורפ': HTa בִּלְעָ֔ם בִּלְעָ֔ם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 1109 a
מורפ': HNp וַיַּ֥ךְ וַ - ו' החיבור
יַּ֥ךְ - פועל, הפעיל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/5221
מורפ': HC/Vhw3ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הָאָת֖וֹן הָ - מילית, ה' הידיעה
אָת֖וֹן - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/860
מורפ': HTd/Ncfsa בַּמַּקֵּֽל בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מַּקֵּֽל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/4731
מורפ': HRd/Ncmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):

וַתֵּ֤רֶא מהפך (משרת, דרגא 5) הָֽאָתוֹן֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אֶת־מַלְאַ֣ךְ מונח (משרת, דרגא 5) יְהוָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַתִּרְבַּ֖ץ טפחא (מלך, דרגא 2)

תַּ֣חַת מונח (משרת, דרגא 5) בִּלְעָ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וַיִּֽחַר־אַ֣ף מונח (משרת, דרגא 5) בִּלְעָ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַיַּ֥ךְ מרכא (משרת, דרגא 5) אֶת־הָאָת֖וֹן טפחא (מלך, דרגא 2)

בַּמַּקֵּֽל סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ שכבה תַּחַת בִּלְעָם. וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַחֲזָת אֲתָנָא יָת מַלְאֲכָא דַּייָ וּרְבַעַת תְּחוֹת בִּלְעָם וּתְקֵיף רוּגְזָא דְּבִלְעָם וּמְחָא יָת אֲתָנָא בְּחוּטְרָא׃
ירושלמי (יונתן):	וַחֲמַת אַתְנָא יַת מַלְאָכָא דַיְיָ וּרְבַעַת לָהּ תְּחוֹת בִּלְעָם וּתְקֵיף רוּגְזָא דְבִלְעָם וּמְחָא יַת אַתְנָא בְּשׁוֹטָא:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ותרא האתון וגו'. צריך לדעת כוונת ה' בענין זה שנתגלה המלאך להאתון, גם בהעמדת המלאך ג' פעמים בג' מקומות, ובלחיצת רגלי בלעם, וברביצתה, גם בפתיחת פה האתון, וכל מעשה האמור בענין הוא ענין סתום. ונראה כי כל כוונת ה' בענין זה לא היתה אלא להשפיל גאותו של בזוי זה, לפי שקדם ונהג גבהות לפני ה' כמו שכתבנו למעלה שלא אמר לשרים כי הוא הולך ברשות ה' אלא כאדם העומד ברשות עצמו, לזה בקש לו ה' השפלה שאין למטה ממנה ושחק בו בקלון מכוער ומשונה, ודבר ידוע הוא כי הרכבה החיונית אשר הרכיב ה' בבעלי חיים בלתי מדברים היא משונה מהרכבה החיונית שפעל ה' ועשה בבעלי חיים המדברים, ולזה כשרצה ה' שתפתח האתון את פיה לדבר כבעלי חיים המדברים הוצרך להרכיב בה הרכבה החיונית של בעלי חיים המדברים, והוא מה שפעל ה' במעשה העמדת המלאך בג' מקומות ובראיית האתון המלאך ג' פעמים, כי כח המדבר צריך ג' הכנות קודמות לו והם כח הצומח שהוא בכל הנבראים, וכח המניע, ואחר כך כח המדבר, לזה עמד פעם ראשונה וראתה האתון אותו ופעל בה בכח ראות הרוחני כח אחד ממין הרכבת כח הצומח שבו יתקבל כח המדבר, ועמד פעם ב' וראתה אותו ופעל בה כח המניע המתקבל בו כח המדבר, ובפעם ג' פעל בה כח המדבר, ואז פתח ה' את פיה ודברה דברי הבנה בדרך שואל ומשיב והכלימה את בלעם בדרך ביזוי בפני נעריו וכו', וביזוי שיהיה בדרך זה יש לו קול להיותו דבר תמוה בב' אופנים, אופן א' שתדבר הבהמה, והב' שאדם גדול כבלעם היתה לו אתונו לאשה שוכבת חיקו: ונשאר לדעת למה עמד המלאך בג' מקומות שונות ויכול היה להתראות לה ג' פעמים במקום אחד, ואולי כי עשה לו כנגד ג' דברים שעשה ברשעו, א' שה' אמר אליו פעם אחת לא תלך לא תאור והוא לא אמר לשרים מאמר לא תאור וגו' שזה היה סיבה לשלוח אחרים, וכנגד זה נצב פעם אחת בדרך ונטתה האתון מהדרך כשם שהוא נטה מהדרך אשר אמר ה' אליו כנזכר. ב' שה' אמר אליו אם לקרא לך וגו' שתנאי הוא הדבר עד שידע בודאי שיש לו הנאה בדבר ובזה רמזו שאין לו הנאה ולא הרגיש, וכנגד זה עמד המלאך במשעול הכרמים ותלחץ האתון רגליו לאמר שלחצו ה' בנועם דבריו להשכיל להטיב לבל ילך. הג' שה' אמר אליו בעת רשיון ההליכה אך את הדבר וגו' ודיבור זה הוא מדויק אין לנטות במשמעותו אנה ואנה והוא הרשע הלך בעצה אחרת כמו שדייקנו ממאמר הולך הוא גם מאומרו והוא רוכב וגו' וב' נעריו וגו', והוא מה שעמד המלאך במקום צר אשר אין דרך וגו' ורבצה האתון תחתיו שזה ירמוז לומר שאין ה' חפץ בדבר שהוא חפץ ללכת עליו: