קטגוריה:במדבר יז כד

<< | ספר במדבר • פרק י"ז • פסוק כ"ד | >>

ויצא משה את כל המטת מלפני יהוה אל כל בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו.

וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כׇּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְהֹוָה אֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ.

וַיֹּצֵ֨א מֹשֶׁ֤ה אֶת־כׇּל־הַמַּטֹּת֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּרְא֥וּ וַיִּקְח֖וּ אִ֥ישׁ מַטֵּֽהוּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיֹּצֵ֨א וַ - ו' החיבור
יֹּצֵ֨א - פועל, הפעיל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/3318
מורפ': HC/Vhw3ms מֹשֶׁ֤ה מֹשֶׁ֤ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 4872
מורפ': HNp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־הַמַּטֹּת֙ הַ - מילית, ה' הידיעה
מַּטֹּת֙ - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/4294
מורפ': HTd/Ncmpa מִלִּפְנֵ֣י מִ - מילת יחס
לִּ - מילת יחס
פְנֵ֣י - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: m/l/6440
מורפ': HR/R/Ncbpc יְהוָ֔ה יְהוָ֔ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֶֽל אֶֽל - מילת יחס

צורת יסוד: 413
מורפ': HR־כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־בְּנֵ֖י בְּנֵ֖י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc יִשְׂרָאֵ֑ל יִשְׂרָאֵ֑ל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp וַיִּרְא֥וּ וַ - ו' החיבור
יִּרְא֥וּ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: c/7200
מורפ': HC/Vqw3mp וַיִּקְח֖וּ וַ - ו' החיבור
יִּקְח֖וּ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: c/3947
מורפ': HC/Vqw3mp אִ֥ישׁ אִ֥ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa מַטֵּֽהוּ מַטֵּֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 4294
מורפ': HNcmsc/Sp3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיֹּצֵ֨א קדמא (משרת, דרגא 5) מֹשֶׁ֤ה מהפך (משרת, דרגא 5) אֶת־כָּל־הַמַּטֹּת֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

מִלִּפְנֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) יְהוָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

יִשְׂרָאֵ֑ל אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וַיִּרְא֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) וַיִּקְח֖וּ טפחא (מלך, דרגא 2)

אִ֥ישׁ מרכא (משרת, דרגא 5) מַטֵּֽהוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְהוָה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְאוּ, וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְאַפֵּיק מֹשֶׁה יָת כָּל חוּטְרַיָּא מִן קֳדָם יְיָ לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתְּמוֹדַעוּ וּנְסִיבוּ גְּבַר חוּטְרֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):	וְהַנְפַּק משֶׁה יַת כָּל חוּטְרַיָא מִן קֳדָם יְיָ לְכָל בְּנֵי יִשְרָאֵל וְאִשְׁתְּמוֹדָעוּ וּנְסִיבוּ גְבַר חוּטְרֵיהּ: