קובץ יסודות וחקירות/שומרים

הגדרה

אדם שקיבל מחבירו חפץ על מנת לשומרו (הסוגיות בבבא מציעא פרק ג ופרק ח, בסוגיא זו האריך מחנה אפרים הלכות שומרים).
בערך זה נדון בדיני השמירה, ההתחייבות לשמור ודיני התשלומין. לדיני הפיקדון עצמו – ע"ע פיקדון. לדינים המיוחדים לכל אחד מהשומרים – ע"ע שומר חינם, שומר שכר, שוכר, שואל.
לדוגמא, המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים (בבא מציעא לג: במשנה).

מקור וטעם

מקור דיני השומרים מפורש בתורה בשלוש פרשיות:
א) שומר חינם – "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור" (שמות כב-ו).
ב) שומר שכר – "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור" (שמות כב-ט).
ג) שואל – "וכי ישאל איש מעם רעהו" (שמות כב-יג).
והגמרא האריכה בפירושן (בבא מציעא צד:).
בטעם חיובו של השומר לשלם חקרו אחרונים רבים בין שלושה צדדים (שני הצדדים הראשונים הם הידועים יותר):
א) מדין מזיק משום שלא שמר (אבני נזר או"ח שכו בדעת הרמב"ם והרמב"ן (מדין גרמי)).
ב) מדין שהתחייב באחריותו (הגר"ש שקאפ בבא מציעא כה ד"ה הנה, קצוה"ח רצא-ד (ד"ה ולכן) בהבנת תוס' כתובות נו: סוף ד"ה הרי (ירדה תורה לסוף דעתם של השומרים שמקבלים עליהם ברצונם כל אחד את דיניו). וכן חקרו בין שני הצדדים הנ"ל קונטרסי שיעורים בבא קמא יח-יג (לגבי פשיעה), פרי משה קניינים נו-א (לגבי שואל), ומעין זה חקר ברוח אליהו ח האם שומר הוא פועל לעשות מעשים שיועילו להישארות החפץ או שקיבל עליו אחריות).
ג) גזירת הכתוב (מחנה אפרים שומרים ח תחילת ד"ה מעתה. נתיה"מ שמד-א בסופו לגבי שואל: התורה עשתה את החפץ כשלו בתוך ימי השאלה לעניין שכאשר יאנס יחשב כאילו שלו נאנס).
ויש שחילקו שחיובי גניבה אבידה ופשיעה הם מדין מזיק, אך חיוב אונס בשואל אינו מדין מזיק, שלא שייך לחייבו מדין מזיק שהרי הוא אנוס, אלא הוא התחייבות או גזירת הכתוב (נתיה"מ שמד-א בסופו: שואל – התורה עשתה את החפץ כשלו שיתחייב עליו (גזירת הכתוב), שאר שומרים – מזיק. קובץ שיעורים פסחים יז: פשיעה – מזיק, אונסין בשואל – התחייבות, גניבה ואבידה בשומר שכר – מחלוקת).
חיוב השומר לשלם – חקר הקובץ שיעורים (קידושין צב) האם הוא תולדה של חיוב השמירה, או שהוא דין נפרד. וכך ביאר את מחלוקת הראשונים האם שומר יכול לחזור בו באמצע השמירה (לראב"ד אינו יכול לחזור בו ולרשב"א כן יכול): מחיוב השמירה ודאי שיכול לחזור, כדין פועל שיכול לחזור בו אפילו בחצי היום. אלא שנחלקו לגבי חיוב התשלומין – לראב"ד חיוב התשלומין נשאר, שמחיוב זה אינו יכול לחזור, אך לרשב"א חיוב התשלומין נובע מחיוב השמירה, וכיוון שחיוב השמירה פקע – ממילא התבטל גם חיוב התשלומין .

פרטי הדין

בזמן חיוב התשלומין יש שתי לישנות בגמרא (כתובות לד:), ובפירוש הלישנא קמא נחלקו הראשונים, כך שישנם שלושה צדדים:
א) משעת ההיזק (לישנא בתרא).
ב) משעת המשיכה, אך אינו חייב משעת המשיכה ממש, שהרי כל זמן שהחפץ בעין הוא עדיין ברשות הבעלים ואין על השומר שום חיוב, אלא שאם ניזוק משתעבדים נכסיו של השומר למפרע משעת המשיכה (ונפק"מ שערך החיוב הוא כשעת ההיזק) (לישנא קמא לפירוש הריטב"א, דן בדבריו (ובלישנא בתרא) הקצוה"ח רצא-א ושמ-ד ד"ה ולפענ"ד).
ג) משעת המשיכה ממש (לישנא קמא לפירוש הרמב"ן והר"ן, דן בדבריהם הגרי"פ פערלא ח"ג מניין ס"ה פרשיות פרשה כג ד"ה אבל (תחילת קנד. בדפיו)).
במעשה ההתחייבות לשמור נחלקו הראשונים לשלוש דעות (מחנה אפרים שומרים ז ד"ה אין):
א) לרש"י צריך משיכה (וכן דעת הרמב"ם, הובא במחנה אפרים שומרים ח ד"ה מעתה ).
ב) לרא"ש מספיק שיקבל על עצמו לשמור.
ג) התוס' חילקו ששומר חינם ושומר שכר מספיק שיקבלו על עצמם לשמור, משום שעל התחייבותם סמכו הבעלים וסילקו את שמירתם, אך שואל צריך משיכה לחייבו באונסין, שלא שייך בו טעם סילוק השמירה (שהרי האונס היה קורה גם אילו היו שומרים היטב).
שומר שחוזר בו באמצע השמירה נחלקו בו המפרשים לשלוש דעות (מחנה אפרים שומרים יח, קובץ שיעורים קידושין צב):
א) אינו יכול לחזור בו כלל (בין שומר חינם ובין שומר שכר) (ריטב"א, ראב"ד, מגיד משנה).
ב) יכול לחזור בו (בין שומר חינם ובין שומר שכר) (תוס', רשב"א).
ג) שומר חינם לא יכול לחזור בו, שהרי נשתעבד לכל הזמן, אך שומר שכר יכול לחזור בו, שכיוון שצריך לטפל בפיקדון הרי זה דומה לפועל (ואפילו גרע ממנו), והרי פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום (דעת המחנה אפרים עצמו שם).
בביאור מחלוקתם כתב הקובץ שיעורים (קידושין צב) שנחלקו האם חיוב התשלומין הוא תולדה של חיוב השמירה או שהוא דין נפרד: מחיוב השמירה ודאי שיכול לחזור, כדין פועל שיכול לחזור בו אפילו בחצי היום. אלא שנחלקו לגבי חיוב התשלומין – לראב"ד חיוב התשלומין נשאר, שמחיוב זה אינו יכול לחזור, אך לרשב"א חיוב התשלומין נובע מחיוב השמירה, וכיוון שחיוב השמירה פקע – ממילא התבטל גם חיוב התשלומין.
חיוב השבה אין על השומר, ולכן השומר יכול לומר למפקיד "בוא וטול את שלך", שלא כגנב וגזלן שיש עליהם חיוב להשיב לנגזל (קצוה"ח שמ-ד וקצח-ה).
שומר שראה שהפיקדון אבוד מוכרו בבית דין (בבא מציעא לח.). וחקר המחנה אפרים (שומרים לה) האם הוא מדין חיובי שמירה או מדין השבת אבידה.
שומר נכנס תחת הבעלים לנזיקין – וחקרו האם הוא מדיני שומרים, או שנחשב כבעלים לעניין נזיקין (קונטרסי שיעורים בבא קמא ח-טו).

לא שומר כלל

יש מקרים שבהם הנפקד אינו חייב בשום שמירה, אפילו לא שומר חינם:
אם השומר לא משך את החפץ לדעת הרמב"ם לא נעשה שומר, ולשיטתו פטור אפילו בפשיעה (נתיה"מ שא-א ד"ה והנה בשומרים ).
שומר שכר שאמר למפקיד "טול את שלך" הפקיע את שמירתו ואינו אפילו שומר חינם, שהרי אמר לו שאינו רוצה לשומרו יותר (מחנה אפרים שומרים כ ד"ה ושומר).
שומר חינם לזמן ונגמר הזמן – פשוט שכבר אינו שומר כלל, שלא שייך לומר שיהיה שומר חינם, שהרי קיבל עליו שעד אותו הזמן יהיה שומר חינם ולא יותר (מחנה אפרים שומרים יט ד"ה תשובה).
שומר שכר לזמן ונגמר הזמן – הסתפק המחנה אפרים (שומרים יט ד"ה תשובה) האם נעשה מעתה שומר חינם או שאינו שומר כלל.
קניין לזמן, כגון שקנה בהמה לשלושים יום – לדעת ר"י הוא שומר חינם (בתוס' בבא מציעא צו: ד"ה בעל (הראשון)), והרמב"ם סובר שאינו שומר כלל (שאלה ופיקדון ב-יא. דנו בזה קצוה"ח שמו-ה ומנחת חינוך נז-א [יח] ד"ה ועיין).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אחריות, הרשאה, פיקדון, פשיעה, שואל, שוכר, שומראבידה, שומרחינם, שומרשכר, שומר שמסרלשומר, שילם ולא רצה להישבע, שליחותיד, שליחות יד במחשבה, שמירה בבעלים.