קובץ יסודות וחקירות/שואל

הגדרה

אדם ששאל מחבירו חפץ או בהמה בלא שכר (האריך בסוגיא זו מנחת חינוך ס).
בערך זה נדון בדיני שואל. לדיני שומר בכלל ע"ע שומרים.

מקור וטעם

מקורו מפורש בתורה – "וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, בעליו אין עימו שלם ישלם" (שמות כב-יג).
הטעם שחייב באונסין הוא משום שכל ההנאה שלו (רש"י בבא מציעא מא: ד"ה ותיתי).

פרטי הדין

בקנייתו של שואל נחלקו הראשונים האם הוא קניין פירות או קניין הגוף (פרי משה גניבה וגזילה לד-ב,ג):
א) התוס' (בבא קמא יא. ד"ה אין) כתבו שכיוון שחייב באונסין קנה את החפץ, אלא שחייב דמים כגנב וגזלן. והאור שמח (סוכה ה-כה באמצעו) הוסיף שכיוון שהשואל קנה את החפץ, אם מחזירו לבעלים תוך הזמן – הבעלים צריך לעשות קניין.
ב) הרמב"ן והריטב"א (בבא מציעא מג:) כתבו ששואל אינו קונה את גוף החפץ כלל.
שואל ששילם פחות משווה פרוטה, כתב הקצוה"ח (שמ-ה, ומנחת חינוך נט-א [טו]) שדינו כשומר שכר. ואע"פ שבשאר התורה פחות משווה פרוטה לא נחשב ממון, גדר שואל הוא שכל הנאה שלו, וכאן אין כל ההנאה שלו.
השואל חפץ של מצווה, כגון שופר לתקוע בו, הסתפק המחנה אפרים אם דינו כשואל וחייב באונסין, שהרי אין לו הנאת שווה פרוטה (מחנה אפרים נדרים כד, שדי חמד ח"ח מערכת ראש השנה ב-יא עמוד 305).
שואל שהתנה עם הבעלים להתחייב במתה מחמת מלאכה, נחלקו הפוסקים האם התחייבותו מועילה או שצריך לזה מעשה קניין (מאירי בבא מציעא צד., קצוה"ח שמ-א, מנחת חינוך ס-א [ג]).
הפקיד אצל חבירו ואחר זמן נתן לו רשות להשתמש בחפץ – הסתפק המחנה אפרים (שומרים כח) האם הוא שומר שכר או שואל.
מתה מחמת מלאכה פטור (וכן בשוכר), שיכול לומר לו לאו לאוקמא בכילתא (דהיינו בתוך כילה) שאילתה (בבא מציעא צו: ורש"י ד"ה בכילתא). ובטעם לזה חקרו בין שלושה צדדים (מחנה אפרים שאלה ופיקדון ד):
א) משום שהמשאיל פשע שלא בדק (רמב"ן וריטב"א המובאים במחנה אפרים שם).
ב) משום שהמשאיל ידע שאפשר שתכחיש במלאכה והתירה לזה (נימוק"י המובא שם).
ג) משום שאיגלאי מילתא שהיא שאלה בטעות, שלא היתה ראויה למלאכה (מחנה אפרים עצמו שם).
כאשר נשבר החפץ והשואל חייב לשלמו, נחלקו הפוסקים מה דין השברים – האם דינו גם עליהם כשואל וחייב עליהם באונסין (רמ"א חו"מ שמד-ב) או שדינו עליהם כשומר שכר ופטור מאונס (קצוה"ח שמד-ב ד"ה ולכן).
סתם שאלה – סתם הלוואה שלושים יום (מכות ג:). ולגבי שאלה נחלקו הראשונים: לתוס' גם היא שלושים יום, ולרש"י לא (תוס' שבת קמח. ד"ה שואל).
"השאילני דבר זה בטובתך" – דינו שהשואל משתמש בחפץ לעולם עד שייבטל הכלי מלעשות את מלאכתו (שו"ע חו"מ שמא-ו). נחלקו הפוסקים האם כאשר מחזירו למשאיל יכול לחזור וליטלו (רמ"א שם). והסתפק הרנב"ר האם בשעה שהכלי אצל השואל, יכול המשאיל להשתמש בו כאשר השואל לא משתמש בו (נימוק"י בבא מציעא ס. בדפי הרי"ף, דן בו קצוה"ח שמא-ה).
שומר חינם מתנה להיות כשואל. וחקר ר' שמואל האם נעשה כשואל ממש, או שהיא רק התחייבות ממון לשלם אם יאנס (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד שכ).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: פיקדון, שוכר, קובץ יסודות וחקירות/שומרים שומרים, שילם ולא רצה להישבע, שמירה בבעלים.