קובץ יסודות וחקירות/נטע רבעי
הגדרה
[עריכה]פירות שגדלו בשנה הרביעית לנטיעת האילן, מצווה לאוכלם בירושלים.
מקור וטעם
[עריכה]מקורו מהפסוקים "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו'. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'" (ויקרא יט-כג).
במהותו יש גם איסור וגם קדושה, והקדושה חלה עליו גם קודם שיבוא לירושלים (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה נטע רבעי אות מט, והוסיף שם שבזה הוא שונה ממעשר שני).
פרטי הדין
[עריכה]בזמן חיובו נחלקו תנאים (תוספתא מנחות ו-ז) האם לאחר כיבוש וחילוק הארץ נתחייבו מייד בנטע רבעי או שנתחייבו רק לאחר ארבע שנים, דהיינו האם מחוייב בנטע רבעי רק אם כל הארבע שנים היו בזמן החיוב (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה נטע רבעי אות מו).
בפדיונו יש שני דינים: להפקיע את הקדושה, ולחללו על מעות (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה נטע רבעי אות מז).
נטע רבעי נלמד בגזירה שווה ממעשר שני. והסתפק המנחת חינוך (רמז-ב [ב]) האם לומדים ממעשר שני רק את דיני מצוות העשה לאוכלו בירושלים וכו', או גם את דיני הלא תעשה, כגון שאם אכלו חוץ לירושלים לוקה.
וכן הסתפק לגבי הערמה. שהרי מעשר שני מערימים בפדיונו, שיכול לומר לבנו ולבתו הגדולים הילך מעות אלו ופדה לך מעשר שני זה (מעשר שני ד-ד). והסתפק המנחת חינוך (רמז-ד [ד]) האם מערימים גם בנטע רבעי.
בחוץ לארץ נחלקו הראשונים לשלוש דעות:
א) רמב"ם: אינו נוהג בחו"ל.
ב) תוס': נוהג רק בכרם, שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל (תוס' ברכות לה. ד"ה ולמאן). ג) רשב"א: נטע רבעי נוהג בחו"ל (רשב"א בבא קמא סט. ד"ה אבל, והביא גם את הרמב"ם).
ערכים קרובים
[עריכה]ערכים קרובים: ביכורים, דמאי, חדש, חלה, טבל, עציץ, ערלה, תרומות ומעשרות.