קובץ יסודות וחקירות/עציץ

הגדרה

כלי ואדמה בתוכו - אם הוא נקוב דינו כמחובר לקרקע, ואם אינו נקוב דינו כתלוש (הסוגיות בשבת צה. לגבי עציץ נקוב ומחובר, ובגיטין ז: לגבי ספינה ועציץ נקוב המונח על גבי יתידות. האריכו בסוגיא זו האפיקי ים ח"ב מג וקהילות יעקב גיטין ו).
בדיני תרומות ומעשרות, שביעית, ערלה, שבת (דיני תלישה וכד'), טומאה, הכשר לקבל טומאה, קניינים (האם נקנה בקנייני קרקע או בקנייני מטלטלין).
לדוגמא, התולש בשבת מעציץ נקוב – חייב, מעציץ שאינו נקוב – פטור (משנה שבת צה.).
החולק על דין זה הוא רבי שמעון שסובר שגם עציץ נקוב דינו כתלוש לכל דבר (שבת צה.) (חוץ מלעניין טומאה (שבת צה:)).

מקור וטעם

המקור שעציץ נקוב דינו כמחובר הוא דאורייתא, והתולש ממנו בשבת חייב (שבת צה. במשנה).
בטעם שעציץ נקוב נחשב כמחובר חקר האפיקי ים (ח"ב מג לגבי הדין שטהור מלהכשיר בו זרעים) האם הוא משום שיונק מן הקרקע ע"י הנקב, או משום שהעציץ בטל מתורת כלי וממילא בטל לקרקע (ורש"י (שבת צה. ד"ה התולש) לגבי התולש בשבת כתב שהוא משום שיונק).
גדר "נקוב" הוא אפילו אם הנקב בדופנו, שגם בזה מריח לחלוחית הקרקע (רש"י שבת צה. ד"ה התולש).

בדינים שונים

הזורע בשבת בעציץ שאינו נקוב, המגן אבות הסתפק בזה האם חייב מדאורייתא, והחיי אדם כתב שחייב (מנחת חינוך מוסך השבת ב-ג).
ערלה בעציץ שאינו נקוב – אע"פ שעציץ כזה פטור ממעשרות, בכמה מקומות מצאנו שחייב בערלה:
א) אילנות חייבים בערלה אפילו בעציץ שאינו נקוב, משום שסופם לפעפע (שורשיהם יפעפעו בעציץ) (משנה למלך ביכורים ב-ג בדעת הרמב"ם, ע"פ ירושלמי ערלה א-ב [ד:]). וביאר הקהילות יעקב (גיטין ו-א ד"ה והא) שלולא הסברא שמפעפע היה פטור מערלה משום שאינו דרך גדילתו, כמו לגבי שבת.
ב) אילנות הנטועים בבית חייבים בערלה, משום שבערלה כתוב "ארץ" וזהו ארץ, אך ממעשר פטורים משום שכתוב בו "שדה" ואינו שדה (ירושלמי ערלה א-ב [ד:], דנו בו אגלי טל קוצר כב וקהילות יעקב גיטין ו-א).
ג) ספינה שאינה גוששת ועציץ נקוב המונח על גבי יתידות נחשבים תלושים, ואעפ"כ נחשב נטיעה משום שזוהי דרכו. ולכן לעניין ערלה חייב, שעכ"פ חי מאוויר ארץ ישראל, אך לעניין מעשר ושביעית פטור משום שלא גדל מקרקע ארץ ישראל (קהילות יעקב גיטין ו-ד בדעת הרמב"ם).
ספינה שאינה גוששת, אע"פ שפטורה ממעשרות מדאורייתא, חייבת מדרבנן כדין עציץ שאינו נקוב (קהילות יעקב גיטין ו-ד).

בקניינים שונים

קניין משיכה לא מועיל בעציץ נקוב ובזרעים שבתוכו (גיטין כב., שו"ע חו"מ רב). וחקר ר' שמואל (בשיעוריו קידושין עמוד רמ) האם הוא משום שקרקע אינה נקנית במשיכה, או שכיוון שנחשב מחובר לקרקע עולם – אינה משיכה כלל (כמו המושך ענף שמחובר לאילן, שאינה משיכה).
אמנם הפני יהושע (קידושין כב: ד"ה גמרא) כתב שהטעם שקרקע לא נקנית במשיכה הוא משום שאי אפשר למושכה, ומשמע ממנו שעציץ – שאפשר למושכו – יקנה במשיכה (קובץ שיעורים קידושין קלה).
קניין חצר, דהיינו שהעציץ נמצא בחצר הקונה – ספר המקנה ((ר' אליעזר זוסמאן סופר) טו-כו ד"ה גיטין) כתב שנקנה בקניין חצר, והביא (שם בד"ה הלום) שיש דעה שאינו נקנה.

עציצים שונים

עציץ (שאינו נקוב) של עץ ושל חרס – יש בראשונים ארבע שיטות בחילוק ביניהם (משנה למלך ביכורים ב-ג בסוף הרבע הראשון):
א) רש"י (גיטין ז: ד"ה עפר): של חרס – דינו כנקוב, של עץ – דינו כאינו נקוב (והאפיקי ים (ח"ב סוף מג ד"ה ולמ"ש יתורץ) חידש בדעת רש"י, שאע"פ שעציץ של חרס דינו כנקוב הוא רק לעניין שיונק דרך החרס, אך כיוון שבעצם אינו נקוב, הכלי לא התבטל לקרקע, ולעניין זה דינו כאינו מחובר).
ב) תוס' (גיטין ז: ד"ה עציץ) ורשב"א (שם): של חרס – דינו כאינו נקוב, של עץ – דינו כנקוב.
ג) תוס' (מנחות פד: ד"ה כאן): של חרס – דינו כאינו נקוב, של עץ – אפילו אם הוא נקוב – דינו כאינו נקוב.
ד) ראב"ד: בין של חרס ובין של עץ – דינם כאינם נקובים.
אדמה שנמצאת על גג – תוס' כתבו שדינה כתלוש (גיטין ז: ד"ה הא, לגבי דין מעשר בעפר הבא מחו"ל לגג). אך הרא"ש כתב (שו"ת הרא"ש ב-ד, לגבי תרומה וערלה) שדינה כמחובר, וביאר שדין תלוש הוא רק בעציץ וספינה שהם דבר המיטלטל ואין דרך העולם לזרוע בהם. אך גג שהוא קבוע ומחובר ויונק מהארץ, וגם דרך העולם לזרוע כך – דינו כמחובר.
עציץ נקוב וזרעים בתוכו – דין העציץ כמטלטלין ודין הזרעים כקרקע (לגבי קניינים) (גיטין כב.). והסתפק האפיקי ים (ח"ב מג בתחילתו) מה דין העפר שבעציץ – האם כמטלטלין או כקרקע (וכן דן בזה שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד קיא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חדש, חלה, טבל, מטלטלין, מלאכותשבת, נטערבעי, קרקעות, תרומות ומעשרות.