לדלג לתוכן

קובץ יסודות וחקירות/אדם המזיק

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הגדרה

[עריכה]

אדם שמזיק בגופו (ולא ע"י ממונו) לרכושו של חבירו חייב לשלם לו על כך, בין אם הזיק בשוגג ובין במזיד, בין ישן ובין ער, בין ברצון ובין באונס (בבא קמא כו. במשנה).
בערך זה נדון באדם שהזיק בגופו. לגבי ממונו של אדם שהזיק, דיני נזיקין בכלל והאיסור להזיק – ע"ע נזיקין.

מקור וטעם

[עריכה]

במקורו יש כמה דעות:
א) "פצע תחת פצע" (שמות כא-כה), שהוא פסוק מיותר לדרשא זו (בבא קמא כו: ורש"י שם ד"ה פצע).
ב) "ומכה בהמה ישלמנה" (ויקרא כד-כא), ולא חילק בין שוגג למזיד ובין אונס לרצון (רמב"ם חובל ומזיק ו-א, ומעין זה בבא קמא פג:).
ג) בשוגג חייב מסברא, שהרי חייב אפילו על ממונו שהזיק, והרי היזק ממונו הוא שוגג (פני יהושע בבא קמא לה.).

פרטי הדין

[עריכה]

אדם המזיק באונס גמור, כגון שישן והביאו אצלו כלים ושברם בשנתו (ולא שהלך לישון כשהכלים אצלו ושברם בשנתו, שזהו אונס שאינו גמור), נחלקו בו הראשונים: הרמב"ן (בבא מציעא פב: ד"ה ואתא) מחייב אפילו בזה, אולם התוס' (בבא קמא כז: ד"ה ושמואל, וכן הרא"ש שם) פוטרים. אמנם גם הם כתבו שפטור רק על ההיזק, אך על ההנאה חייב.
כח כחו ככחו לגבי אדם המזיק, וחייב (קונטרסי שיעורים בבא קמא יא-ג, תבואת שור יו"ד ג (הובא בקונטרסי שיעורים שם יא-ג)), והר"ן חידש שהוא מדין גרמי (סנהדרין עז.).
במקום סכנה מותר להזיק לחבירו אם כוונתו לשלם (רשב"א בבא קמא ס: ד"ה מהו).
בכפרת החטא יש חילוק בין מזיק לחבירו, חובל בחבירו וגוזל מחבירו:
א) המזיק לחבירו – כיוון ששילם לחבירו מה שחייב לו – נתכפר לו (רמב"ם חובל ומזיק ה-ט).
ב) החובל בחבירו – לא מתכפר לו עד שימחל לו (משנה בבא קמא צב., רמב"ם שם).
ג) הגוזל מחבירו – לא נתכפר לו עד שימחל לו (רמב"ם תשובה ב-ט), ואינו דומה למזיק, משום שהגוזל נהנה מהעבירה (לחם משנה חובל ומזיק ה-ט).

ערכים קרובים

[עריכה]

ערכים קרובים: גירי דיליה, גרמא וגרמי, היזק שאינו ניכר, חובל (אדם שמזיק את גופו של חבירו), מבטל כיסו של חבירו, מזיק שעבודו של חבירו, נהנה, נזיקין (דיני נזיקין בכלל, ושם בסעיף "מקור וטעם" דנו במקור האיסור להזיק), פשיעה.