קובץ יסודות וחקירות/חובל

הגדרה

אדם שמזיק את גופו של חבירו (הסוגיות בבא קמא פרק ח, האריך בסוגיא זו קונטרסי שיעורים בבא קמא כא).
בערך זה נדון באדם שחבל בגופו של חבירו. בדיני נזיקין בכלל (כגון המקור והטעם לאיסור להזיק) ע"ע נזיקין.
לדוגמא, סימא את עינו, קטע את ידו, שבר את רגלו, כוואו בשיפוד (בבא קמא פג: במשנה).

מקור וטעם

בטעם תשלומי חבלה חקר ר' שמואל האם הם משום הממון שהפסיד, כשאר תשלומי נזיקין, או שזו גזירת הכתוב (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד סה. וכן הקונטרסי שיעורים בבא קמא כא-ב כתב שנחלקו הרמב"ם והראב"ד האם חובל הוא מדיני נזקי ממון או דין נפרד).
===חיוביו ===חיוביו הם חמישה: נזק, צער, ריפוי, שבת, בושת (בבא קמא פג: במשנה). ונפרט כעת את התשלומין שדנו בהם המפרשים:
תשלומי נזק, כגון הקוטע את ידו של חבירו, הם בפשטות ממון (ולא קנס), שהרי משלם לו את שווי הנזק. אך הרמב"ם חידש שהוא קנס (חובל ומזיק ה-ו, והראב"ד ושאר נו"כ הקשו עליו), ובטעמו מצאנו ארבעה הסברים:
א) רוב האחרונים ביארו שאברי הגוף (כגון היד) לא נחשבים ממון כיוון שאינם במכירה, שהרי לא יכול למכור את עצמו לעבד (אור שמח חובל ומזיק ה-ו, קהילות יעקב בבא קמא מ בהשמטה לפרק החובל, הגר"ש שקאפ כתובות לה סוף ד"ה ולדברנו, אבן האזל חובל ומזיק ה-ו ד"ה ובדעת. ומעין זה כתב מרכבת המשנה סנהדרין ה-יד (תחילת קכז. בדפיו) שאין בזה חסרון כיס).
ב) התשלום לא יועיל למלא את הנזק, שהרי לא יוכל לקנות יד חדשה (קהילות יעקב בבא קמא מ בהשמטה לפרק החובל) .
ג) נזק גוף צריך אומדן גדול, ולכן נחשב קנס (ב"ח חו"מ צ-כה).
ד) לדעות שגופו של האדם לא שייך לו פשוט שאינו נזק.
בטעם תשלומי הנזק חקרו האחרונים האם הם על הממון (שווי), או על החומר שניזוק (עצם) (עיון בלומדות יד: מחלוקת ראשונים) .
תשלומי ריפוי אינם חוב ממון לשלם לו את שווי הריפוי, אלא יש עליו חיוב לרפאותו, ורק כשאינו יכול לרפאותו משלם לרופאים שירפאוהו (קובץ שיעורים כתובות ריח).
תשלומי בושת חייב לשלם רק אם התכוון (בבא קמא פו: במשנה). ובגדר הכוונה יש חמש שיטות במפרשים (קונטרסי שיעורים בבא קמא יד-ג):
א) כוונה לעשות את המעשה (רש"י).
ב) כוונה להזיק (ר"ח).
ג) כוונה להזיק, ואפילו אם כוונתו להזיק רק בשביל הנאתו, וכן אם הוא פסיק רישא חייב אפילו אם לא התכוון (מאירי).
ד) כוונה להזיק דווקא לרעתו של הניזק (ראב"ד).
ה) כוונה לבייש, וטעמו הוא שאם לא התכוון לבייש לא נחשב ביוש, דהיינו שהפטור בבושת שלא בכוונה אינו מצד המזיק אלא מצד הניזק (ים של שלמה).

פרטי הדין

נתן לו רשות לחבול בו וחבל בו – אינו עובר בלאו ("לא יוסיף") (מנחת חינוך מט-א [ו] ד"ה וגם נראה, מח-ב [ג] ד"ה ונראה לענ"ד, והוסיף (מח שם) שלא מצא כן מפורש, אך הסברא נותנת כן).
בכפרת החטא יש חילוק בין מזיק לחבירו, חובל בחבירו וגוזל מחבירו:
א) המזיק לחבירו – כיוון ששילם לחבירו מה שחייב לו – נתכפר לו (רמב"ם חובל ומזיק ה-ט).
ב) החובל בחבירו – לא מתכפר לו עד שימחל לו (משנה בבא קמא צב., רמב"ם שם).
ג) הגוזל מחבירו – לא נתכפר לו עד שימחל לו (רמב"ם תשובה ב-ט), ואינו דומה למזיק, משום שהגוזל נהנה מהעבירה (לחם משנה חובל ומזיק ה-ט).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אדם המזיק (אדם שהזיק את רכושו של חבירו), גרמאוגרמי, נזיקין (דיני נזיקיןבכלל, ושם בסעיף "מקור וטעם" דנו במקור האיסור להזיק), תשלומי נזיקין.