צדקת הצדיק/פט
[פט] דרשו רז"ל בחולין (פט.) על פסוק "הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם" (תהלים נח, ב): "אומנתו של אדם בעולם הזה – ישום עצמו כאלם"; ופירוש לשון אומנות – דבר גדול שאין כל אחד יכול לעשותה. וכד"ש ב(ירושלמי סוכה ה, ח) שילהי סוכה: "באמונתם באומנתם אומנות גדולה כו'"[1]. ואימת הוא אומנות? רק כש"צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן", שלזה צריך אומנות גדול כאשר מדבר ומפסיק באמצע, שעד פה הוא הדבור צדק, מה שאין כן שלא לדבר כלל;
אין נמי: עצה הוא איך יוכל לאומנות זו כש"צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן", כמ"ש בערכין (טו:)[2], ובדברים רבא רפ"א שדברי־תורה מרפא הלשון. ושם בדב"ר שמתיר הלשון, רוצה לומר: שהוא מתירו לדבר הכל, כמ"ש בסוכה (כא:) עליהו: אפילו שיחת חולין כו', שכל שיחתן תורה[3]. וזהו דמייתי שם: "ספרים נכתבים בכל לשון" – רוצה לומר: אפילו שיחת חולין כאשר הוא תורה, והיינו כמ"ש בירושלמי דברכות (ס"פ ט): "פטטיא דאורייתא טבין". [ומאן דאמר אלא יונית, כמ"ש בזוה"ח (יתרו) דאינון קריבין לאורחי מהימנותא עיין שם[4]. מזה זכו ללשון, ובב"ק (פג.) מחלקים בין לשון לחכמה עיין שם[5]. ומ"מ א' (במגלת תענית) דנחשך העולם ביום שנעתק התורה ליונית, ושינו י"ג דברים; ובמק"א ביארנום, ושם ביארנו כי הם זלעו"ז נגד תורה שבע"פ, לכך היו פום ממלל רברבין, ולכך ספרים נכתבים בלשונם אבל חכמתן שלהן בעצמן אסור ללמוד, ואכמ"ל]:
- ^ באמונתם (דברי הימים א ט). באומנותם, אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו.
- ^ אמר רבי חמא בר' חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנא' מרפא לשון עץ חיים (משלי טו, ד). ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר חץ שחוט לשונם (ירמיה ט, ז). ואין עץ אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג, יח).
- ^ אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב מנין שאפי' שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד? שנאמר ועלהו לא יבול (תהלים א, ג).
- ^ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת יָוָן, דְּסָחֲרָא לוֹן נֹגַהּ, וְלָא בְּהוּ נֹגַהּ, דִּכְתִיב בְּהוּ סָבִיב. בְּגִין דְּלֵית בְּכָל מַלְכְּוָון, דְּאִינוּן קְרֵבִין לְאוֹרַח מְהֵימְנוּתָא, כַּוָּותַיְיהוּ. אוּף הָכָא בְּאִינוּן קְלִיפִּין, לָאו מַאן דְּקָרֵיב לְמוֹחָא, כְּהַאי. וְהַאי סַחֲרָא לֵיהּ נוֹגַהּ, וְלָאו בֵּיהּ נֹגַהּ, אֶלָא נַפְקָא מִגּוֹ מוֹחָא, וְנָהֵיר סְחוֹר סְחוֹר.
- ^ וחכמת יוונית מי אסירא? והתניא אמר רבי בארץ ישראל לשון סורסי למה או לשון הקדש או לשון יונית, וא"ר יוסי בבל לשון ארמי למה או לשון הקדש או לשון פרסי, אמרי לשון יוני לחוד חכמת יונית לחוד. וחכמת יונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג, עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי (איכה ג, נא). אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמת יונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא, אמרי שאני בית רבן גמליאל שהיו קרובים למלכות, וכדתניא המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות. של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית מפני שקרובים למלכות.