צדקת הצדיק/פח
[פח] אין דרך שאין בו עקלקלות, רק שבעיניו הוא ישר, כמ"ש במשלי כ"א ב'[1],
כי על־ידי התאות צריך לעקם דרכיו, שהם פחתים שבינתים שאינו מישור, כמ"ש בויקרא רבה (פ' יב) על פסוק "יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" (משלי כג, לא)[2], כי "המתהלך במישרים – כל העריות דומות עליו כמישור" (יומא עה, א). לולי כן אי־אפשר לילך במישרים, ומי שבעיניו הוא ישר – מה יעשה? והלא לפי דעתו הולך ביושר, על זה אמר: "וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'" – מי שלבו שלם, אין ה' יתברך משגהו להטעותו, ואינו בא בטרוניא; רק עקמומית שבלב הוא הגורם הטעות:
- ^ כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת ה' (משלי כא, ב).
- ^ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ, אָמַר רַבִּי אַסֵּי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא סוֹף שֶׁמְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא.