צדקת הצדיק/פז
[פז] אין גזירה יוצאה מפי הקב"ה אלא בהסכמת צדיקי־הדור [שהם בית־דינו], כמ"ש באידרא רבא (זהר חלק ג קמב, ב): "סוד ה' ליראיו. ועד דלא אסכימו לא נחתין דינין לעלמא", ואיך יהיה זה? והלא הם אדרבא מתפללים בעדם, רק שהוא בענין אחר הדומה לו, כענין שהיה בדוד המלך ע"ה בכבשה, [וירמיה היה בבני ענתות, וגלות י' שבטים היה ישעיה בשבנא, וא"א בסדום הוא במה שהפריד לוט מקודם, וכן הכל, ואכמ"ל].
ולכך צריך שמירה בזה שלא יצא לעולם דבר רע מפיו, ולכך הצדיק נתפס, "ובהדי הוצא לקי כרבא" (בבא קמא צב, א). ובודאי הכל במשפט, רק שהוא כנ"ל, מפני שהסכים והוא גרם לפורענותם, ולכך ממנו מתחיל כדאיתא בב"ק (צב.). כענין מדה טובה שאמרו במתפלל על חבירו כו' נענה תחלה[1]. ולא היה צדיק שניצול מזה לגמרי, רק משיח, ואכ"מ ואין כאן מקומו להאריך עוד:
- ^ כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה