צדקת הצדיק/צ
התורה הוא מפת העולם, כמ"ש בבראשית רבה רפ"א במשל דדיפתראות ופינקסאות, וכן ישראל [שהם ואורייתא חד, כנודע, כי אור הנפשות דישראל הוא עצמו אור התורה, וכמ"ש דיש ס"ר אותיות לתורה] שבכל דור – הם מפת העולם באותו דור,
כפי ההתחדשות שבנפשות מישראל בכל דור – כן התחדשות העולם באותו זמן, וכמ"ש ביבמות (סג.): אפילו ספינות כו' בשביל ישראל[1].
וכמו שהנפשות משתנות מדור לדור – כן התורה, והיינו התורה שבע"פ שמתחדש בכל דור חדשות על־ידי חכמי־ישראל, ועל־ידי כל חדשות התורה שבע"פ יוצא לאור נפשות חדשות מישראל, ועל פיהם נתחדש גם כן ענינים בעולם,
וממצב העולם בכל דור נוכל להתבונן על מצב נפשות ישראל שבדור, וכן על מצב התורה שבפיות תלמידי־חכמים האמיתים שבאותו דור [ולכ"א בחגיגה (ה:): אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם; עיין שם[2], ומובן]:
- ^ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל
- ^ כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה, אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין? אמר להם אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם (ירמיה מט, ז). כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם, ואי בעית אימא מהכא, ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך (בראשית לג, יב).