עשרה מאמרות מאמר חקור דין ד א
עשרה מאמרות · מאמר חקור דין ד · א · >>
הצלם והדמות מעלות טובות למקום עלינו, לצדיקים גמורים ולבעלי תשובה שמהן זכינו להמנות לפניו, אם כבנים אם כעבדים. והוא טעם גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כה, כג). כי ה' הוא האלהים. והידיעה היא הבחירה, והלמוד הוא המעשה. וכבר אמרו חכמים, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ויש אמנם בדברים האלה מליצה לחבב מדרגתם בעיניהם, ואתיא לקושטא דמלתא כי הא דתנינן, טהרת הקדש מדרס לחטאת, אף על פי שטבול יום פוסל בתרומה וקדשים דבר תורה, ופרת חטאת היו כל מעשיה בכהן ובכלים טבולי יום. וכן שלמא מן שמיא ברישא לרחוק והדר לקרוב, דינא הוי כטעם ולא אבא בעיר (הושע יא, ט). ודרשו שלא יכנס בירושלים של מעלה תחלה, וכן יכולה שכינה שתאמר להקב"ה איני נזונית למעלה כיון שאיני עושה תקון למטה, בשעה שאין הדור ראוי לכך, ולעולם עיקר שכינה בתחתונים, להשכין עליונים באהליהם. ומכל מקום גם זה לנו משלמות התורה ואמתתה, שכל מליצותיה אמת לפי פשוטן כמו שבארנו למעלה, וטעמא דהכא הוא שאין בעלי תשובה מאמינים בעצמם עד יום מותם ונשמרים מאד לנפשותם. אמת דגבי צדיקים גמורים כתיב לא יאונה לצדיק כל און (משלי יב, כא). דוקא הפועל הזה הנגזר מן השם, והבטחה גדולה היא זו שלא יבא לידו דבר עבירה, דמהיכא תיתי כיון שהוא מתהלך בתומו, צדיק לא יחשוב ולא יהרהר בשום דבר רע, אדרבה הוא פורש ומתרחק הרבה משערי ההיתר שלא ליגע אפילו כחוט השערה באחד משערי האסור, והכי אשכחן ביחזקאל דהוה משתבח ואזיל בנפשיה שלא אכל נבלה וטרפה. ובא ליפטר עם זה ממצותו יתברך שאמר לו לעוג עוגת שעורים בגללי צואת האדם, וכאשר החליפה בצפיעי הבקר סבר וקביל, אך לא מאנינות הדעת אלא מהרחקה הדומה לכיעור. וכך אמר יחזקאל, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאנשי דורי אוכלים נבלות וטרפות שקצים ורמשים כמו שבא בפרק חלק, והם נעשים צואת האדם, ואף על גב דפקע אסורייהו ופרשא בעלמא נינהו, מכל מקום כשם שנזהרתי מבהמות כוס כוס הקרובה להיות נבלה, כך אזהר מן הגללים הבאים מן הנבלה, ושמח מצפיעי הבקר הבאים מירק עשב. ואיש אשר כמוהו אין ספק שהמצות הבאות על ידו הן בתכלית השלמות בתום לבב ובנקיון כפים, ובוחן לבבות וכליות הוא לבדו צופה ומביט במעלתם, כדדרשינן בהו עין לא ראתה אלקים זולתך. וכל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה. כי גרם עטיו של נחש שאפילו השלמים יחשבו עמהם ופשוט הוא כי אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא. וכבר העירונו חכמים בפרק קמא דברכות על צדיק בן צדיק, אשר יקראוהו צדיק גמור. ולצדיק בן רשע צדיק שאינו גמור, על הדרך המורגל אצלנו. דכל תרי לישני כי האי גוונא לא סתרן אהדדי. ועם המליצה הזאת ליודעה ורגיל בה, לנפשנו ינעם כתוב הדר הוא האמור ביאשיהו המלך, וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה', ואנחנו לא נדע מה פשעו מה חטאתו שהזקיקוהו לתשובה זו, אלא שהיה צדיק בן רשע, הוא המלך אחז שאמר לו ישעיה, שמעו נא בית דוד (ישעיהו ז, יג). מדקאמר נא שפירושו עתה, שמע מינה שהוא עתיד לשמוע לאחר זמן, וגם באותה שעה היה בוש ממוכיחיו כדאסמכוה אקרא דכתיב, אל מסלת שדה כובס. שהיה כובש פניו בקרקע מפני ישעיהו, ועדו נתנבא על המזבח בבית אל, הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. ומפליג בתקון מעשיו כנודע. וכללא דמלתא שצדיקים גמורים הם בלי ספק גדולים בעשה טוב, ובעלי תשובה גדולים בסור מרע. והיינו פלוגתא דרבי אבהו ורבי חייא בר אבא בפרק חלק, לא שיהא האחד מבטל דברי חברו, אלא כדמתרגמינן ותהי המחצה. והות פלוגתא, שכל אחד אמר חצי דבר והא והא איתא. ומה שנתיחסה מעלתם של בעלי תשובה בתאר מקום, אתיא כדמחוי רב יהודה ונבארהו: