ערכי לשון הקודש - ענש
- "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף" (דברים כב יט), "וַיַּעֲנֹשׁ אֶת הָאָרֶץ" (דברי הימים ב לו ג), "וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ" (עמוס ב ח), "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב" (משלי יז כו). והנפעל "וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ" (משלי כב ג), "עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ" (שמות כא כב). ענינם חיוב וגבוי נתינת הממון. ואפשר שיהיה ופתיים עברו ונענשו חיוב נתינת הנפש, כלומר המיתה כמו שנשתמשו רבותינו ז"ל הרבה בזה הלשון באמרם (שבת קמט, ב) דמעניש וקטיל וזולת זה הרבה. ועל הדרך הזה פירשו הם (ברכות ז, א), גם ענוש לצדיק לא טוב:
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: ענש
הערות שוליים