משנה ערכין ט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ט · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מכרה לראשון במנה, ומכר הראשון לשני במאתים, אינו מחשב אלא עם הראשון, שנאמר (ויקרא כה) "לאיש אשר מכר לו".

מכרה לראשון במאתים, ומכר הראשון לשני במנה, אינו מחשב אלא עם האחרון, שנאמר (שם) לאיש, לאיש אשר בתוכהד.

לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב, ברע ויגאול ביפה, לא ילוה ויגאל, ולא יגאל לחצאים.

ובהקדש מותר בכולן.

זה חומר בהדיוט מבהקדש.

נוסח הרמב"ם

מכרה לראשון במנה ומכרה הראשון לשני במאתיים אינו מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאיש אשר מכר לו (ויקרא כה כז) מכרה לראשון במאתיים ומכרה הראשון לשני במנה אינו מחשב אלא עם האחרון שנאמר לאיש לאיש אשר בתוכה לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב ברע ויגאול ביפה ולא ילווה ויגאול ולא יגאול חציים ובהקדש מותר בכלם זה חומר בהדיוט מבהקדש.

פירוש הרמב"ם

מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים כו': נתן למוכר מנה יפה לפי שהוא רחוק אח"כ אומר שאם רצה למכור קרקע רחוק מן העיר או שמכר הפחות להציל המעולה אין שומעין לו שנאמר והשיגה ידו ומצא פרט למצוי עד שימצא דבר שאינו מצוי לו בשעה שמכר ומה שאמר כדי גאולתו ר"ל יותר מהדמים שנמכרה בהן או הוסיפו ופחתו דמיה שג"כ נותנין ללוקח הפחות ולמוכר היפה כמו שהקדמנו במה שאמר מכרה ראשון לשני:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אינו מחשב - המוכר כשבא לגאלה:

אלא עם הראשון - ואותו חשבון ינכה לו כל שנה ושנה שאכלה, והמותר ישלם לו:

אשר מכר לו - בגואל שדה ממכרו כתיב, והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו:

לאיש אשר בתוכה - שהוא מוצא עתה בתוך השדה כשבא לפדותה. ומנלן דדרשינן לקולא גבי מוכר ולא דרשינן לחומרא, גמרינן גאולה גאולה מעבד עברי, בשדה אחוזה כתיב (ויקרא כה) ומצא כדי גאולתו, ובעבד עברי כתיב (שם) גאולה תהיה לו, מה להלן להקל אף כאן להקל. והתם מנלן דלהקל, דתניא, נמכר במנה והשביח ועמד במאתים, מנין שאין מחשבים אלא במנה וכמו שהגיע מאותו מנה לכל שנה כך מנכה לו, תלמוד לומר מכסף מקנתו. ומנין שאם נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה שאין מחשבים אלא במנה, תלמוד לומר כפי שניו, כלומר כפי מה שהוא שוה באותה שעה ה:

לא ימכור - שדה רחוקה שיש לו, כדי שיגאל שדה זו שהיא בקרוב ו. וכן לא ימכור ברע כדי שיגאל שדה זו שהיא יפה. ולא ילוה מאחרים כדי שיגאל. ואינו גואל חצי השדה שמכר אלא או גואל כולה או לא כלום. וכל הני ילפינן מקרא דכתיב (שם) והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו. והשיגה ידו מעצמו, ולא שילוה ויגאל. ומצא, משמע שימצא דבר שלא היה מצוי לו בשעה שמכר, פרט למוכר ברחוק כדי לגאול בקרוב, ברע כדי לגאול ביפה, שהיה מצוי לו בשעה שמכר. כדי גאולתו, [כדי גאולה] הוא גואל ואינו גואל לחצאים:

ובהקדש מותר בכולן - המקדיש שדהו מותר למכור שדה אחרת, או ללוות, כדי לגאלה, ואם אינו מספיק לגאול כולה יגאל חציה וכשתשיג ידו יגאל כולה:

פירוש תוספות יום טוב

שנאמר לאיש. לאיש אשר בתוכה. דה"מ למכתב לאשר מכר לו. [לאיש ל"ל] אלא לאיש כלומר האדון בעל השדה [שהוא עכשיו בתוכה]. כדאיתא ביומא פ"א משנה ג'. אישי כ"ג ופי' הר"ב אישי אדוני. וכתב הר"ב ומנלן דדרשינן לקולא כו'. גמרינן גאולה גאולה מע"ע כו' והתם מנלן דלהקל דתניא כו'. ואכתי תקשה בע"ע גופא מנלן דדרשינן לקולא. ומסיק רב נחמן דכתיב אם עוד רבות בשנים וגו' מכסף מקנתו. ואם מעט נשאר בשנים וגו'. וחשב לו כפי שניו. לכתוב רבות שנים מאי בשנים. אלא נתרבה כספו בשנים. מכסף מקנתו. נתמעט כספו בשנים כפי שניו. וא"ר יוסף דרשינהו רב נחמן להני קראי כסיני:

לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב. כתב הר"ב דכתיב ומצא משמע שימצא דבר שלא היה מצוי לו כו'. עמ"ש במשנה ב' פ"ב דמכות. וכתבו התוס' דה"ה איפכא דלא. אלא אורחא דמלתא נקט ע"כ. והיינו דכתב הרמב"ם בפי"א מהל' שמטה. המוכר שדה אחוזה והיו לו שדות אחרות ומכר מאותם השדות כדי לגאול שדהו שמכר. אין שומעין לו. שנאמר ומצא כו':

ובהקדש מותר בכולן. פירש הר"ב המקדיש שדה כו' יגאל חציה. עיין ברפ"ז:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) בתוכה. דהוה מצי למכתב לאשר מכר לו, לאיש למה לי, אלא לאיש כלומר האדון בעל השדה שהוא עכשיו בתוכה. כפירוש אישי כהן גדול, אדוני:

(ה) (על הברטנורא) ואכתי תקשי, ובעבד עברי גופיה מנלן. ובגמרא דריש ליה מקרא:

(ו) (על הברטנורא) ה"ה איפכא דלא. אלא אורחא דמלתא נקט. תוס':


פירושים נוספים