ערוך השולחן העתיד זרעים ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ערוך השולחן העתיד · זרעים · סימן ב | >>


איך הוא נתינת פאה וכמה שיעורו

ובו: כ' סעיפים

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ

סעיף א

[עריכה]

עיקר מצות פאה הוא להניח מקצת תבואה כפי השיעור שיתבאר, בסוף שדהו כדכתיב ״לא תכלה פאת שדך לקצור״ ויניח במחובר קמה בסוף שדהו, ולאו דווקא כשקוצר התבואה דה"ה תולש או עוקר או קוטף, וכך שנינו בת"כ בפ׳ קדושים ״ובקוצרכם״ אין לי אלא קוצר תולש מניין ת"ל ״לקצור״ דמיותר הוא עוקר מניין ת"ל ״בקוצרך״ (כצ"ל) דמיותר הוא ובע"כ כן הוא דכיון דהתורה ריבתה גם אילנות לפאה כמ"ש בסי׳ א׳ ובאילנות ליכא קצירה אלא תלישה או קיטוף אבל קוטף מלילות מעט מעט פטור כמ"ש בסי׳ ד׳ סעי׳ י"ז ויתבאר שם בס"ד דזהו כשהם רכים עדיין:

סעיף ב

[עריכה]

ובשביל ד׳ דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו מפני גזל עניים שלא יראה בעה"ב שעה פנויה ויאמר לקרובו עני ה"ז פאה ויטלנה כולה אבל עכשיו כל העניים יראו כשעומד בסופה, ומפני ביטול עניים שלא יהא [יהיו] עניים יושבין ומשמרין עכשיו מניח בעה"ב פאה, ומפני החשד שלא יהא עוברין ושבין אומרים תבא מארה לאדם שלא הניח פאה בשדהו, ומפני הרמאים שלא יאמרו כבר נתננו פאה (שבת כג, א):

סעיף ג

[עריכה]

ואע״פ שהמצוה היא להניח סאה בקמה מ״מ אם לא הניח בקמה יניח בתלוש, ואפילו למאן דס״ל דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני, מ״מ בכאן גילתה תורה לעני ולגר תעזוב אותם, ופירושו דאפילו לאחד הקצירה תעזוב (תמורה ו.) ולכן מהך סעמא אינו לוקה על לאו זה משום דה״ל ניתק לעשה וה״פ דקרא לא תכלה וגו׳ ואפילו בלית לעני ולגר תעזוב אח״כ וכדתניא (שם) מצות פאת להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה מפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים מפריש מן הכרי עד שלא מירחו מירחו מעשר ונותן לו דהמעשר אינו על חשבון העני דהא אם היה נותן לו קודם מירוח היה העני פטור ממעשר דפאה פטורה ממעשר ולכן מפריש על חשבון עצמו (ועתו"ס ב"ק צ"ד. ד"ה מירחו למה לא תני תרומה):

סעיף ד

[עריכה]

ודע דבברייתא שם איתא משום ר' ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה ונותן לו ולכאורה לפי כללי ההלכות הלכה כרבנן ועוד דהא טעמייהו דרבנן הוא מפני שכיון שטחנן קנאן בשינוי (ב״ק, צ״ד.) ואנן קיי"ל דשינוי קונה וא״כ תימא על הרמב״ם בריש פ״א שכתב דאפי׳ טחן הקמח ואפאו פת ה״ז נותן ממנו פאה לעניים עכ״ל וצ״ע (והכ״מ כחב משום דרבא דחי לדאביי שם וס"ל דגם לר״י שינוי קונה רק מעמיה דכתיב תעזוב יתירה ור"י מיבעי ליה בטעמיה דר׳ ישמעאל מ״מ מה בכך סוף סוף יחיד ורבים הלכה כרבים);