עץ חיים/שער לח/פרק ז
פרק ז - מ"ת[עריכה]
ונבאר פרשה נגעים ויתבאר קצת ביאורי רחל ולאה.
כתיב (ויקרא יג, ב) "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו'". הנה האדם הוא ז"א שיש בו שם מ"ה דמילוי אלפי"ן כמנין אדם. וזהו סדר התחלקות השם הזה בו: הנה קוצו של יו"ד - כתר שבו, י' - חכמה שבו, ה' - בינה שבו, ואל"ף של מילוי ה"א - בדעת שלו, וג' אותיות וא"ו - בת"ת (שבו) בג' שלישים שבו כנודע. וה"א אחרונה בנצח-הוד שהם ב' פלגי גופא, וא' של מילוי ה"א הוא ביסוד שבו.
והנה בהוי"ה זו יש בה ג' אלפי"ן בסוד המילוי, ושלשתן הם בקו האמצעי שבו. ראשונה בדעת, שניה בת"ת בשליש אמצעי, ושלישי ביסוד. והנה כל אחד מג' אלו הוא בחינת אור אחד, נמצא שיש אל ז"א ג' אורות שלימים. והנה ג' פעמים אור ג' פעמים אור שווה 621 גימטריא כתר, כי הכתר שלו שלם מג' אורות.
והנה ג' אורות אלו הם בחי' חסדים, כי הם סוד ה' פעמים אור הנזכר במעשה בראשית ביום ראשון, וה' פעמים מים ביום שני. והם ה' חסדים - ה' פעמים אור, וה' גבורות - ה' פעמים מים, בסוד "מאימתי מזכירין גבורות גשמים".
והנה ה' חסדים אלו הם מצד אמא המתלבשת בז"א, ויש בהם ג' בחינות:
- האחד היא בהיותה למעלה בדעת דז"א כל הה' חסדים.
- הב' הוא בקו האמצעי, בשליש האמצעי דת"ת דז"א, כי עד שם היו מכוסים תוך יסוד דתבונה, ושם בחזה דז"א נתגלו, והרי יש להם שם בחינה ב' שהם מגולים, מה שלא היה כן למעלה.
- ובחינה ג' הוא ענין חזרתם להתקבץ ולהתחבר כל האורות יחד למטה ביסוד עצמו.
נמצא כי ג' בחינות היו אל החסדים דז"א שמצד אמא, ושלשתן בקו האמצעי בדת"י, והם הם עצמן בחינת ג' אלפי"ן שאמרנו שיש בשם מ"ה של כללות ז"א, אשר שלשתן ג"כ כולם בקו האמצעי דת"י. וענין ג' בחינות אלו הם ענין ג' אור אור אור הנ"ל, והבן זה מאד.
אמנם ב' נשים יש לז"א מאחוריו והם לאה ורחל. ונודע כי לאה היא בדעת דז"א עד החזה, ורחל מן החזה עד סיום רגליו. וא"כ נמצא, כי כשנחלק ג' אורות אלו הנ"ל -- שהם ג' בחינות שיש בחסדים של ז"א מצד התבונה ונחלקת לשתיהן, נמצא כי לאה לוקחת אור א' לבד העליון שהוא בדעת דז"א, כי שם ראשה והתחלתה. ורחל לוקחת ב' אורות התחתונים, שהם א' בחזה בשליש האמצעי ואור שני ביסוד דז"א, כי כל מקום זה הוא לרחל.
וז"ש לעיל באורך בענין ג' אורות אלו בסוד פסוק "ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך". נמצא, כי כפי זה שהכתר של ז"א הוא שלם מן הג' אור הנ"ל שהם גימטריא כתר, וכתר של רחל יש בו ב' פעמים אור שהם ב' שלישי הכתר לבד, וכתר של לאה הוא שליש א', שהוא אור א' לבד. ומלבד זה היתרון שיש לרחל על לאה, יש לה עוד יתרון אחר, כי ב' אורות של רחל המה חסדים המגולין כנודע, ואור א' של לאה הוא במקום כיסוי החסדים. וזהו טעם היות דיני לאה רבים על של רחל כפליים כנ"ל.
ואחר שנת"ל ענינה נתחיל לבאר הפסוקים "אדם כי יהיה וגו'", כי הנה אין הג' אורות הנ"ל יוצאין לחוץ לבנות ולתקן פרצוף לאה ורחל רק בהיות ג"כ בחינת המוחין דז"א דמצד אבא מלובשים בתוכם כנ"ל. והטעם, לפי שהמוחין דאבא הם הדוחין את החצונים מלהתאחז בחסדים של הבינה המגולין מן החזה ולמטה, אשר שם נקרא עץ הדעת טו"ר, שמשם יונקים החצונים כנ"ל. וכאשר אין אור המוחין דז"א מצד אבא נגלין -- אז נאחזים החצונים. ולכן תמורת ג' אורות (שהם הג' אלפי"ן במילוי מ"ה כנ"ל) אשר יוצאין ומתקנין את לאה ורחל באחור ז"א -- והנה תמורת אלו יוצאין ג' מיני נגעים הנקרא שאת ספחת בהרת אשר מהם יניקת כל החצונים, ואין שם נעשה פרצוף לאה ורחל. וזכור כלל זה: שאין נעשין ב' פרצופים אלו לאה ורחל כאן, אלא אחר התגלות מוחין דאבא בז"א.
ואל תתמה בזה כי הנגע איננה הטומאה עצמה רק בחינת דינין קשים קדושים אשר ממנו יניקת החצונים הטמאים, ואינו נתקן אלא ע"י אהרן הכהן - אבא עלאה.
וז"ל זוהר פר' תזריע דף מ"ט (ח"ג מט, ב): "א"ר יצחק, והא כתיב נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן, אי הכי דא קוב"ה א"ל אין כו' א"ל ר"י הכי תנינן נגע צרעת נגע הוא דינא תקיפא דשרי בעלמא צרעת סגירו דנהורא עלאה סגירו דטיבו עלאה דלא נחית מעלמא. כי תהיה באדם באדם סתם והובא אל הכהן דא כהן דלתתא דע"י אתתקן למפתחא ההוא סגירו ולאדלקא בוצינא וכו'".
גם שם נתבאר בזוהר דף מ"ו ע"א על דרך הזה. גם שם דף נ"א ע"ב אמרו שם "וכד הוי נחית נגע צרעת הוה מדכי אתרא ואפיק רוחא מסאביה מאתריה וכו'". וא"צ להרחיב הביאור לכל דברי הזוהר האלו כי מובנים מאליהם ממה שכתבנו, וגם מ"ש עתה שים עיניך ולבך ותבין.
הנה כונת דבריו הוא כי נגע הוא קדושה אלא שהוא דין קשה. והנה הכהן הוא אבא שהוא דוחה את רוח הטומאה אשר באדם או בבית המונגע. והגורם לנגע זו הוא הצרעת, אשר תרגומו "סגירו", ופירושו סגירו דנהורא עלאה, שהם מוחין דז"א דמצד אבא חכמה עלאה שלא נתגלו בז"א -- הוא גרמת הצרעת שהוא אחיזת החצונים.
וזהו סוד שאמרו רז"ל שהמצורע חשוב כמת, כי כבר נתבאר אצלינו בענין האבלות כי הסתלקות מוחין עלאין דז"א דמצד אבא הוא גרמת המיתה. וזהו סוד "ימותו ולא בחכמה" (איוב ד, כא), כי סיבת המיתה הוא לסבת חסרון החכמה שהם המוחין כנ"ל, כי "החכמה תחיה את בעליה" (קהלת ז, יב), ובהסתלקותה המיתה מצויה, שהוא היפך ותמורת החיים. ולהיות כי גם מצורע הוא ענין הסתלקות המוחין של החכמה כנ"ל -- לכן הוא חשוב כמת.
ונלע"ד כי מצורע גימטריא ת"ו, רמז אל החסרון החכמה שהוא אבא שהוא שם ע"ב דמילוי יודי"ן, אשר בו י' אותיות, הד' מהם בחינת יודי"ן אשר כל אחד מהם כלולה מי' -- הם ת', ועם ו' אותיות אחרות הם ת"ו -- לרמז כי הסתלקות אבא מז"א גורם הצרעת.
והנה כאשר יש סגירו דנהורא עלאה, שהם מוחין מצד אבא, ואין שם מוחין רק מצד אמא -- אז נקרא "נגע". והוא מ"ש בזוהר שהוא כח הדינין קשים דקדושה עלאה המגרשת את החיצונים ואת הקליפות כנודע. כי בחינת בינה דוחה את החיצונים בסוד התכלת אלא שאין כח הזה בבינה רק ע"י היותה יחד עם החכמה, אבל עתה שהיא לבדה בלתי חכמה אינו כך. ולסבה זאת ג"כ היא עתה דינא קשיא, להיותה נפרדת מן החכמה.
לכן נגע גימטריא קכ"ג כמנין מילוי של אהי"ה דאלפי"ן; כי הוא קמ"ג, והמילוי לבדו הם גימטריא קכ"ג עם הכולל אחר שתסיר אותיות פשוטות. ולפי שאלו הנגעים הם באדם שהוא ז"א שבו שם מ"ה דאלפי"ן כמ"ש בע"ה -- לכן גם בחינת אמא אשר בו בסוד מוחין הנקרא אהי"ה אנו מכנים אותו בבחינת אהי"ה דאלפי"ן גם כן. ואמנם אינה הבינה עצמה רק המילוי שלה לבד הנכנס בסוד מוחין דזעיר אנפין וממלא חללי דגולגלתא.
גם נלע"ד שמעתי כי זהו ענין אומרו "זאת תהיה תורת המצורע", כי כל בחינת היותו מצורע הוא לסבת הסתלקות מוחין דמצד אבא חכמה הנקרא "תורה" כנודע, ואם כן אין תיקונו אלא על ידי עסק התורה כמאמר רז"ל, לכן אמר "תורת המצורע" ולא אמר "זאת טהרת המצורע" או כיוצא.
והנה כיון שהסבה אל הצרעת והנגע הוא הסתלקות מוחין דז"א דמצד אבא -- לכן "והובא אל אהרן הכהן", שהוא ימשיך ויגלה אותו סגירו דנהורא עילאה וימשיכם לעילא בז"א, ועי"כ תסיר הצרעת. כי הנה אהרן הכהן הוא מצד אבא כנודע, וכמ"ש במקומו, כי אהרן גימטריא ע"ב קפ"ד, שהם אחוריים הפשוטים והמלאים של הוי"ה דיודי"ן שבאבא, בבחינת היסוד שבו המתפשט תוך ז"א כנודע. וכן בניו שהם אלעזר ואיתמר, כבר הודעתיך שהם ג"כ בבחינת נצח-הוד דאבא המתפשטין בז"א, ועל ידי אהרן או בניו (שהם נצח-הוד הנקראו 'בנים' כנודע אצלינו וכנזכר בזוהר כנ"ל) יתקן כל זה.
כי הנה בבא המוחין מצד אבא בז"א -- אז יאירו החסדים של המוחין דאמא, ויסתלק הצרעת שהוא אחיזת החיצונים בהם, כי שם הוא כל אחיזתן להיות בחינת בינה דדינין מתערין מינה, ובפרט בהיותה נפרדת מאבא. וז"ש בזוהר "והובא אל אהרן הכהן יסלקון ליה לעילא כו'".
ונלע"ד ששמעתי פירוש זה של "והובא אל אהרן" באופן אחר. והוא במ"ש בזוהר פרשה תזריע דף מ"ט ע"ב: "אוף הכא דיכנסון ליה לכהנא לדכאה ליה ויעלון מלה קמיה כו'". והוא על דרך מה שכתבנו בענין ביאור נתינת תרומה גדולה לכהן, שביארנו שהוא חזרת אור אל מקומו בז"א -- וכן הכונה כאן. כי ע"י הראותו אל הכהן התחתון גורם למעלה שאותן האורות של החסדים של מוחין דמצד אמא היוצאין לחוץ ואז שם נעשין בחוץ בחינת נגעים כמ"ש בע"ה, וע"י הראותו אל הכהן גורם למעלה שאותן האורות יחזרו למקומם תוך הז"א ויתחברו עם שורשם, שהיא היסוד דאמא שבתוך ז"א (אשר בתוכו שורש החסדים הנקרא 'כהן' כנודע).
וז"ש "ויעלון ליה לכהנא ויכנסון מלה קמיה", פי' שלא יצא האור לחוץ ויפסק ממקומו, ועל ידי כן יתאחזו בו החצונים, אמנם יהיה מטי ולא מטי -- יוצא לחוץ וחוזר ונכנס ומדבק במקומו כנ"ל, ועי"כ לא יהיה כח בחיצונים להתאחז בהם ולינק מהם להיותן דבוקים עם שרשו. וזהו סוד "והובא אל אהרן הכהן דא כהן דלתתא", פי' שהם חסדים שבתוך יסוד אמא בהיותם לתתא תוך הז"א.
ונבאר עתה ענין הצרעת הזה והנגע מה עניינו בצאת האורות לחוץ.
הענין הוא כי אותן האורות שהיו יוצאין לחוץ ובונים פרצוף לאה ורחל לחוץ ז"א -- דבוקים באחוריו בעור בשרו כנודע. והנה עתה, לחסרון מוחין מצד אבא כנ"ל, נאחזין החצונים באלו אורות של חסדים היסוד דאמא היוצאין לחוץ ועי"ז בונים שם, ומוצאין[1] כחות החצונים דמות תמורת לאה ורחל והם הנקרא "נגעים", כי כבר ידעת כי לאה ורחל הם דבוקים מחוץ ז"א בעור בשרו, כי הנה לאה כל בחינתה היא עור לבד בסוד קשר של תפלין של ראש שהיא עור לבד כנ"ל. והוא מה שאמרו רז"ל "וזאת תהיה תורת המצורע - מוציא שם רע". ר"ל, כי נודע הוא שהנוקבא נקרא 'שם', שהוא לאה ורחל, אבל בינה עילאה נקרא 'שמך הגדול'. והנה מצורע המדבר רע גורם שגם למעלה במקום לאה או רחל הנקרא 'שם טוב' יצאו הקליפות תמורתן הנקרא 'שם רע'.
והנה נתבאר לעיל, כי לאה לוקחת אור אחד לכתר שלה מהחסדים של בינה, אבל רחל לוקחת ב' אורות. ולכן מהאור הראשון שיוצא ללאה נעשה תמורתה נוקבא הנקרא שאת, שהוא תמורת אשת שהיא נוקבא. וג"כ נקרא שאת לשון 'נשיאת', כי הלא היא למעלה במקום הראש אחורי דעת דז"א כנודע. אבל ספחת ובהרת נעשין תמורות ב' אורות היוצאים אל רחל תחתונה.
והנה ג' בחינות אלו בשם אדני (שהוא שם הנוקבא כנודע) אשר אורותיה לוקחים החצונים.
- והנה בהרת הוא מילוי שם אדנ"י[2] בהסירך אותיות הפשוטות שהם אדני -- נשארו אותיות המילוי לבדם גימטריא תו"ר רו"ת, ואז עם הכולל נעשה בהרת.
- וספחת הוא תמורת אדני בא"ת ב"ש, שהוא תקט"ם גימטריא ספחת עם הכולל.
- ושאת הוא גימטריא א"ל בלתי מילוי, ואדני במלואו[3]. ולפי ששאת הוא בלאה עליונה הנ"ל, לכן נתוסף שם אל על אדני.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |