זהר חלק ג מו א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כא (עריכה)
זוהר חלק ג דף מו/א אנפוי סומקין באינון מכתשין, אמר רבי חייא, מאן אנת, אמר ליה, יודאי אנא. אמר רבי יוסי, חטאה הוא, דאי לאו הכי, לא אתרשימו אנפוי באלין מרעין בישין, ואלין לא אקרון יסורין דאהבה, אמר רבי חייא, הכי הוא ודאי, דיסורין דאהבה מתחפיין אינון מבני נשא. תא חזי, דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, הא תלת זינין הכא, וכלהו אקרון נגע צרעת, הדא הוא דכתיב, והיה בעור בשרו לנגע צרעת, מאי נגע צרעת, סגירו, סגירו בכלא, וכתיב והובא אל אהרן הכהן וגו', אבל אינון דיתחזון לבר, כתיב וראהו הכהן וטמא אותו, דהא ודאי אינון דיתחזון לבר בבני נשא, מסטרא דמסאבא קא אתיין, ולאו יסורין דאהבה נינהו. אמר רבי יוסי, מנא לן, אמר רבי חייא, דכתיב (משלי כז ה) טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, אי ההיא תוכחת מאהבה, (נ"א אינהו תוכחת מאהבה, כד איהי) מסותרת מבני נשא. כגוונא דא, מאן דאוכח לחבריה ברחימותא, בעי לאסתרא מלוי מבני נשא, דלא יכסוף מנייהו חבריה, ואי מלוי אינון באתגלייא קמי בני נשא, לאו אינון ברחימותא. כך, קודשא בריך הוא כד אוכח לבר נש, בכלא אוכח ברחימותא, בקדמיתא מחי ליה בגרמיה דלגו, אי הדר ביה מוטב, ואי לאו, מחי ליה תחות תותביה, ואלין (בעורו) אקרון יסורין דאהבה, אי הדר ביה מוטב, ואי לאו, מחי ליה באתגלייא באנפוי קמי כלא, בגין דיסתכלון ביה, וינדעון דהא חטאה איהו, ולאו רחימא דמאריה הוא. אמר לון ההוא בר נש, בקיטרא דעיטא חד אתיתון גבאי, ודאי לאו אתון אלא מאינון דדיוריהון בבי רבי שמעון בר יוחאי, דלא דחלין מכלא, אי בני דאתיין אבתראי יקטרגו בכו, איך מלייכו באתגלייא. אמרו ליה, אורייתא הכי הוא, דכתיב (שם א כא) בראש הומיות תקרא, בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר, ומה אי במלי דאורייתא אנן דחלי מקמך, הא נשתכח בכסופא קמי קודשא בריך הוא, ולא עוד אלא דאורייתא בעי צחותא. פתח ההוא גברא ואמר, (מיכה ז יח) מי אל כמוך נושא עון וגו', ארים ירוי ובכי, אדהכי מטון בנוי, אמר בריה זעירא, סייעתא דשמייא הכא. פתח ואמר, (קהלת ז טו) את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד בצדקו, ויש רשע מאריך ברעתו, האי קרא אוליפנא בי רבי דוסתאי סבא, דהוה אמר משמיה דרבי ייסא סבא, את הכל ראיתי בימי הבלי, וכי שלמה מלכא דהוה חכים על כלא, איך אמר דאיהו חמא כלא בזמנא דאיהו אזיל בחשוכי עלמא, דהא כל מאן דאשתדל בחשוכי עלמא, לא חמי מידי ולא ידע מידי. אלא הכי אתמר, ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא, ואתחכם שלמה על כל בני עלמא, וכדין חמא כלא וידע כלא. ומאי חמא, חמא כ"ל דלא אעדי מן סיהרא, והוה נהיר לה שמשא (ס"א ליה כשמשא), הדא הוא דכתיב את הכל ראיתי בימי הבלי, מאן הבלי, דא סיהרא דאתכלילת מן כלא, מן מייא ואשא ורוחא כחדא, כהבל דנפיק מן פומא, דכליל מכלא, והוא חמא כ"ל בההוא הבל דיליה, דאחיד ביה. יש צדיק אובד בצדקו, תא חזי, בזמנא דאסגיאו זכאין בעלמא, האי כ"ל לא אעדי מן סיהרא לעלמין, והאי כ"ל נטל כל משח ורבו וחידו דלעילא, ואתמלי (ס"א ידוי ורוי) וחדי ורבי, בגין לאזדווגא בסיהרא, והוא רווח בגינה. ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא, וסיהרא אתחשכת, כדין צדיק אובד בצדקו, צדיק נאבד לא כתיב, אלא צדיק אובד, דהא לא אתחזי (נ"א אתחבר) בסיהרא, ולא נטיל משח ורבו וחידו למלייא לה ולאזדווגא עמה, ועל דא צדיק אובד, בצדקו דא סיהרא, דבגין סיהרא דלא אשתכחת לאזדווגא עמיה, הוא אביד, דלא שאיב מחידו כמה דהוה עביד. וכדין כל סטר שמאלא אתער, וחייבין מאריכין בשלוה