זהר חלק ג מו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף מו ב
מתוך: זוהר חלק כא (עריכה)
זוהר חלק ג דף מו/ב בעלמא, הדא הוא דכתיב ויש רשע מאריך ברעתו, מאי ברעתו, בההוא סטר (נ"א בההוא רעה) דאתדבק ביה. תו, יש צדיק אובד בצדקו, דכד חייבין סגיאו בעלמא, ודינא תלייא (בחובייהו), צדיק אובד בצדקו, איהו אתפס בחובייהו, כגון אבא דאתפס בחובייהו דבני מאתיה, דהוו כלהו חציפין (לגביה), והוא לא אסהיד בהו, ולא אכסיף להו לעלמין, ומחי בידן דלא נתגרי בהו ברשיעייא, (נ"א ולא מחי בידיהון, דלא מתגרו בהו), והוה אמר לן (תהלים לז א) לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. אמר אבוי, ודאי קודשא בריך הוא אעניש לי בדא, דהא הוה רשו בידי למחאה בידייהו ולא עבדית, ולא אכסיפנא (נ"א אוכיחנא) להו לא בטמירו ולא באתגלייא. תו, פתח בריה אחרא ואמר, (בראשית ב ז) וייצר יהו"ה אלהי"ם את האדם עפר מן האדמה וגו', וייצר יהו"ה אלהי"ם, בתרי יודי"ן, בתרין יצרין, יצר טוב ויצר רע, חד לקביל מייא, וחד לקביל אשא, יהו"ה אלהי"ם, שם מלא, את האדם, כליל דכר ונוקבא, עפר מן האדמה, דא עפרא דארעא קדישא, דמתמן אתברי, והוא אתר דבי מקדשא. ויפח באפיו נשמת חיים, דא נשמתא קדישא דאתמשכא מאינון חיים דלעילא. ויהי האדם לנפש חיה, אדם אתכליל בנפשא קדישא מחיה עלאה, דאפיקת ארעא, דכתיב (שם א כד) תוצא הארץ נפש חיה, נפש דההיא חיה עלאה. תא חזי, בכל זמנא דהאי נשמתא קדישא אתדבקת ביה בבר נש, רחימא היא דמאריה, כמה נטורין נטרין ליה מכל סטרין, רשימא הוא לטב לעילא ותתא, ושכינתא קדישא שריא עלוי. ובזמנא דאיהו אסטי ארחוי, שכינתא אסתלקת מניה, ונשמתא קדישא לא אתדבקת ביה, ומסטרא דחויא בישא תקיפא אתער רוחא חד, דשט ואזיל בעלמא, דלא שריא אלא באתר דקדושה עלאה אסתלק מתמן, וכדין אסתאב בר נש, ואתפגים בבשריה, בחיזו דאנפוי, בכלא. ותא חזי, בגין דהאי נפש חיה איהי קדישא עלאה, כד ארעא קדישא משכא לה, ואתכלילת בגווה, כדין קרינן לה נשמה, ודא היא דסלקא לעילא, וממללא קמי מלכא קדישא, ועיילא בכל תרעין ולית דימחי בידהא, ועל דא אתקרי רוחא ממללא, דהא כל שאר נפשתא לית לון רשו למללא קמי מלכא, בר האי. ועל דא אורייתא אכריזת ואמרת, (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע וגו', וכתיב (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו וגו', בגין דאי שפוותיה ולישניה ממללן מלין בישין, אינון מלין סלקין לעילא, ובשעתא דסלקין, כלא מכריזין ואמרין, אסתלקו מסוחרניה דמלה בישא דפלניא, פנון אתר לארחיה דחויא תקיפא, כדין נשמתא קדישא אתעברת מניה ואסתלקת, ולא יכלא למללא, כמה דאת אמר (תהלים לט ג) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב. וההיא נשמתא סלקא בכסופא, בעאקו דכלא, ולא יהבין לה אתר כמלקדמין, ועל דא כתיב, שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו, נפשו ודאי, ההיא דהות ממללא, אתעבידת משתוקא, בגין מלולא בישא, וכדין חויא אזדמן, דכלא לאתריה אתהדר. וכד ההוא מלה בישא סלקא באורחין ידיען, ושארי קמיה דחויא תקיפא, כמה רוחין מתערין בעלמא, ורוחא נחתא מההוא סטרא, ואשכח דההוא בר נש אתער ליה במלה בישא, והא רוחא ממללא קדישא אתעברת מניה, כדין שריא עלוי וסאיב ליה, וכדין הוא סגיר. כמה דעונשא דהאי בר נש בגין מלה בישא, כך ענשיה בגין מלה טבא דקאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל, בגין דפגים לההוא רוחא ממללא, דהיא אתתקנת למללא לעילא ולמללא לתתא, וכלא בקדושה. כל שכן אי עמא אזלין בארחא עקימא, והוא יכיל למללא להו ולאוכחא להו, ושתיק ולא מליל, כמה דאמינא דכתיב נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, נעכר במכתשין דמסאבותא, ודא הוא דאמרו, דוד