עץ חיים/שער לד/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עץ חיים · שער לד · פרק א· >>

פרק א - מ"ב[עריכה]

ענין ש"ע נהורין שיש באנפין דנוקבא דז"א‏[1].

דע שד' בחינות נמשכות אל המלכות [מן הז"א].

  • [2]א' הוא מן הנפש שלה שנתן היסוד של הזכר בה כדי שתוכל לעורר מ"נ בעת הזווג, כי ע"י הנפש הזו היא נעשית כלי.
  • והב' הוא רוח.
  • והג' הוא נשמה שנותן בה, והם שם מ"ה ושם ס"ג.
  • והד' הוא מ"ש בפרשת תרומה בריה דרב ספרא על הפסוק אור זרוע לצדיק‏[3] שהנה נשמות הצדיקים הם עצמם מזדווגים עם המלכות והם העושין נשמות כמ"ש "ואת הנפש אשר עשו בחרן". והנה רוב הזווגים הנעשין בזמן הגלות הם באופן זה.

והנה אלו הד' בחינות הנ"ל הם אלו הד' בחינות המלויין הנ"ל, וארבעתן נכללין בבחי' הא' שהוא כללות מהמילוי והוא הנקרא נפש. נמצא שזה המילוי כולו בכללו בחי' נפש אך בו נרמזין כל הד' בחינות דרך פרט.

כבר נתבאר בשער ל"א פ"ה דרך כללות הג' פרצופים שהם רחל ויעקב ולאה. ונבאר פרטן. ונתחיל ברחל הנקרא נוקבא דז"א האמיתית כנ"ל, שהיא נקודה עשירית מן הי' נקודות הכוללות כל עולם האצילות כנ"ל, והיא המלכות שבהם, והיא אשת ישראל הנקרא "זעיר אנפין" בכ"מ. וכבר נתבאר כי היא יוצאת מן הת"ת מהארת המוחין של נה"י דאמא והיא עומדת באחורי ז"א בתחלת בריאתה ותקונה אב"א מהחזה דז"א ולמטה עד סיום רגליו ומקום זה הוא שיעור קומה שלה בכל הי' ספירות.

והנה סיבת היות רחל אב"א עם ז"א הטעם הוא כמ"ש שהחצונים אינן יכולין להתאחז כלל עם הקדושה בבחי' פנים שלה, אפי' בפנים של הנוקבא, רק בבחינת האחוריים לבד. כי הנה החצונים נקראו "אלהים אחרים", וכל יניקתן ואחיזתן הוא בשם אלהים הקדוש. ונודע כי כל בחינת אלקים הם באחוריים של הקדושה. והנה רחל -- שהיא הנוקבא האמיתית של ז"א כנ"ל -- אם היתה עומדת כדמיון לאה אשר פניה כלפי אחורי ז"א הנה היה אחוריה נשארין בגלוי והיו החיצונים נאחזים בה מאד לפי שהיא נקבה כנודע, כי רגליה יורדות מות. והטעם הוא לפי שהיא דינין גמורים ושם אחיזת החיצונים. ונוסף ע"ז כי היא אחרונה שבכל י' ספירות דאצילות ולכן היו נאחזין בה הקליפות מאד. ולכן כדי שלא יתאחזו בה הקליפות לסבת הנ"ל, ובפרט שהוא נוקבא דז"א העיקרית והאמיתית ואין אנו רוצין שיתאחזו בה הקליפות (משא"כ בלאה כמ"ש במקומו) -- ולכן הונחו זו"ן אחור באחור, דבוקים יחד, אחד באחד יגשו, ורוח החיצונים לא יעבור ביניהן ולא יעבור זר בתוכם כלל להיותן מדובקים ומחוברין יחד ממש עד שצריך אחר כך נסירה ממש כמאמר רז"ל על הפסוק "ויבן ה' אלהים את הצלע", ונשארו פני ז"א ופני רחל מגולים כי אין שם אחיזת החיצונים כלל. ואחר אשר נתבסמו ונמתקו ע"י הנסירה אלו האחוריים שלהם -- אז חוזרין זו"ן פב"פ אחר ננסרו, כי כבר אין כח בחיצונים להתאחז אפילו באחוריים.

ובזה תבין סוד פסוק "נזורו אחור", כי תמיד כשישראל חוטאין למטה אז חוזרין זו"ן להיות אחור באחור. וטעם הדבר הוא כי אז ע"י מעשה התחתונים הרעים היו הקליפות יכולין להתאחז באחוריים המגולין אם היו פנים בפנים, לכן צריכין לחזור אחור באחור כדי שיתכסו האחוריים ולא יתאחזו בהם החיצונים.


והנה סבת התחלת תיקון רחל מן החזה הוא כי עד שם אורות הנה"י של התבונה מכוסים, ושם נסתיים יסוד תבונה והאורות מגולין. ובפרט כי שם מתחיל גילוי יסוד דאבא להתגלות. וזהו סוד "ה' בחכמה יסד ארץ" הנאמר בתקונים, כי אבא יסד ברתה. והענין כי במקום גילוי יסוד אבא שם מתחיל בנין המלכות רחל הנקראת "ארץ". משא"כ בלאה שעיקרה מן המקום של התבונה, שעדיין לא נתגלה אבא אלא מהחזה ולמטה.

וטעם התדבקות רחל בז"א אחור באחור בכותל א' לשניהן -- משא"כ ביעקב וז"א -- יתבאר לקמן.


ועתה נבאר התפשטות שיעור קומת רחל נוקבא דז"א באחוריו מכנגד החזה ולמטה עד רגליו, ויציאתה‏[4] מבחי' הארת המוחין והכלים דנה"י דאמא.
הנה נתבאר כי ה' חסדים דדעת דז"א דמצד אמא נתחלקו מחסד עד הוד שבז"א. והחסד שמתפשט בתוך הת"ת דז"א מתחלק לג' שלישים כמבואר, וב' שלישים התחתונים שבו (שהם מן החזה עד סיום הגוף שהוא הת"ת) הוא בגלוי. משא"כ שליש עליון שעדיין הוא מכוסה תוך כלי יסוד אמא. לכן ב' שלישי חסד התחתונים להיותן מגולין הם מספיקים כפלים מאילו היו סתומים. ולכן שליש אחד לבד דז"א הספיק לצורך ת"ת עצמו לב' שלישי תחתונים וחצי שליש עלה לכתר שלו וחצי ניתן אל רחל לכתר שבה.

ובזה תבין למה נשים פטורות מן התפילין, כי אין לרחל בחי' אורות מקיפים שהם סוד התפילין כמו שיש ליעקב כמ"ש למטה בענין יעקב. והרי שלקחה רחל כלי ואור לצורך כתר שלה, ושם לעיל נתבאר היטב ענין הכתר הזה וע"ש. ואח"כ מן הארת פרק תחתון של כלי דנצח דאמא אשר בתוכו שליש אחרון של אור המוח הנקרא חכמה דז"א המלובש בג' פרקי נצח דז"א. הנה הארת ג' פרקים אלו מתלבשין בקו ימיני של רחל לצורך חח"ן שבה -- בין בבחי' הכלי בין בבחי' אור המוח בתוכו. וכן מבחי' החסד מה"ח המתפשטים אשר אחד מהם מתפשט בנצח דז"א כנ"ל -- גם הוא להיותו מגולה הספיק חציו להאיר בנצח דז"א וחציו להאיר בכל קו ימין של רחל. וכעד"ז בפרק אחרון דהוד אמא המתלבש בתוכו שליש אחרון של מוח בינה דז"א ושניהן מתפשטין תוך הוד דז"א ומאלו נעשה ג' ספירות, בינה-גבורה-הוד דקו שמאלי דרחל. וכן מבחי' חסד של ה"ח המגיע לחלק ההוד דז"א להיותו מגולה הספיק חציו להוד דז"א וחציו לכל קו שמאלי דרחל.

ואמנם בקו האמצעי שלה -- זולת הכתר שלה שלקחה מחסד ת"ת דז"א, לקחה ג"כ הארה הה' גבורות שהיו ביסוד של ז"א כנ"ל מצד הדעת דאמא -- ואלו‏[5] הה' גבורות נתחברו בדעת שלה ונתקבצו שם (אבל שאר הקו שלה שהוא דעת-תפארת-יסוד שבה אין בהם חסדים). והנה יש לשאול כי כמו שה' חסדים יצאו מן היסוד דבינה ונתגלו מהחזה ולמטה ונפרדו ונתחלקו בה' ספירות ז"א בחג"ת נ"ה -- א"כ גם הה' גבורות יתחלקו? בשלמא בז"א לא היו יכולין להתחלק הה' גבורות אחר שכבר נתחלקו שם הה' חסדים -- לכן ירדו אל היסוד דז"א, אמנם משם ולמטה למה לא נתחלקו גם הגבורות כי כבר אין להם כלי שיקבצם יחד ויחברם וא"כ מי גרם להם שיתקבצו ויתחברו בדעת שלה כל הה' ביחד?

אבל הענין כי יסוד דאבא אשר נתגלה עתה בגלוי מהחזה דז"א ולמטה כנ"ל האיר הארה אל הה' גבורות שביסוד דז"א ושם מתחברין יחד ומתאספים היטב והוא ממתיק הדינין הקשים שבהם ע"י חיבור הזה. וכיון שנתחברו שם -- לכן כאשר יצאו בדעת של רחל נשארו שם ג"כ מחוברים כולם בלתי פירוד.

והנה אחר שאלו הה' גבורות נתקבצו ביסוד שלו (אשר זהו בחי' הדעת שלה) -- אז חוזרין האורות ומתפשטין למטה, הה' גבורות מחסד עד הנצח-הוד שלה על דרך שנתחלקו הה' חסדים בזכר, ואח"כ חוזרין חמשתן ביחד ומתקבצות ביסוד שלה בעת הזווג שלה עם הז"א. ונודע כי גם ביעקב כשמזדווג עם רחל מתקבצות כל הה' חסדים שלו ביסוד שלו:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל

  1. ^ בדפוס קארעץ: באנפין דונקבא ודז"א - ויקיעורך
  2. ^ נ"א האחד הוא ב"ן שמן הנפש שלה , נ"א וכן הוא שמן הנפש שלה
  3. ^ ראה (ח"ב קסו, ב) -- ויקיעורך
  4. ^ נ"א ויצאה
  5. ^ אולי צריך להגיה אלו הה'... -- ויקיעורך