ר' אליעזר בפרט
ובכל זה כאשר השיב לו ר׳ עקיבא ״רבי כמדומה אני שחבירים בדילים
ממך״ הנה מיד קבל עליו את הדין הקשה והנורא בדממת קדש ״אף הוא קרע
בגדיו וחלץ מנעליו וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות״.
וזה באמת ענינו של ר' אליעזר ותכונת נפשו הגדולה, וזה הוא באמת כבודם של ישראל, כבוד האומה היחידה אשר אך בתוכה נמצאו ראשי הדור כאלה אפס זולתם.
וראוי לנו בסוף דברינו אלה להעיר שעל דברי הירושלמי מ"ק פ"נ ה"א:
״ר' קריספה ר׳ יוחנן בשם רבי אם יאמר לי אדם כך שנה ר׳ אליעזר (דברי יסוד המשנה) שונה אני כדבריו אלא דתנאי מחלפין".
והמפרשים שם פירשו מה שפירשו, אבל הכונה פשוטה, כי דברי רבי הם שאלו הי׳ יודע בבירור שכן וכן שנה ר׳ אליעזר סגנון יסוד המשנה לא הי׳ נוטה מזה והי׳ קובע כן לדורות בסדר המשנה,
ונטה מזה לפעמים רק מפני שאין הדבר ידוע לו בבירור איך שנה ר׳ אליעזר לפי ״דתנאי מחלפין״.
והוא כענין דברי הגמ׳ במקומות הרבה ״מוחלפת השיטה״ שגם זה בא מפני שפעמים ״תנאי מחלפין״ ואי אפשר לסמוך על זה לבד.
הארכנו בכל זה אף כי ראשי חכמי התורה אינם צריכים לדברים כאלה.
אבל כי נמצא בעמינו חוקרים אשר היו רק כפח יקוש לבני ישראל, בפיהם קראו דברי הימים לבני ישראל, ויהיו רחוקים מכל בירורי דברי הימים וכל מעשיהם היו רק להטות שכם אחד עם הידועים ולמצוא איזה מקום לדבר תועה ולהשחיר פניהם של ישראל.
כי על כן ההכרח לבאר הדברים ולהשיבם למקומם ולמה שהם.
והדבר הזה עצמו יכריח אותנו לדבר גם דברים אחדים בנוגע לר׳ יהושע בפרט.
פרק מ״ד.
ר' יהושע בפרט.
על ר׳ יהושע השתדלו החוקרים האלה לבוא ממקום אחר ויבדו עליו הבלים בנוגע לתורתו.
והחכם ווייס עשה לו עיסה בלוסה מדברי גייגער ודבריו יחד ויאמר בח"ב עמוד 89:
״אם גם כי מבלי יכולת להתגבר על רוח זמנו נדב גם הוא (ר' יהושע) ככל חביריו רוב זמנו וכחו לחצוניות התורה ולדקדק בכל דבר קטן מצורת המצוה כחוט השערה, עם כל זה לא עצם עיניו מהבט וכו׳ ואם נתבונן בכל הלכותיו והוראותיו נכיר בהן כי נוטה תמיד להקל ולא עוד אלא שלפעמים השתדל גם להסב פני האיסור על ידי הערמה ביצה כ"ח שם ל״ז נזיר נ"ט. ולא נתמה על החפץ, כי בזה עצמו הראה כי ידו אמונה לטובת עמו להקל משא החוקים בכל אופן האפשרי הלא
