ר' יהושע כפרט
קצד
כן פעולת הפרושים מאז; ״כה וכה הקילו עול המצות מעל
צוארי האנשים האומללים האלה ויהי להם לצדקה כי שמו לבם אל
מעללי העם ולצורך השעה. אולם לא גזרו כי יתחלפו החוקים והדתות מאשר
היו אך היו ערומים ביראתם והלבישו דבריהם בתוך דברי הראשונים לאמר כן נגזר
משנים קדמוניות". גייגער החלוץ ח"ו צד 15, כי מה שורש דבר לתיקוניהם
שהתירו הוצאה ותחומין ובישול מיום טוב לשבת על ירי תחבולת ערובין ויחסום
לקדמוני קדמונים בלתי וכו׳ לעשות דבר שהשעה צריכה לו. גם זה שם״.
אלה דבריו.
ואנחנו היינו רוצים לדעת מה ענין דברי ערמה ומזימה כאלה בתוך חקירות דברי הימים.
אם ווייס יחד עם גייגער רצו לשנות להם דת ודין מי עכב על ידם לעשות מה שלבם חפץ.
אבל מה ענין דברים כאלה בתוך חכמת ישראל, בתוך חקירת דברי ימי ישראל, בתוך חקירת ראשי חכמי התורה.
שם אין מקום להטעות את הקוראים כי אם לחקירה חפשית ובקשת האמת, ולחוקרים חפשים מבקשי אמת.
והאם יוכל להיות ספק כי בזדון דברו במקום הזה.
הן תכלית דבריהם הם לאמר כי ר׳ יהושע השתדל להסב פני האיסור שאסרה תורה על ידי הערמה, וכי זה היתה פעולת הפרושים מאז למען הקל עול המצות מעל האנשים, אבל היו ערומים ולא אמרו שהנם מבטלים חוקי התורה מאשר הם, כי אם הערימו עליהם.
אבל היכן מצאו כזאת, והיכן ראו כן ואין בכל דבריהם אפי׳ מקום אחד שידובר שם מאיסור שאסרה תורה.
גייגער יביא ראיותיו מהוצאה בחצר השותפין ותחומין ועירוב תבשילין שהתירו, שידוע שכל האיסורים עצמם אינם כי אם מדרבנן.
וה׳ ווייס בראיותיו על ר׳ יהושע לא יוכל לעשות גם את זה ועל כן יראה להקורא רק אחורי אזנו דאמר סתם:
״אלא שלפעמים השתדל גם להסב פני האיסור על ידי הערמה ביצה כ"ח שם ל״ז נזיר נ"ט. ולא נתמה על החפץ וכו׳״.
אבל לא יחרוך רמי׳ צידו כי שם ושם לא לבד שלא ידובר שם מאיסור תורה, כי אם שאין שם גם הערמה באיסור דרבנן.
בביצה ד׳ כ"ח שם בא:
״ר׳ חייא ור׳ שמעון בר רבי שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב כמאן לא כר׳ יהודה ולא כרבנן אי כר׳ יהודה האמר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ כנגד הכלי אין כנגד מידי אחריני לא אי כרבנן הא אמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר אינהו דעבוד כר׳ יהושע דתניא ר׳ יהושע אומר שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב״.
ולבד שכל האיסור אפי׳ לשקול להדיא בליטרא ככל דרך חול אין כאן אפי׳ סרך איסור תורה ואינו כי אם הדור מצות יום טוב מדרבנן, לבלי לעשות כעובדא דחול,
