176
ר׳ חנינא סגן הכהנים
"ר' חנינא סגן הכהנים אומר בשבת הי' נקצר ביחיד ובמגל אחד
ובקופה אחת בחול בשלשה וכו' וחכמים אומרים אחד בשבת" וכו'.
וכבר נתבאר שזה הי׳ אז אחר החרבן דבר כל זקני הדור העבר יחד להביא ולסדר במשנה את כל המעשים במקדש לבלי ישתכח פרט מהם, ובתוכם ישב אז גם ר׳ חנינא סגן הכהנים.
והדברים מפורשים ומוכיחין על עצמם' ודבריו הם "בשבת הי' נקצר ביחיד" וכו'.
לפי שכל דבריהם היו אחר החרבן על מה שהי׳ נעשה במקדש.
וכן הוא לשונו של ר׳ חנינא סגן הכהנים גם במסכת פרה פרק ג׳ משנה א':
"ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר על הכהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעת הימים ועל של יום הכפורים לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד.״
ולבד לשונו "ועל של יום הכפורים לא היו מזין", הנה גם עצם הדבר אין לו מקום בזמן המקדש אשר ידעו כולם דבר מעשי יום הכפורים אשר הי' נוהג בכל שנה ונעשה על פי יודעים רבים.
ורק אחר החרבן אשר כל אלה אשר תהת ידם הי' נעשה זה ספו תמו, והימים ימי בלהות, אשר על כן אף שהי' זמן קצר אחר החרבן, הי' כל הנעשה במקדש דורש תפקידו להעמידו על בוריו ונחקר זאת איך הי' מזין על כהן גדול לפני יום הכפורים ואיך הי' נקצר העומר.
וזה הוא גם ענין דברי המשנה במס' שקלים פרק ו׳ משנה א'.
"שלש עשרה שופרות שלשה עשר שלחנות שלשה עשרה השתחויות היו במקדש של בית רבן גמליאל ושל בית ר' חנינא סגן הכהנים היו משתחוין ארבע עשר והיכן היתה יתרה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז."
ומבואר מעצמו שגם זה נקבע אחר החרבן והדברים "של בית רבן גמליאל ושל בית ר׳ חנינא סגן הכהנים היו משתחוין" וכו׳ הכונה על בית רבן גמליאל דיבנה היינו אבותיו של רבן גמליאל ובית ר׳ חנינא סגן הכהנים היינו בית אבותיו.
ופראנקעל טעה בזה טעות גדול כי מבלי לראות לא את לשון המשנה ולא ענינה חשב כי "של בית רבן גמליאל ושל בית ר׳ חנינא סגן הכהנים" הכונה לבניהם אחריהם, וטעה לחשוב שהכונה לבניו של רבן גמליאל הזקן ולבניו של ר' חנינא סנן הכהנים אחרי מותו.
ועל כן כתב "והלשון במשנה שקלים פ"ו "של בית ר' חנינא" מורה קצת שחי זמן רב קודם החרבן."
ואין זה כי אם דברי טעות, שהרי הדבר מפורש במשנה זו עצמה שלא הותחל זה מהם "שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז".
ואין הדבר צריך ראי׳ שהרי כל לשון המשנה מורה על עצמו שנאמר זה ונסדר אחר החרבן.
ויאמרו כי בית רבן גמליאל היינו כל משפחת הנשיאים בימי הבית, ובית ר׳ חנינא סגן הכהנים היינו כל משפחתו בימי הבית היו נוהגים כן וכן, מפני ״שמסורת בידם מאבותים ששם הארון נגנז".
