אבל מה שמצינו רב משום ר' מאיר ברכות ס:, פסחים ג: או משום ר' ראובן האצטרובלי מו"ק יח: ויש שרוצים לומר שראה את ר' מאיר מעירובין יג: שיש גורסין שם אמר רב האי דמחרדנא מחבראי דחזיתיה לר"מ מאחוריו, או שראה את ר"א בן עזריה מפני שאמר עליו שעישר י"ב אלפי עגלי כשבת נד: זה טעות גדול. כידוע שראב"ע נפטר קודם ר' יהושע ור"ע ורבי לא נולד אז או שהיה אז תינוק. וכן ר"מ ידוע שנפטר קודם ר' יסי ור' יהודה. שהיו מדור שקודם רבי. ולכן בל"ס שאך היה בידו קבלות מרבותיו, וכמו שאמרנו שרבו המובהק היה ר' חייא. ולא לבד שהיה תלמידו אבל חשבהו כבן לו מפתו אכל וממימיו שתה כעירובין עג. שאמר רב אין אנו צריכין לערב שהרי אנו סומכין על שלחנו של ר' חייא ופרש"י שהיה מקבל פרס מבי ר"ח, ועיין שבת סו:, והיה סופרו ושומר גנזיו דר"ח כב"ק צט: שא"ר ר"ח לרב זיל חלפיה ניהלה וכתוב אפנקסי דין עסק ביש ופרש"י רב שומר גנזיו של ר"ח דודו הוה. וב"מ פ"ו ה"א ר"ח רובא אגר חמרין למיתא פשתן הלכו ומצאוהו לחה א"ל רב פוק (נראה דצ"ל אמר ליה לרב) והב לון אגרן משלם. וסנהדרין פ"ג ה"ו רב נפק למיתרי משכין לר"ח רבה, וע"פ פשטות שהלך לראות ולקנות עורות עבור ר"ח, ובסנהדרין כח: מובא המעשה בקצרה רב איקלע למזבן גוילי וכו', וכפי הנראה קבץ על יד וגם הלוה כסף מבת ר' חייא כה"מ מ"ד: ובירושלמי שם רפ"ד, ועשה מסחר בפשתן בפ"ע כמע"ש פ"ה ה"ח רב הוה ליה כיתן ולקת שאל לר"ח מהו שישחוט עוף יען שצריך לדם עבור הפשתן (כי כן קרה לר"ח ושאל לרבי כחולין פה:), וגם לוה מקרובו רבה בר חנא כסף כמ"מ פ"ה ה"ה.
וזה עשה אך שלא לעשות התורה קרדום לחפור בה, אבל רובי עתותיו היה לו לתורה ועבודה, ור"ח דודו לא אצל ממנו כל טובו, כאשר יסופר כלאים פ"ט ה"ד שפ"א כעס רבי על ר"ח ונהג נזיפותיה תלתין יומין ולא על לבי רבי ואז למד עם רב כל כללי דאורייתא, ובב"ר פל"ג ס"ג שהמה היו הלכתא דבבלאי, וכן מו"ק טז: שפ"א גזר רבי על החכמים שלא ישנו לתלמידיהם בשוק ור"ח יצא ושנה לשני בני אחיו רב, ורב"ח, בעי מר"ח כנזיר נט. הקשה לר"ח ככריתות כא. והביט על דרכי ר"ח ללמוד ממנו הלכה למעשה כדמצינו פסחים קיז. אמר רב חזינא תילי (ספר תהלים) דבי חביבי, ומכות יא. אמר חזינא לתפלין דבי חביבי וכו', וביבמות קב. אמר אי לאו דחמיתיה לחביבי דחלץ וכו', וכן קראו כמעט תמיד בשם חביבי ככתובות נב., נדרים עו., מכות ג: הכי אמר חביבי, ובעירובין יב:, נדרים עו:, כתובות נב., ב"מ עו:, ב"ב מא: מו. אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי, ואימת רבו היה עליו כ"כ עד שאמר לרב כהנא חולין לב. לא הוה בדיחנא בחביבי דאישיליה, ובמגילה פ"א סה"ט אמר רב שמעית מן חביבי, ובשבת פ"א סה"ג א"ל ר"ח לרב אם אתה יכול לאכול כל השנה מוטב ואם לאו אכול ז' ימים בשנה, וביומא כ: אמר לר' שילא כי הוה קאימנא עליה דר"ח.
ונתעלה כ"כ עד שנעשה מתורגמנו כדמשמע יומא כ:, ובע"ז עד: ההוא דאתא לקמיה דר"ח - א"ל לרב זיל בהדיה וחזי דלא מצווחת עלי בי מדרשא - והינו דא"ל חביבי, ונסמך מר"ח כסנהדרין ה..
רב משום ר"ח כשבת צב. צח. ק. קא. קלח., עירובין פו., פסחים פה:, ב"ק קטו., חולין עו., מע"ש פ"ה ה"ח, ביצה
