עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/194

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


שמותר לטמא לנשיא הדור אבל לאו כו"ע ידעי הדין. וזה ברור.

ובתנחומא חוקת-כד בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפ' פרה - ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה - אמר משה רבש"ע - יה"ר שיהא מחלצי א"ל חייך שהוא מחלציך וכו', ומזה אנו רואין שהיה לוי, אבל אין שום ראיה מזה שאפשר כדעת היוחסין והגאון בעל מנחם עזריה במאמר היקר דין ח"ב פט"ו שר"א היה מצד האם מזרעו של משה. וכונתם לומר כן יען שלא מצינו בשום מקום שום דבר מעבודתו במקדש כדמצינו את חבירי ר' יהושע שהיה מן המשוררים במקדש.

ושקידתו בתורה וזכרונו הנעלה הביאו עד שהגיע למדרגה גדולה כ"כ להיות הריש והראשון בין תלמידי ריב"ז כאבות פ"ב מ"ח שחשבו בראשונה לחמשה תלמידיו היותר גדולים, ורבו העיד עליו שהוא כבור סוד שאינו מאבד טיפה, ואמר עם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים גם אז ר"א בן הורקנוס מכריע את כולם.

והיה גדול אפילו מר' יהושע שהיה תלמיד לריב"ז עוד קודם שהתחיל ר"א ללמוד כריש פדר"א.

ושמו הולך וגדול כ"כ עד שהתחתן עם הנשיא רשב"ג ונשא את בתו החכמנית בשם "אימא שלום" וכאשר נבאר להלן. והוא ירש מרבו הקדוש כל המדות טובות כמפורש סוכה כח. שמימיו לא קדמו אדם בבהמ"ד, ולא ישן בבהמ"ד אפילו שינת עראי ולא הניח אדם בבה"מד ויצא, ולא שח שיחת חולין, ולא אמר דבר מה שלא שמע מפי רבו מעולם. והגאון בעל שבות יעקב בספרו עיון יעקב יבמות צ. יאמר שם דר"א שלא אמר מה שלא שמע מפי רבו, הוא ר"א בן יעקב או בן שמוע, ובמחילה מכבודו שלא עיין בגמרא. וכן טעה בזה ההחם יה"ש בהחלוץ שנת תרכו צד 43 ויאמר שקאי על ר"א בן שמוע, ובזה נפלו כל הזיותיו בבירא.

ובאמת כן מצינו מפורש בנגעים פ"ט מ"ג ופי"א מי"ז כששאלוהו ולא היה בידו קבלה מרבו השיב לא שמעתי, וכן סוכה כח. ששאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה, יב' אמר להם שמעתי, יה' א"ל לא שמעתי. ולא בהלכה בלבד שמר הכלל הזה, אבל גם מה שלא שייכה להלכה מצינו ששאלוהו יומא סו: פלוני מהו לעה"ב לא רצה לענותם מפני שלא שמע מפי רבו.

וזה שאמר בעצמו ברכות כז: החולק על ישיבתו של רבו - והאומר דבר מה שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, והרב רז"פ בדרכי המשנה תמהאיך אפשר לומר שר"א לא אמר שום דבר מה שלא שמע מפי רבו הלא מצינו כשלש מאות הלכות מר"א במשנה וכי על כולם נאמר ששמעם מפי רבו? ובא אחריו הרב ראה"ו בדו"ר ח"ב פ"ט ויאמר:

הכלל אשר שמר בתלמודו היה כי כל קבלה אשר קבל - אין לנטות ממנה בשום ענין ואין רשות להפריש ולבקר בדברי הקדמונים כ"א לקיים דבריהם, אבל לא לבטל, אף שהסברא מכרחת ביטולם כנגעים פ"ט צ"ג, תו"כ תזריע פ"ו פט"ו.

עכ"ל. והקורא לתומו כאשר יראה בציוניו הרבים ידמה כי המה כנתינתן מסיני ואמת הוא. אבל ניתי ספר וניחזה, מהשני ציוניו שהביא הוא אך מאמר אחד הנשנה בנגעים ונכפל בתו"כ ושם איתא בפירוש שר' יהודה בן בתירה הביא ראיה לדבריו ור"א א"ל חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים, וא"כ איזה סברא מצא החכם ווייס שמכרחת ביטולם? ולפלא מה שלא הביא הציון גם מנגעים פי"א מ"ז, אבל