גם שם הביא ריב"ב ראיה לקבלת ר"א.
וכן יאמר החכם ווייס וז"ל:
| ר"א היה משוה מדותיו כיבמות קח., נדה ז: אבל המדה בהשואתו לא היה שווי הטעם והסבה בשני הדברים המושוום זל"ז - הלא אם נבין רוב הענינים שהשוח יחד להיות להם משפט אחד נמצא כי בעמדנו על שרשם יש הבדל גדול בין השוים למראה עינינו, ומביא דוגמאות מגיטין ב. רא"א אפילו מכפר לודים ללוד צריך שיאמר בפ"ג ובפ"נ ודאי מפני שלא חלק מדותיו ואמנם הסברא מתנגדת לדמיון הזה. | ||
עכ"ל.
וכמה עורון עינים יש בזה הלא בפירוש אמרו שם בגמרא ד. ואתא ר"א למימר מובלעות נמי לא שלא תחלוק במדינת הים. וזה סברא אמיתית הראוי למי שאמרם יען שכלל גדול קבלו מרבותיהם שהביא גט ממדינת הים לא"י צריך שיאמר בפ"נ וא"כ מי הוא זה שיאמר כמה פרסאות צריך שיהיה ממדינת הים לא"י? ולכן השוה ר"א מדותיו ואמר שאפילו מובלעות כמו מכפר לודים ללוד נמי צריך לומר בפ"נ וכמו שאמרו מ' סאה חסר קורטוב המקוה פסולה יען שנתנו חק ושיעור לדבריהם, ולדברי רבב"ח שם רחוקה כפר לודים ללוד כמבי כובי לפומבדיתא, והוא ששה פרסאות כסוכה כו: ברש"י ד"ה מפומבדיתא. וכן יאמר הלאה החכם ווייס:
| ולפי דמיונו הזה באמת יכול לומר לא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם כי בדמיונו שמע הכל - ואין להפליא ע"ז כי כן מונח בטבע האדם שכח מדמה חזק, מעצים כ"כ על הנפש עד שיחשב לשמוע מה אינו שומע, ולראות מה שאינו רואה - אין כל חדש תחת השמש. | ||
עכ"ל.
וכמו נבואה נזרקה מפי החכם הזה על עצמו שמדמה ששומע ורואה מה שלא שמע ולא ראה, או יותר קרוב לומר שעשה בזדון לעור עיני הקוראים וירבה אך בציונים לחזק את כח המדמה שלו, וידמה שהתורה מונחת באיזה קרן זויות הנשכחת מני רגל, אבל כאשר נעיין בציוניו אשר העתיק על פי רוב מספר סה"ד נמצא כולם ממש היפוך דבריו, כי באמת ר"א לא לבד שהיה נזהר מלומר מה שלא שמע מפי רבו למעשה, אבל גם בדרך לימוד נמי מצינו שפירוש שלא אמר אם לא שמע כמפורש סוכה כז: שלא רצה ר"א לומר דאסור לפרוש סדין על הסוכה, ופריך הגמרא ותפשוט ליה מדידיה דאמר אסור להוסיף על אהל עראי, ומאי פריך הלא שם אמר אך להלכה ולא למעשה, ולכן כאן למעשה לא רצה לומר מה שלא שמע, ומזה אנו רואין שאפילו לא למעשה היה נזהר בזה.
ומה שמצינו שהיה ר"א דן עם חביריו בהלכה והיו מתווכחין זע"ז בסברא ובי"ג מדות כפסחים פו. עא:, תענית ב., סנהדרין צז:, ובכמה מקומות במשניות, לא שהיה דן לחדש דין חדש אך עיקר הדין שמע מרבו ואך היה דן לקיים שמועתו.
ומה שמצינו סוכה כז. שחזר בו ר"א, אפשר שנזכר שקבלת רביותיו לא כן הוא, ואדרבה זה גדולתו ותפארתו שלא בוש מלחזור בו ואך לעמוד על האמת היה כל מגמתו.
ונאמנו עלינו דברי ר' יהושע חבירו הגדול כמאה עדים, בשה"ר פסוק לריח שמניך, וז"ל בית מדרשו של ר"א היה עשוי כמין ריס ואבן אחת היתה שם ומיוחד לר"א לישיבה. פ"א נכנס ר' יהושע (אחר פטירת ר"א) והתחיל לנשק אותה האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליו דומה לארון הברית, ואחרי עדותו של ר' יהושע איה הפלא אם היה טמון בזכרונו הגדול כל קבלות דרבו הגדול שהיה מן מקבלי התורה.
