עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/114

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


בגירסאי, ואח"כ כשהיה גדול הדור למד תורה מתוך הדחק ומתוך יסורין כשבת לג. פ"א חש אביי בהדרוקן אמר רבא ידענא בנחמני דמכפין נפשיה, ובמגילה ז. אמר על עצמו כפן עניא ולא ידע, וביומא פד. שהיה לו חולי שינים, ובחולין קלג. שאמרו שלא נשא את כפיו יען אנסיה ליה עדניה ופי' הרי"ף שהיה לו חולי מעיים, ובע"ז כח. שהיה חש בצפידנא, ועשה כמה מיני רפואות ולא הועיל לו עד שנתרפא ע"י ההוא טייעא. והיה עובד אדמתו בעצמו והיה לו היום להגות בתורה והלילה להשקות שדותיו כגיטין ס: כשבא אליו רב שימי בר אשי שילמוד עמו, השיב לו שאין לי פנאי ביום שצריך אני ללמוד בעצמי, ובלילה להשקות שדותי.

ולבסוף שלח ה' את ברכתו במעשי ידיו ותחת לעבוד בעצמו היו לו אריסים ככתובות ס: וגם אז היה משגיח עליהם כחולין קה. שהיה מסייר נכסיה בכל יום, פ"א פגע באריסיה נושא חבילה של עצים שגנב משדותיו ושאלו הני להיכא א"ל לבי מר, א"ל כבר קדמוך רבנן, וכן סחר ביין כדמשמע ברכות נו. בענין פתרון חלומות שבר הדיא פתר לאביי ורבא, וחלם להם שראו חביתא דתלי בדקלא ופרש"י הם היו משתכרים ביין, וכן הוא בגמרא שם שא"ל לאביי בסים חמרך ואתו כו"ע למזבן בשרא וחמרא מינך. וגם פועלים הרבה היו לו כברכות מה: אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו.

וכשנתברך והרחיב ה' את גבולו התחיל להרביץ תורה גם בחיי רבו רב יוסף כב"ב כב. כשמת רב אדא בר אבא שרב יוסף אמר אנא ענישתיה, ואביי אמר אנא ענישתיה יען שאמר לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלו בישרא שמינא בי רבא ופרש"י שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי ללמוד שלא לשובע וכו', וכן משמע שבת צט: שבא רב מרדכי לשאול מרב יוסף ואח"כ בא לשאול מאביי.

ואחרי פטירת רבו רב יוסף (בשנת תרלד לשטרות), והוצרכו לריש בפומבדיתא, היו שם ארבעה גדולי הדור אביי ורבא ר"ז ורבה בר מתנה ויען שכולם היו שוין בחכמה לכן לא ידעו למי למנות, עד שהסכימו ביניהם שכל מי שיאמר מלתא ולא מיפרך להוי רישא, ויסופר בסוף הוריות שכולהו איפרך לבר מאביי, אז קם חבירו רבא וא"ל "נחמני" פתח ואימא, ומני אז הראה את גדלו לא לבד בחריפות אך גם בבקיאותו הגדולה עד שהתפאר ואמר הריני כבן עזאי בשוקי טבריא קידושין כ. ופר"שי הנני משכח שאני דרשן ובקי (והולך לשיטתו בירושלמי מכות פ"ב ה"ו שאמר ת"ח צריך לפרסם את עצמו) ונתאפסו אליו תלמידים הרבה ככתובות קו. שאמרו כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי הוו פיישי מאתן רבנן וקרו נפשייהו יתמי דיתמי.

והוא ראה ושמח בחלקו ואמר אגרא דכלה דוחקא כברכות ו:, והתורה היתה משוש נפשו עד שאמר ברכות ו: שמצוה לרוץ אפילו בשבת, ולא היה לו פנאי אפילו לשיא את כפיו כחולין קלג. שאמרו אנסיה ליה עדניה (ופרש"י עתים שקבע לתלמידיו היו טורדין אותו מילשא את כפיו).

ותלמידיו היו חביבין עליו ביותר עד שאמר שבת קיח: תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן (ופרש"י ריש ישיבה היה), ומו"ק טז. שההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה ואימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו. ועסק הרבה בגמ"ח כר"ה יח..

ושמו הגדול הלך למרחוק כאשר יסופר גיטין מה. שפ"א נאבדה חמורו בי כותאי - שלחו לו אי לאו דנחמני את (שמכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר, רש"י) לא הוה משדרנא לך. ובתענית כא: יסופר שהוי