208
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
ויהי׳ איך שיהי׳ אך זה לבד הוא כל דבר מחלוקותם בשיעור דין "כסף"
האמור במשנה לפניהם ולפנינו.
ועי׳ במס׳ נדרים ד׳ כ׳: (פ״ג מ"א): "ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסין, נדרי זירוזין כיצד הי׳ מוכר וכו׳ נדרי הבאי אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים, אם לא ראיתי וכו׳ נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה וכו׳ ראה אותם אוכלים תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו. היו עמהם אחרים בית שמאי אומרים הן (אביו ואחיו שנאמרו במשנה) מותרין ומה שעמהם אסורין, ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין.
ואחר זה שם במשנה ג׳ מדין נדרי אונסין בא לשון יסוד המשנה: נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר, הרי אלו נדרי אונסין, נודרין להרגים ולחרמין ולמוכסין שהיא של תרומה אף על פי שאינה של תרומה, שהן של בית המלך אף על פי שאינן של בית המלך(כ"ג). בית שמאי אומרים בכל נודרין חוץ מבשבועה, ובית הלל אומרים אף בשבועה, בית שמאי אומרים לא יפתח לו בנדר ובית הלל אומרים אף יפתח לו, בית שמאי אומרים, במה שהוא מדירו, ובית הלל אומרים אף במה שאינו מדירו.
והננו רואים לפנינו את כל ענין דבריהם, ומה הם דברי בית שמאי ובית הלל על יסוד המשנה.
הננו רואים מפורש שכל דיני ארבעה נדרים שהתירו חכמים, זה הי׳ כלו כבר לפניהם, כמו שהוא לפנינו.
והננו רואים גם זאת כי דבריהם אין לו ענין כלל לעצמו, והנהו הולך רק על יסוד המשנה, ועל לשונה הקבוע לפניהם.
והם נחלקו אצל דין נדרי שגגות שביסוד המשנה נאמר על נדרי שגגות, כגון שראה אותם אוכלים תאנים, ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו.
ועל זה נחלקו בכונת דברי המשנה, ובענינה, אם הכונה שרק אביו ואחיו מותרין כמו שהוא בלשון המשנה, אבל אם היו שם גם אחרים אצלם נשאר הנדר כמו שהוא שהרי אצלם אין זה נדרי שגגות.
ובית הלל סוברים שאי אפשר להיות נדר מקצתו מותר ומקצתו אסור, ומכיון שנאמר במשנה שאביו ואחיו מותרין משום נדרי שגגות, הותר כל הנדר ממילא, גם בנוגע לאחרים.
ועל כן הנה גם יותחלו דבריהם מן האמצע ואין לו ענין לעצמו, כי אם על יסוד המשנה.
הערה (כ"ג): אם גם הפרטים המפרשים את הכלל מן נודרין להרגים וכו' עד בית המלך גם
הם מיסוד המשנה, או שבאו אחר זה לפרט ולבאר, זה הוא ענין גדול בנוגע לכל סידור המשנה, אשר יבואר
לכל פרטיו בכרך הבא בדברינו על ימי יבנה וחיתום המשנה בימי רבי.
ולדברינו במקום הזה אין זה נוגע לפי שדברי בית שמאי ובית הלל הנם על עיקר יסוד דברי המשנה
בנדרי אונסין, ולא על הבא אחר זה.