המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קד
ועי׳ בריש מס׳ חגיגה:
הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה "וקטן" טומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים החיגר והסומא החולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו.
"איזהו קטן" כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית. ולפנינו בזה שכל מחלוקותם של בית שמאי ובית הלל אינו כי אם זה לפרש איזה יקרא "קטן" בדין המשנה הזאת. שכידוע הנה בשאר דיני התורה קטן האמור שם היינו כל שלא הביא שתי שערות, וזמנו בכלל קבוע מבן י"ג שנה, אבל במקום הזה שהוא מצות עשה ויש כאן חובת חינוך ובלשון הכתוב נאמר כל זכורך (עי׳ ברמב"ם ה׳ חגיגה פ״ב ה"ג) יצא מכלל רק קטן גמור.
וכל זה וכיוצא בזה הוא מהדברים שנסתפקו בהן בפירוש דברי המשנה הקבועים, אחרי ימי המבוכות ופיזור החכמים, שהי׳ בכל משך זמן הזוגות, וחזרו ונתבררו מימי שמאי והלל ואילך, והוכרע הדבר.
ועי׳ במם׳ אהלות פרק ב׳ משנה ג׳: אלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל עצם כשעורה, וארץ העמים(כ"ב) ובית הפרס, אבר מן המת, ואבר מן החי שאין עליהם בשר כראוי "השדרה והגולגולת שחסרו״.
כמה היא חסרון בשדרה בית שמאי אומרים שתי חוליות, בית הלל אומרים אפי׳ חוליא אחת.
ובגולגולת (כמה הוא החסרון בגולגולת שנאמר במשנה) בית שמאי אומרים כמלא מקדח, ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות.
והאם יש בכל זה מקום לנטות ימין ושמאל שכל דבריהם אינם כי אם לפרש דברי המשנה, ושנחלקו רק בפירוש דברי המשנה שלפניהם.
ועי׳ בריש מס׳ קדושין:
האשה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים, נקנית בכסף בשטר ובביאה.
"בכסף״ בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר, ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה.
והכל הולך למקום אחד, שבית שמאי ובית הלל נחלקו רק על דברי המשנה ביסודה, ובשיעור דין כסף האמור שם.
ובאמת כי לפי מסקנא דרבא בקדושין ד׳ י״ב הנה מודים גם בית שמאי שעיקר השיעור מדין תורה הוא גם בקדושין בפרוטה ובשוה פרוטה כדברי בית הלל, וכל דברי בית שמאי אינם אלא מדרבנן לטובת בנות ישראל.
רבא אמר היינו טעמא דבית שמאי שלא יהיו בנות ישראל כהפקר.
וכלשונו של רש"י כהפקר לקנות בדבר מועט ומדרבנן הוא דקאמרי לה בית שמאי דאפקעיה רבנן לקדושין הפחותין מדינר.
הערה (כ"ב): הדבר פשוט כי ארץ העמים נתוסף בלשון המשנה אחר מה שגזרו על זה וכבר
הערנו במקומות הרבה על כיוצא בזה.
