624
ר' עקיבא והמלחמה
״מעשה שבאו מפרנדיסין והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה הלכו את כולה ר' יהושע ור' עקיבא לא זזו וכו'."
ושם במשנה ב׳ ״פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד וכו'״.
ובירושלמי ברכות פרק הרואה הלכה א׳ ״ר' יוחנן ור׳ יונתן אזלון מיעבד שלמא באילין קרייתא דדרומא עלין לחד אתר ואשכחון לחזנא וכו'״.
והאריכות בכל זה למותר לפי שכן הוא במקומות הרבה והוא דבר ידוע מדרכי חכמי התורה לעמם.
ואמנם שגם כל דבריהם הבל וטעו נם בציוניהם, והנה יציין גרעץ על הנסיעות ״ר״ה כ״ו יבמות קכ"א קכ"ב בבא קמא קי"ג וספרי במדבר פ"ה ח'".
והנה בבא קמא קי״ג הוא זה את אשר כתב לפני זה ״ויעבור לזפירין אשר במדינת קיליקיא״.
ודברי הגמ' שם ״והתניא אמר ר׳ שמעון דבר זה דרש ר׳ עקיבא כשבא מזפירין מניין לגזל עכו"ם שהוא אסור תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהי' לו וכו'״.
ועל זה חשב גרעץ כי ״זפירין היא עיר במדינת קיליקיא״.
ואפי׳ מקרא לא קרא ולא ידע שהיא מארץ ישראל, ובאה בגבולי הארץ בספר במדבר בפרשת מסעי ל״ד ט׳:
״ויצא הגבול זפרנה והיו תוצאותיו חצר עינן זה יהי׳ לכם גבול צפון.״
וכמה מיעוט חקירה נדרש לדברים כאלה לאמר כי בימים ההם נסע ר׳ עקיבא להלהיב את העם לקום על הרומיים להומם ולאבדם, ודרש אז שגזל עכו"ם אסור.
ובימים ההם אשר נסע להסית את בני ישראל למרוד בהרומיים ולגרשם מהארץ, אז גם הוסיף לדרוש שאסור להבריח את המכס.
ומה נעשה להם לכל החוקרים האלה אשר גבבו דברים איש מאת רעהו וכולם יחד לא ראו ענין הדברים.
אבל הנה יש להם עוד ציון מיבמות קכ"ב וראוי׳ לראות הדברים כמו שהם, במשנה שם בא:
״אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהררעא לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי וכו' וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לר׳ יהודה בן בבא מתוך הדבר נזכר רבן גמליאל וכו׳.״
מבואר ומפורש שהי׳ זה עוד בחיי רבן גמליאל, דהיינו כעשרים שנה לפני ימי המלחמה, ולפי מה שחשבו כל החוקרים עד היום כי תחלת ימי המלחמה היתה בשנת ס"ב לחרבן הי׳ זה גם יותר משלשים שנה לפני המלחמה.
ומפורש לפנינו במשנה עצמה גם זאת מה היתה נסיעתו של ר׳ עקיבא, והוא עצמו יאמר ״כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה״.
והי׳ זה בראשית ימי טראיאנוס כאשר רדף את הנשיאות עד שגם הוכרחו לעזוב את יבנה ולהתישב בלוד, ולא יכלו אז לעשות העיבור בארץ ישראל ובערי ממשלת רומי והלך ר' עקיבא לנהרדעא בבבל במקום אשר ישבו ישראל שלוים ושקטים.
