ספר שפת יתר א-לז

ספר שפת יתר א-לז

א) "וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ" (שמות ב ה), אמר הגאון שהוא כמו אמה ארכו. ויאמר ר' אדונים שטעה ג' טעויות מדרך דקדוק הלשון. ואני אברהם אומר, מי יתן ואני ור' אדונים היינו הדור אחד, והייתי מוכיחו על הדברים האלה, כי כל דבר שיאמר תלמיד מפי רבו ורבו מפי רבו, אין ראוי להשיב כי אם על הרב הקדמון, וידעתי כי רב סעדיה הקל שבתלמידים היה מחכמי התלמוד, והגדול שבהם היה קל מחכמי המשנה, אם כן מה חטא הגאון? ומדוע אליו ריבות? יקום יריב את ההרים מוסדי עולם, הם חכמי המשנה שפירשו כן, ועוד מצינו שאמר הגאון במקומות רבים מספריו: אע"פ שמסברת דקדוק הלשון אינו מדברי הראשונים, אנו נסמוך עליהם, ונעזוב דעתנו, כי היא נקלה כנגד דעתם. וכן עשה במילת ונקה לא ינקה. שאך אחרי רבים להטות, ורבים כאלה.

ב) "כַּאֲהָלִים נָטַע יהוה" (במדבר כד ו), אמר הגאון, שהוא כמו יושב אהלים, ור' אדונים אמר שהוא כמו מר ואהלות, וע' פנים לתורה, ויש להשיב, כי משקלי השמות משתנים. גם יושב אהלים לאות, כי מצאנו השוכני באהלים וכן קדש קדשים בקמץ גדול, בקדש הקדשים בקמץ חטף, ואם ישאל שואל: מה טעם נטע עם אהלים? הרי לו: ויטע אהלי אפדנו. ועוד מאין לר' אדונים כי אהלים עצי בושם הם ונופל בהם לשון נטיעה? אולי הם כמו שמצאנום במקום אחר שניהם דבוקים, מר ואהלות, ומפרשים רבים פירשו אהלים עובר והוא מתולדות דגי הים.

ג) "מְאִירוֹת אוֹתָהּ" (ישעיהו כז יא), אמר הגאון, שהוא כמו אריתי מורי, ויאמר ר' אדונים, שהוא מגזירת ולא תאירו מזבח. מדקדוק הלשון. ויש להשיב, כי יתכן היות גזירת א' וטעם א', והם מב' שורשים, וישר אל מלאך, שהוא מהפעלים השניים לפי דעתי ולפי דעת כל המדקדקים, לפי שהוא מהפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם. ואם בא מערער לומר יתכן היות וישר אל מלאך מהפעלים הכפולים, ולא ידמה זה כמו מאירות עם אריתי, התשובה נכונה לפניו לאמר: ולא ידעת שהוא מבנין הכבד מהפעלים השניים! ואם אמר מה טעם מלקטות אותה? ככה פירושו: שאין מנהג הנשים לעלות על עץ גבוה, וכאשר תשברנה הפארות, ותהיינה קרוצות לארץ, אז תצאנה הנשים לארות הפרי. ואם אמר עוד: א"כ ראוי לומר ומאירות פריה? הרי לו: וארוה כל עוברי דרך, ולפי דעת ר' אדונים מה הנשים ומה טעם באות? ועוד כי תאירו מזבחי, ר"ל תעשו אור בתוכו, ואין כן מאירות אותה כי תעשנה אור בתוכם.

ד) "גְּדֵלַנִי כְאָב" (איוב לא יח), אמר הגאון, שטעמו כאב אנוש, ואומר ר' אדונים שהודה איוב להשם. שגדלו כאב. ואמר על פי הגאון שזה חרבן הלשון, וחלילה לנו לפתור דבר שיובילנו להפר נקודה אחת מלשון הקודש. ולא אמר מאומה, בעבור שמצאנו כל ז' התנועות נתחלפות זו עם זו, ולולי שאין רצוני להאריך, הייתי מבאר זה היטב. וב' הפירושים אינם נכונים מדרך הדקדוק. גם מטעם עניין המקום, כי מלת גדל בהיותה מבנין הקל, לא יצא הפעל אל אחר, כמו עד כי גדל מאד, ואין יתכן לומר גדלנו כאב, רק גדלני מבנין הכבד הדגוש, כי לא יתכן להיות פעול מפועל שלא יצא אל אחר! לכן פי' הכתוב: כי היתום הנזכר למעלה, כאלו גדל עמי מנעורי, וכמוהו לא יגורך רע, לא יגור עמך, ומבטן אמי אנחנה שב אל האלמנה הנז' ולפי הגאון ור' אדונים אין טעם למילת אנחנה.

ה) "לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ-אֵל" (איוב יט כב), אמר הגאון שהוא חול כמו לאנשים האל. ור' אדונים אמר שהוא קדש, וראיתו שלא היה בדבר איוב וחבריו זולתם. וגם שזאת הראיה צריכה ראיה ב' פיר' אלה נכונים, אם כי אין להשיב על הגאון.

ו) [...] ועוד אמר הגאון כי האותיות המשרתים, הם חצי כל האותיות. ור' אדונים אמר כי הט' והר' ג"כ ממשרתים, וזה הפך דעת כל המדקדקים הראשונים והאחרונים. וידוע כי ט' נצטדק וט' ויצטירו, תמורת ת' התפעל, לדבר צחות באות, כי אם היה הת' כמנהגו, ראה הצ' כאלו היא ט' ובהיות התי"ו והטי"ת קרובים במוצא, החליפוהו ולא ימצא הט' נוסף כ"א עם צ', ואין כן מנהג המשרתים, ור' הזדמנתון אינה ראיה כי המילה ארמית ולא לה"ק. אחר שמצאנו אם תבעיון בעיו במקרא, הנה דברי ר' אדונים בט' וד' נכונים, גם דברי הגאון אינם רחוקים.

ז) - עוד אמר הגאון, כי אחר שנתח אברהם אבינו את העגלה והעז והאיל ושחט הציפור, החיים הקב"ה לאות, כי לולי זה במה היה מאמין שיעשה הקב"ה מה שדבר לי?- ור' אדונים אמר. שירידת אש מן השמיים היא אות גדולה. ואני אומר. שדרך הגאון לרדוף אחר קדמונינו ז"ל, והם אמרו זה מדעתם כי מאיזה מקום ראה ראיה על תחיית המתים, ולר' אדונים יש לערער ולומר הלא תרדמה גדולה נפלה עליו, ונאמר לו בחלום נבואה פרשת ידוע תדע, והכתוב לא העיר שהקיץ, וראה האש יורדת, א"כ הנה האות בספק!

ח) "תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה"(תהלים י א), אמר הגאון,שהוא כמו בצרה קראתי והוא אמת. ור' אדונים אמר, שהוא מגזירת דבר הבצרות, ודבריו תוהו, כי טעם כל המזמור אינו כ"א על צר ומצוק.

ט) "בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה"(ויקרא יט כ), פי' הגאון, שתהיה לוקה ברצועת הבקר, כי כן אמרו חכמים ז"ל. ור' אדונים לא אמר בה מאומה.

י) "בְּיִקְּרוֹתֶיךָ" (תהלים מה י), אמר הגאון שהוא כמו בקורת, ויאמר ר' אדונים שהוא מגזרת יקר, ונעלם היו"ד כמנהגו עם החולם, ולפי דעתי, המלה קשה להיות בנות מלכים לעולם יקרות, ואילו אמר המשורר שתהיינה נבזות, אז היה כבוד לאשר נאמר עליו המזמור, ומה טעם דגשות הקו"ף? ואחר שהמילה זרה, אין ראוי להרחיב פה על הגאון, אע"פ שלא אדע במלה הזאת פירוש טוב מפירוש ר' אדונים.

יא) "לגאיונים" (שם קמג, ד), אמר הגאון, שהוא מלשון משנה שקורין למחנה הלגיון. ויאמר ר' אדונים שהמלה שתי תיבות: ופי' הגאים היונים, כמו חרב היונה. וזאת טעות גדולה, כי היא מלה אחת, כי אין בלשון הקודש מלה אחת מורכבת משתי מלות בפעלים, ובתואר השמות הנגזר מצאנו מועטות במלות הטעם, כמו את אשר בלעדי. ועוד טעות שנית כי לגאי-ראוי להיות סמוך, והנכון שהמלה מגזרת גאה, והוא תואר השם, כמו עליונים, ונשתנה הה"א, ולא היה במשקלו בעבור אות הגרון.

יב) "גְּנֻבְתִי יוֹם" (בראשית לא לט),הנכון מה שאמר ר' אדונים, רק לא פי' למה לא באה המלה מלעיל בעבור תוספת היו"ד, כמו רבתי בגויים שרתי? כי העברים שמו הפרש בין היו"ד הנוסף, ובין היו"ד שהוא מדבר בעדו. ובגנובתי יום עזבו המלה מלרע בעבור השתנות הבי"ת, כמו מלאתי משפט, ואחר שהפרישו בינה לפעול, אין צריך להבדלה אחרת.

יג) "וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד" (שם ל, יא), אמר הגאון, באה הגדה והתברר. ור"א אמר, שלא יתכן לומר מהגיד גד, ולא פי' בו מאומה, ואני אומר שדברי הגאון אינם רחוקים, כי הנה אמרו העברים והשיאו אותם עוון אשמה, מגזרת אם יעלה לשמים שיאו, וכאשר יאמר המערער כי השיאו ושיאו ב' שורשים וטעם אחר, כאמרו המדקדקים במלת לא ידון רוחי באדם עם וישב חרבו אל נדנה, יוכל הגאון לומר. ורבים פירשו בגד, בא מזל הטוב כי כן הוא בלשון ישמעאל בעבור ב' הלשונות הקרובות מאד, וכמוהו העורכים לגד שלחן והוא כוכב צדק. - ולפי דעתי שמלת גד מגזרה גדוד מבעלי הכפל, והטעם, שיש לה בנים רבים, וטעם חסרון ה"א במכתב, כי סמכו העברים על המבטא, וכמוהו על יום טוב בנו (שמואל א כה).

יד) "אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים" (תהלים מב ה), אמר הגאון, שהוא לשון משנה, האישה מדדה את בניה, ור"א אמר, שלא יתכן היות ככה רק בתנועות האל"ף בשו"א ופת"ח, וזאת איננה טענה, כי המלה מהפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם ומבנין נפעל, כאלו אמר אדדה עמהם, כמו וילחמוני חנם שטעמו וילחמו עמי. ופי' ר' אדונים מגזרת דום לה'. ומי יתן וידום. ואז טוב לו! כי אין לפי' זהטעם וריח, אחר שהמשורר אמר כי אעבור בסך, למה ידום? ועוד שהנה אחריו בקול רינה ותודה? - גם טעה בדקדוק ב' טעויות גדולות, הא'. כי אין האל"ף מתנועע בשו"א ופת"ח הנה במשפט בנין הכבד הדגוש, וטעות הב', כי מנהג העברים לכפול ל' הפועל, כמו סגריר, או הע' והל', כמו סחרחר, ירקרק, אדמדם, או הפ' והע' והל' יחסרהו, כמו תשגשגי, ומה שאמר כי מה שיכפלו העברים בסוף המלה הזאת הוא שורש, כמו סובב, הלוך וטפוף, אינו כן שורש הד' ממילת אדדם. ומה שאמר על מילת טוטפות, טעות אחרת, כי ב' הטטי"ן שורש הם. ועוד כי מלת טוטפת שם לא פעל. ואינו מגזרת הלוך וטפוף, כאשר אמר.

טו) "יַדְבֵּר עַמִּים" (תהלים מז ד), אמר הגאון, שהוא כמו ענוי ולא הביא לו חבר. ויאמר ר' אדונים שהוא מגזרת הַדָּבְרוֹ, דוברות בים. ולפי דעתי, שהוא כטעם יְאַבֵּד, וקרוב הוא לפי' הגאון וכמוהן בדברי הימים. ותדבר את כל זרע זרע הממלכה, ובמלכים תאַבד כתוב ואולי הם מגזרת אכנו בדבר.

טז) "כְּבֹד אֱלֹהִים, הַסְתֵּר דָּבָר" (משלי כה ב), אמר ר' אדונים, שפי' בו הגאון פי' שאין בו טעם, והוא פי' בו מחילת עוון כמו הסתר פניך מחטאי. ומה שפי' בו הגאון שכחתי. רק לפי דעתי כן הוא פי' הכתוב, כי המסתיר דברי ה' שלא לגלות סודו למי שאינו ראוי, מכבד ה', והחוקר על דברי המלוכה של בשר ודם חולק כבוד למלך, כמו שאמר בסוף הפסוק וכבוד מלכים חקור דבר, והראיה שאין פי' ר' אדונים נכון שלא אמר הכתוב עוון, ואמר הסתר דבר.

יז) "נִסְכֵּיהֶם מִדָּם" (תהלים טז ד), אמר הגאון שהוא מגזרת הייתה דים, כי יאמר מן חיים חם, ומן ציים צם, והאמת שפי' דם, כמו כי הדם הוא הנפש, רק טעה במשקלו, כי מילת דים קמוץ, והמ' מן רבים שאינם נמצאים, ומ' חיים לשון רבים, והיא בחירי"ק.

יח) "הָרוֹת הַגִּלְעָד" (עמוס א יג), אמר הגאון שטעמו הרים, כמו ימות עולם ימים, ולא נשתנה הה"א בסמיכה כאשר לא נשתנה הרי בלבוע. ויאמר ר"א א"כ מה טעם למען הרחיב גבולם? והנה ר' אדונים פירש מצודתו וילכד בחידתו.

יט) "יָעֹז בְּהַוָּתו" (תהלים נב ט), פי' בו הגאון בממונו. ולגלג עליו ר' אדונים, בעבור היות הה"א והוי"ו שורש, ויתכן שמחשב הגאון מגזרת הוֶה להם למלך, והטעם בממון ההוה לו, והנכון כמו להותו. ויהיה בהותו סי' לפועל, ויתכן היותו פועל כמו ותוכחתי לבקרים.

כ) "זְבָדַנִי" (בראשית ל כ), אמר הגאון, שהוא כמו זבת חלב ודבש. ור"א תפסו מחסרון הד', ויוכל הגאון להשיב, כי מלת זבת חסרה ד' בעבור חיבור ד' ות' רפה הקרובים במוצא הלשון, ורבים אמרו כמוהו הרה ללת, כמו ללדת. או יהיה פי' זבדני כמו זבת והם ב' שורשים, כמו עוה ועות, ורבים כן.

כא) "זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת" (משלי כד ט), אמר הגאון, כי הזמה והחטאת והתועבה לאדם ליצנות. ויאמר ר"א כי אני אפתרנו פתרון שרוצה כל איש נבון, כי זמת האולת כחטאת, והטעם באישה, וע"כ הביא המשל השני יותר, כי מי שרוצה לשאנה, ר"ל לסבול אוולתה, ופי' זה אין לו טעם. וככה פי': דע כי האויל הוא טיפש שאין לו דעת, והלץ יש לו דעת ויהתל בבני אדם, וע"כ ישנאוהו, והוא תועבה להם מלצנותו, וכשיחוב האדם בדברי אולת, תביאנו לידי חטאת.

כב) "כְּמַהְפֵּכַת זָרִים" (ישעיהו א ז), אמר הגאון, שהוא מגזרת זרם, ויאמר ר' אדונים, שזה לא יתכן מחסרון המ', כי מן חרם יאמר חרמים, ומ' זרים אינו אלא לשון רבים, ואני אומר כי הדין עם הגאון כי זרים כמו זרם, שמשקלי השמות משתנים כמו וקנמן-כשם, אריתי מורי עם בשמי, וכמוהו אחור וקדם, ורוח הקדים.

כג) "נֹתֵן זְמִרוֹת" (איוב לה י), אמר הגאון, שה' עושה הכל והם מזמרים לו. ויאמר ר' אדונים, כי מלת 'ולא אמר איה אלוהי עושי' מושכת עצמה ואחרת עמה. והטעם, שלא היה האדם מזמר לה' בלילה ולא ביום. ועוד ראוי להוסיף היה לומר: ולא היה נותן זמירות בלילה. ולדעתי פי' הגאון אמת, והטעם לכוכבים שכל רואיהם יזמרו לה', כמו כי אראה שמיך וכו' ירח וכוכבים, ולא יזכיר השמש בעבור שתסתיר הכוכבים ביום שלא יראה רק השמש לבדו, ויש טעם בזה למלת לילה, ועל פי' זה, מוצאי בקר וערב תרנין (תהלים צא), כמו נותן זמירות.

כד) "וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיה" (שמות כה לח), אמר הגאון, שהוא כמו קח את המחתה, ויאמר ר' אדונים שאין מחתה למנורה כלל, אבל הוא למזבח, ופי' מחתות המנורה, מגרפות וחתה בה את הזית, וזה תמה גדול, כי זה ר' אדונים לא היה מהקדמונים, א"כ (אם כן) מי הגיד לו, שלא היו מחתות למנורה, שידלקו הכהנים בהם הנרות? ולמה הוציא הכתוב ממשפטו? והנה ראיה שכן הוא, שכתוב ומתחתותיה שהם רבים, ולא אחת כמו שאמר.

כה) "מִי-כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ" (תהלים פט ט), אמר הגאון, יורש הארץ מלשון ארמית אחסנא, רק טעה ר"א שאמר כי משקלו אסיר מריא רביד, ואלה אינם שמות, ואיך ישקול מלת שם תואר בשם לבדו? ועשה כן במלת מנה אחת אפים, כי הביא, אסיר, שריד ופליט וחבריו ואין אחד מהם על משקל חסין רק בסמיכות, כאסירי התקווה, פליטי חרב, וטעה טעות גדולה, שהוא סביב עמהם ואינו שם התואר, ועוד גדולה מזאת שהביא ידיד עם שכיר, וזאת הגזרה לא ידענו איך מצטרפת ואם היא מהפעלים העומדים, או מהיוצאים.

כו) "וְיַחְרְגוּ" (תהלים יח מו), אמר הגאו שהוא כתרגום ומחדרים אימה, ור"א אמר שהמילה הפוכה, ודברי הגאון נכונים, וטעם ממסגרותיהם מהארמונים הנסגרים בהם. וידעתי כי כבש כמו כשב, ושלמה כשמלה, ולא ימצא ככה בפעלים, כ"א בשמות.

כז) "חלכאים" (שם י, י), אמר הגאון, טעמו דלים, והיא תיבה אחת. ויאמר ר"א שזה לא יתכן, כי לא יאמר מן מלך כי אם מלכים. ומי אמר לו שהאחד הלך? רק חלכא. - ויאמר ר"א שהם ב' תיבות חיל כאים כמו חיל נכאים, א"כ יראה לנו ר' אדונים במקרא חיל בלא יו"ד מגזרת חיל, וכל שהוא על משקלו כבית, זית שית, ואמר ר' אדונים שהוסרה ג' נכאים כאשר הוסרה כ' כסות ממלת ענבים סותה, וזאת עניות גדולה כי ג' נכאים שורש בנכאה לבב מבנין נפעל והטעם א' אלא שהשורשים משתנים, וככה רבים וכן מילת סותה.

כח) "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" (שם פט, ו), אמר הגאון, כי המת חפשי מהמיתה וכל הבריות עבדים. ויאמר ר' אדונים חפשי מעבודת האלוהים ואלה דברי קדמונינו ולא בדאם מלבו, והנכון חפשי מעמל, כי אדם לעמל יולד.

כט) "יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם" (שם נה, כ), אמר הגאון, יעיד בם כמו לא תענה. ויאמר ר"א כי לא יתכן היות לשון עדות בלא ב' ופי' שהוא מגזרת ויענך וירעיבך. ואני אומר כי דברי הגאון אמת, וטענת ר"א אינה נכונה, כי רבים לנו כזה, כמו לא נגענוך שהוא נגענו בך, ודברי ר' אדונים שקר כי היה ראוי להיות שבור בחירי"ק ויפתח העי"ן וידגש הנו"ן במשפט בנין הכבד, ואם אמר מה יזיק שיהיה מבנין הקל, זה לא יתכן בעבור היותו מהפעלים היוצאים אל אחר, כי המ' סימן הפעלים, ואם אמר א"כ יהיה מבנין הכבד הנוסף כמו יעלם, יש לו להראות בנין זה נמצא במקרא.

ל) "טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח יא), אמר הגאון חתוך בפיה ויאמר ר"א, היעשעה מפועל פעול, ופי' כי זית וטרף ב' שמות, ולא אמר נכונה כי רי"ש טרף קמוץ הפך כל פועל עבר, והוא שם התואר כי יש תואר דומה לפועל כמו הולך, שלא יתכן היותי פועל, כי אין לו פועל בעבור שהוא מהפעלים העומדים ויש שם תואר דומה לפעול כמו מת ורבים כמוהו.

לא) "בֶּן-טָבְאַל" (ישעיהו ז ו), אמר הגאון בן רמליה בגימטריא. ור"א תפסו בעבור שיבא רמלה ולא רמליה? והגאון רדף אחר הקדמונים ועי' פנים לתורה. וי"א הטוב אלינו, והנכון שטעמו שר גדול וחשוב בעיני ב' המלכים.

לב) "כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם" (דברים א מו), אמר הגאון כנגד ישיבתה כולה. ויאמר ר"א כי הכ' תחת ה' כמו בעבד אדוניו, כעמי כעמך, וזאת טענה גדולה כי כפי"ן אלה לדרך קצרה, וטעמו כעבד כאדוניו, ואדוניו כעבד, ועמך כעמו, שאין הפרש בינהם כי זה כזה וזה כזה, ועוד אין טעם לפי' ר"א, כי מה טעם הימים אשר ישבתם? ופי' הגאון נכון וטעם להזכיר זה הכתוב אמר וישב העם בקדש ושם רבו על המים ושתו מים רבים ולא היה כן.

לג) "יְרַקְרַק" (ויקרא יג מט), אמר הגאון כי שהוכפל לקושי, ולדעתי דברי ר' אדונים קרובים והעד לבנה אדמדמת, רק טעה שפי' שחורה אני על שער שחור שבעיניה, כי לא יקרא האדם כולו בתואר שם בעבור אבד אחד או שער אחד.

לד) " שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן" (תהלים עז יא), אמר הגאון יד ה', ויאמר ר' אדונים שהוא לשון שבועה, כי כן הוא לשון הגרי, וכמוהו וימינם ימין שקר. ופי' הגאון הוא אמת, וככה פי' הפסוק ואומר חלותי הוא מגזרת חילה ה' בה על משקל למען ענותו, וטעם היא על מחשבתו, וטעם שנות ימין עליון, שנתשנה כמו ודתיהם שונות, ע"כ אמר אחרון אזכור מעללי יה- וטעם ימין גבורות ה' שהוא עליון, או יהי שנות עליון כמשמעו וטעמו חלותי היא מחשבתי בשנות ימין עליון ודבק גם בבא אחריו, וטעם ימין כמו וימינם ימין שקר וטעם ימין שקר כי בתחילת אמר אשר פיהם דבר שווא, ואין צורך ללשון הגרי כלל.

לה) "יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ" (איוב לט ח), אמר הגאון כמו ויתרו את הארץ, ור"א אמר שהוא מן יתרון, והנכון שפי' המילה כטעם שאין טעם לדברי שניהם.

לו) "אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת" (משלי יב כג), אמר הגאון שהיא כמו תכוסו על השה, והאמת שלא יתכן, גם יש לערער על דבר ר"א בעבור שלא מצאנו גזרה זו מבנין הקל, ואם יאמר הנה כמוהו עבית כשין בשי"ן, יש להשיב כי כשית אינו פועל יוצא אל אחר.

לז) "כִּיקַר כָּרִים" (תהלים לז כ), אמר הגאון לחלוח העמקים, ור"א אמר חלב הכבשים, וב' הפירושים נכונים כי מצינו כר נרחב ולבשו כרים הצאן.