לדלג לתוכן

ספר שפת יתר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אדוני האדונים! שא עוון ר' אדונים הלוי משכבו נ"ע, שקשר על אדוננו ראש הישיבה רב סעדיה תנצב"ה. ואני אברהם בן מאיר עזרא הספרדי נדבה רוחי, להציל דברי הגאון מיד אדונים קשה, ולולי שידעתיו שהיה חכם בדורו, הייתי אומר : תחילת דברי פיהו סכלות, כי החל בתחילה לאמר, ששגג הגאון בפתרון, וככה הוא אומר תמיד : ועוד פתר, ואנה מצא בכל הכל המקרא זאת הגזירה, כי אם בטעם חלום, והנה יעשה מדברי הנביאים, שדבריהם אמת, כדברי חלום, שיבקש פותר להם, והיה נכון יותר לאמר : ועוד פירש או ביאר.




אמר אברהם המחבר: זה ספר התשובות שהשיב ר' אדונים מצאתיו בארץ מצרים, והיו בו טעויות סופר רבות. כי מנהג מחברנו במקומות האלה, שלא יבדקו ס' הנכתב מהספר והנה הסופר הראשון טעה, ויוסיף השני על חטאת הראשון פשע. עד שלא יוכל אדם להנצל משבושי הספר. והשם השוכן עד לבדו ישא עון כולנו כרוב רחמיו. גם ההעתק שהועתק ממנו זה הספר היה מימים רבים ישן נושן ולא מתבארים אותיותיו. והנייר חתוך, והכתיבה משובשת. והרבה טרחתי לתקן אחת מני אלף, ולו היו מגיהי ספרים בלשכת הגזית הרבה טרחם ושכרם מאד.