ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עב ב
(הושע ד, יא); "הַֽנַּֽח־לֽוֹ" (הושע ד, יז); "מִי חָכָם וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה" (הושע יד, י) וזולתם הרבה.
וכתב רבי יונה ז"ל (ספר הרקמה שער כב) כי יתכן ההבלע, וחזק דבריו בזה בעבור כי רבותינו (ברכות טו, ב) הזהירו בקריאת שמע על האותיות הדומות לבארם ולהפסיק ביניהם, כמו "עַל לְבָבֶךָ" (דברים ו, ו), "עַל לְבַבְכֶם" (דברים יא, יח), "בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים יא, יג) – דומה כי בזולת זה יכשר ההבלע. וכתב כי גם כן יתכן שתי אותיות שהן ממוצא אחת אף על פי שאינן דומות, אחר שהן קרובות במוצא יתכן ההבלע ביניהן. כמו "וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, ט) – יתכן להבליע נו"ן "וְיִתֶּן" בלמ"ד "לִי" אם ירצה. וכן "לֵךְ אֶל נְמָלָה" (משלי ו, ו), "אַל נָא" (בראשית יג, ח) – יתכן להבליע הלמ"ד בנו"ן אם ירצה. וכן "יַחְפֹּץ זְנָבוֹ" (איוב מ, יז), "מֵאֶרֶץ זִכְרָם" (תהלים לד, יז) – יתכן להבליע הצד"י בזי"ן. וכן "בְּכֶסֶף וְזָהָב" (תהלים קה, לז) והדומים להם. וכן בתוך התיבה, כמו "וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם" (יחזקאל כט, טו), "וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים" (דברים טו, ו), "וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה" (ש"א יד, לד).
והנראה בעיני בכל זה כי הבאור הוא הטוב וההבלע לא יכשר. ומה שהביא רבי יונה ראיה מדברי רבותינו ז"ל בהזהרתם על קרית שמע איננה ראיה שמותר ההבלע בזולתו, אבל הזהרתם בכל עת שיקרא אדם בתורה ובנביאים ובכתובים. אבל הזהירו בקרית שמע והוא הדין לכל קריאה, כי הקריאה בתורה ובנביאים ובכתובים היא חובה עלינו ואחר שהיא חובה ומצוה עלינו יש לדקדק באותיות ולבאר קריאתם. ומה שהזהירו בקרית שמע הוא לשתי עלות, האחת מפני שיש באותן הפרשיות יחוד השם וקבלת עול מצות, והאחרת שכל ישראל קוראים אותם פעמַיִם ביום חכמים ועמי הארץ לפיכך היו צריכין להזהיר עליהם מפני עמי הארץ שאינם רגילים בקריאה. והנה עוד הזהירו בביאור האותיות שלא תדמה אחת לאחרת כמו שאמרו צריך להתיז זי"ן של תזכרו שלא תדמה סמ"ך (ירושלמי ברכות ב, ד), היאמר האומר כי התירו לקרוא בתורה בקריאה אחרת זולתי קריאת שמע שיקרא אדם "תסכרו" וישחית התיבה וענינה חלילה. ועוד כי גם כן הזהירו בזולתי קרית שמע כשיקרא אדם, שאמרו צריך להתיז סמ"ך "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" שלא תדמה זי"ן. וכן הזהירו בקרית שמע שצריך לבאר עי"ן "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם" (דברים יא, כא) שלא ידמה אשר נשבה (ירושלמי שם), היאמר האומר שהתירו בזולת קרית שמע שלא לבאר חלילה. ועוד הלא ראינו כמה תיבות נשתנו מהמנהג לתיקון