ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/ריד
שלא לעשות עבודה זרה למי שיעבדה בין לעצמו בין לזולתו, ואפילו יהיה המצוה לעשותה עובד אלילים, שנאמר "ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (ויקרא יט, ד). ואמרו זכרונם לברכה בספרא (קדושים פרשה א מי"ב) אפילו לאחרים. ושם נאמר העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שתי אזהרות, כלומר משום "לא תעשו" ומשום "לא לכם וגו'".
שורש ריחוק עבודה זרה ידוע.
דיניה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (עבודה זרה נא:) מה בין עבודה זרה של ישראל לעבודה זרה של גוי? עבודה זרה של גוי אסורה בהנאה מיד, שנאמר "פסילי אלהיהם תשרפון באש וגו'" (דברים ז, כה). משפסלו – נעשה לו אלוה. ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתיעבד, שנאמר "ושם בסתר" (שם כז, טו) – עד שיעשה לה דברים שבסתר, שהן עבודתה. ומשמשי עבודה זרה, בין של גוי או של ישראל, אינן אסורין עד שישתמשו בהן לעבודה זרה. והעושה עבודה זרה, אף על פי שהוא לוקה, שכרו מותר. ואפילו עשאה לגוי, שהיא אסורה משנגמרה אפילו קודם שתיעבד, מכל מקום אינה אסורה עד שתיגמר ומכוש אחרון שגומרה אין בו שווה פרוטה. ויתר רבי פרטיה במסכת עבודה זרה.
ונוהגת איסורה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר ועשה עבודה זרה לזולתו, בין עשאה לגוי או לישראל, לוקה מלקות אחת. ואם עשה לעצמו לוקה שתי מלקיות כמו שאמרנו. ושניהם משום העשייה לבד לכוונת עבודה ואף על פי שלא עבדה.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: tryg/mcwa/214