ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/רטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · רטו· >>


מצוה רטו - לא לאכול נותר

שלא לאכול נותר, והוא מה שנשאר מבשר הקדשים מקורבן שקרב כמצוותו אחר זמן הראוי לאכלו, שנאמר במילואים "לא יאכל כי קדש הם(שמות כט, לג) ובא הפירוש על זה (מעילה יז:) כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו, וזה ירמוז הכתוב באמרו "כי קדש הם". זה הנסתר שהוא הם, הוא כולל כל מה שנפסל מן הקדשים. ואין לנו ללמוד בכך שנחשב הפיגול והנותר ללאו אחד, כי שני שמות הן, וכמו שכתבתי למעלה באיסור הפיגול בסדר צו (מצוה קמד). ומצינו שבאו בהם שני כתובים לגבי העונש, דכתיב בפיגול בסדר צו "ואם האכל יאכל וגו'(ויקרא ז, יח) וכתיב בתריה "והנפש האוכלת עונה תשא", ונשיאות עוון זה הוא כרת, כמו שנלמד בגזרה שווה מנותר. וכתיב הכא גבי נותר "והנותר עד יום השלישי ... פגול הוא לא ירצה ואוכליו עונו ישא כי את קדש יי חלל ונכרתה וגו'" (ויקרא יט, ו-ח). ועל כן, אף על פי שאזהרת שניהם ממקרא אחד, לא נמנע מפני כן לחשבם שני לאוין. וכן אמרו במעילה (דף יז:) הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה, מפני שהן שני שמות וכו' כמו שמפרש שם, שיש דברים שאין מצטרפין בהן ויש שמצטרפין בהן.

משרשי המצוה. כתבתי באסור פיגול מה שידעתי.

מדיני הנותר. מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים לה.) אכל מן העור או מן המרק או מן התבלין או מן האלל או מן המראה או מן הגידים ומן הקרניים ומן הטלפיים ומן הציפורניים ומן החרטום, מביצי העוף, מן הנוצה אינו חייב כרת. וכן בדם (דף מה:) אין חייב בו משום נותר, וכן בלבונה והקטרת והעצים, וכמו שכתבנו בפיגול. אבל מן השליל או מן השליא חייב כרת. וכן מה שאמרו (דף מה.) כי קדשי הגויים, כלומר נדרים ונדבות שמקבלין מהן, אין בהן משום נותר ופיגול. ויתר פרטי איסור הנותר וגם הפיגול, יתבארו בהרבה מקומות מסדר קדשים.

ונוהג איסור זה בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליו ואכל כזית נותר במזיד חייב כרת בשוגג חייב להביא חטאת קבועה, וכן הדין אם אכל כזית מנותר ופיגול ביחד, דלעניין אכילה מצטרפים הן (מעילה יז:).

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/215