ספרי על במדבר יא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עדין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה, הרי הוא אומר: והאספסוף אשר בקרבו - אלו הגרים המוסיפים מכל מקום.

ר' שמעון בן מנסיה אומר: אלו הזקנים. נאמר במדבר יא אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אם כך היו הזקנים - ק"ו לשאר בני אדם.

כיוצא בו בראשית ו ויראו בני האלהים את בנות האדם, מה היו בני הדיינים עושים? היו אוחזים נשים מן השוק, ומענים אותם. אם כך היו בני הדיינים עושים - ק"ו לשאר הטרטין:

התאוו תאוה. יכול שהיו מתרעמים על דבר שלא טעמו מימיהם? ת"ל התאוו תאוה, היו מתרעמין על המן, שהיה יורד בכל יום, ולא היו מתרעמים על דבר שלא טעמו אותו מימיהם, שנאמר וישובו ויבכו גם בני ישראל - מלמד שאף הראשונים היו בני ישראל:

ויאמרו מי יאכילנו בשר. וכי מפני שלא היה להם בשר מתרעמים? והלא כבר נאמר שמות יב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר! יכול אכלום במדבר? והלא בכניסתן לארץ הוא אומר במדבר לב ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מן המקום.

<< · ספרי על במדבר · יא · ד · >>