ספרא על ויקרא יא ט

<< | ספרא על ויקרא • פרק י"א • פסוק ט' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • 

על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות

ויקרא י"א, ט':

אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֣ל אֲשֶׁר־לוֹ֩ סְנַפִּ֨יר וְקַשְׂקֶ֜שֶׂת בַּמַּ֗יִם בַּיַּמִּ֛ים וּבַנְּחָלִ֖ים אֹתָ֥ם תֹּאכֵֽלוּ׃

<< · ספרא על ויקרא · יא · ט · >>

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ג (עריכה)

[א] ממשמע שנאמר 'אכול את שיש לו' שומע אני 'לא תאכל את שאין לו', וממה שנאמר 'אל תאכל את שאין לו' שומע אני 'אכול את שיש לו' -- למה נשנו?    ליתן עליהם עשה וליתן עליהם לא תעשה.

"את זה תאכלו מכל אשר במים" מה תלמוד לומר?

• שיכול הואיל והתיר במפורש התיר בסתום. מה מפורש -- לא התיר אלא בכלים, אף לא נתיר בסתום אלא בכלים.
• מנין אפילו הם בבורות בשיחין ובמערות ששוחה ושותה ואינו נמנע?
• תלמוד לומר "תאכלו מכל אשר במים".

[ב] "ימים" -- זה ים הגדול שנאמר (בראשית א, י) "ולמקוה המים קרא ימים".  "ובנחלים" -- אלו הנהרות שנאמר (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן".

אין לי אלא ימים ונחלים שמושכים בימות החמה ובימות הגשמים; מנין לרבות שאר ימים ושאר נחלים שמושכים בימות הגשמים ואין מושכים בימות החמה, עד שאתה מרבה מים שבבורות?    תלמוד לומר "במים".

[ג] יכול לענין היתר עשה כל המים כימים וכנחלים; מנין אף לענין איסור נעשה כל המים כימים וכנחלים?    תלמוד לומר "ימים..ימים" "נחלים..נחלים" לגזירה שוה. מה ימים ונחלים האמורים לענין היתר -- עשה את כל המים כימים וכנחלים, אף ימים ונחלים האמורים לענין איסור נעשה את כל המים כימים ונחלים.

[ד] אתה אומר לכך נאמר "בימים..בימים" - במים שהתרתי בהם הם מים שאסרתי, או אינו אומר אלא במין שהתרתי בו באותו המין אסרתי, ואיזה מין התרתי? בעל עצמות ופרה ורבה -- אף לא אסרתי אלא בעל עצמות ופרה ורבה. ומנין בעל עצמות ואין פרה ורבה, ואין בעל עצמות ופרה ורבה, עד שאתה מרבה הגלים והצפרדעים הגדלים בים והגדלים ביבשה?    תלמוד לומר "כל אשר אין לו סנפיר וכולי".

[ה] אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפרים כגון קיפונות; מנין אפילו אין לו אלא סנפיר אחד ואין לו אלא קשקשת אחת?    תלמוד לומר "קשקשת".

ר' יהודה אומר אף שני קשקשים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר (ש"א יז, ה) "ושריון קשקשים הוא לבוש".

ר' יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר (איוב מא, ז) "גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים" , (איוב מא, כב) "תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ". "גאוה אפיקי מגינים" -- אלו קשקשים, "תחתיו חדודי חרש" -- אלו סנפרים שלו.

[ו] ^[1]"תֹּאכֵלוּ"-- לרבות את הטהור שבמעי הטמא. יכול אף טמא שבמעי הטהור?    תלמוד לומר (ויקרא יא, ט) "אֹתָם".

• מה ראית לומר בבהמה -- שבמעי הטמא טמא, שבמעי הטהור טהור; ודגים -- שבמעי הטהור טמא, שבמעי הטמא טהור?
• לפי שאין גדוליו.

"תֹּאכֵלוּ"^[2] (דברים יד, ט)-- לרבות את הטהור שנכבש עם הטמא.
יכול אף על פי שנמק?    תלמוד לומר (ויקרא יא, ט) "אֹתָם".

1. עי' במלבי"ם שהדרשה נדרש מסיפה של הפסוק ולא הרישא -- ויקיעורך
2. גם כאן הדרשה נדרשת מסיפא דפסוק ולא הרישא, עי' במלבי"ם -- ויקיעורך