סוכה טז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מטה מטמאת חבילה ומטהרת חבילה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אמטמאת אברים ומטהרת אברים מאי ניהו א"ר חנן אמר רבי ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים למאי חזיא למסמכינהו אגודא ולמיתב עלייהו ומשדא אשלי גופא אמר ר' אמי בר טביומי סככה בבלאי כלים פסולה מאי בלאי כלים אמר אביי מטלניות שאין בהם שלש על שלש דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים תניא כוותיה דרבי אמי בר טביומי מחצלת של שיפא ושל גמי שיריה אע"פ שנפחתו מכשיעורה אין מסככין בהן מחצלת הקנים גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה ר' אליעזר אומר אף היא מקבלת טומאה ואין מסככין בה:
בהחוטט בגדיש:
אמר רב הונא גלא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה הרי זה סוכה תניא נמי הכי החוטט בגדיש לעשות לו סוכה הרי זה סוכה והאנן תנן אינה סוכה אלא לאו שמע מינה כדרב הונא שמע מינה איכא דרמי ליה מירמא תנן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה והא תניא הרי זו סוכה אמר רב הונא לא קשיא כאן בשיש שם חלל טפח במשך שבעה כאן בשאין שם חלל טפח במשך שבעה:
מתני' דהמשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים פסולה מלמטה למעלה אם גבוה עשרה טפחים כשרה רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים:
גמ' במאי קמיפלגי מר סבר מחיצה תלויה מתרת ומר סבר מחיצה תלויה אינה מתרת תנן התם הבור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשה לה מחיצה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין בתוך אוגנו רבן שמעון בן גמליאל אומר
רש"י
[עריכה]
חבילה - ביחד:
ומטהרת חבילה - אם טמאה היא אין טבילה עולה לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה:
למסמכינהו אגודא - לקרבן אצל הכותל הרחב כמלא רוחב מטה ונותן עצים מן הכרעים ולכותל למראשותיה ולמרגלותיה:
ומשדא אשלי - ונותן חבלים ומסרג וראויה למשכב ומטמא מדרס:
שיפא - לישק"א:
ושל גמי - יונ"ק:
שיריה - כגון נפחתה ונשתייר בה:
אע"פ - שפחותה עכשיו מכשיעור לטומאה דתנן (כלים פ' כ"ז מ"ב) מפץ ששה על ששה:
אין מסככין - הואיל ומכלי קאתו ותחלתה היתה מקבלת טומאת משכב הזב והנדה:
גדולה מסככין בה - דלאו כלי הוא דסתמא לסיכוך:
אף היא מקבלת טומאה - קסבר סתמא לשכיבה וכלי היא:
אלא שאין שם חלל טפח - גובה במשך אורך ורחב שבעה טפחים כשיעור סוכה ואח"כ הגדיש כל הגדיש על אותו חלל דעכשיו נעשה שם סכך מאליו ולא היה עליו שם סכך מתחילה:
אבל אם יש שם כו' - חלל טפח אהל הוא נמצא שם סכך על אותו גדיש וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שמגביה את החלל לשיעור גובה עשרה אין זו עשייתו שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והרי היא כסוכה שפחותה מעשרה וחקק בה והשלימה לעשרה:
איכא דרמי לה מירמא - לא מתני להא דרב הונא בלשון לא שנו ולפרושי מתני' אלא רמי מתני' מירמ' אברייתא ודרב הונא אשנויא אתמר:
מתני' המשלשל - כל מלמעלה למטה קרי שלשול:
מלמעלה למטה - שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה:
שלשה טפחים פסולה - דהיינו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש דאמרן פסולה:
מלמטה למעלה - שהתחיל לארוג מלמטה סמוך לקרקע ומגביה ועולה כיון שהגביה עשרה כשרה ואף על פי שלא הגיע לסכך:
רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה - דיו באריגת י':
כך מלמעלה למטה - דיו באריגת עשרה ואפילו גבוהה הרבה מן הארץ כשרה וקסבר מחיצה תלויה עשרה מתרת:
גמ' בור שבין שתי חצירות - חציו בחצר זו וחציו בחצר זו ומחיצה בין החצירות ומהלכת ותלויה על פי הבור ואין פתח ביניהם לערב זו עם זו:
אין ממלאין ממנה - לא זו ולא זו לפי שמימי חצר זו מביא לזו:
בין מלמטה - סמוך למים:
בין מתוך אוגנו - כלומר בין מלמעלה רחוק מן המים ובלבד שתהא בתוך אוגן של בור דמוכחא מילתא דבשביל אוגן המים נעשית ומפרשינן טעמא בעירובין שמחיצה תלויה מתרת במים דקל הוא שהקילו חכמים במים אבל מחיצה החוצצת את החצירות ומהלכת ע"פ הבור שלא נעשה בשביל המים אינה מתרת דאין מחיצה תלויה מתרת במים אלא הנעשית בשביל להתיר מלוי המים כגון גזוזטרא שלמעלה מן הים דתנן בעירובין (דף פז:) דעושין לה מחיצה תלוי' וכגון זו שבתוך אוגן הבור:
תוספות
[עריכה]
מטה מטמאת חבילה. משנה היא פרק י"ח דכלים ומטמאת חבילה כשהיא מחוברת יחד אבל נתפרקה אבר אבר אינה מקבלת טומאה אפילו בקצרה ושתי כרעים ומכל מקום מודה רבי אליעזר שאם נתפרקה וחזר וחיברה חוזרת לטומאתה כדקאמר ומטהרת חבילה אם טמאה היא אין טבילה עולה לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה וחכמים אומרים מטמאת אברים כדמסיק בארוכה ושתי כרעים כן ריהטא דמתני' דכלים לכאורה אבל בתוספתא דכלים לא משמע הכי דתניא כיצד כרע שפירשה מן הארוכה עם הקצרה רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ואם הטבילה אינה חוצצת וחכמים אומרים אינו חיבור ואם הטבילה חוצצת ולפי שיטת התוספ' הכי פירושא דמתני' ומטמאת חבילה דכשם כשכולה שלימה אם נטמא אחד מאבריה נטמאת כולה כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה חיבור הוא ואם נטמאת הכרע נטמאת הקצרה והיינו דקתני בתוספתא רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ומטהרת חבילה אם הטביל הכרע והקצרה ביחד אין הקצרה חוצצת עליה כי היכא דלא חייצא במטביל את השלימה וחכמים אומרים מיטמאת אברים ולא חבילה ואם נטמאת הכרע היא טמאה ולא קצרה ואינה חיבור כשלימה והיינו זה דקתני בתוספתא וחכ"א אינה חיבור ומטהרת אברים מטביל הכרע בפני עצמה ולא חבילה הכרע עם הקצרה שהקצרה חוצצת עליה ואינה כשלימה דהמטביל מטה שלימה אע"פ שלא פירקה טהורה:
ומטהרת חבילה. משמע דפשוטי כלי עץ טמאין כגון מטה דחזיא למדרסות ואית להו טהרה במקוה והא דמשמע פרק רבי עקיבא (שבת דף פד. ושם) דמפץ אין לה טהרה במקוה אומר ר"ת דהתם בשל שיפא ושל גמי והא דאמרינן פ' כיצד הרגל (ב"ק דף כה: ושם) גבי מפץ וקמייתי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה דמשמע שיש לו טהרה לאחר שבעה דאפילו באנו לפרש דלדין טומאת שבעה קאמר כלומר להיות אב הטומאה משום דאין לך דבר הטמא טומאת שבעה אלא אם כן הוא אב הטומאה מכל מקום אי לית ליה טהרה במקוה אין יכול ליעשות אב הטומאה כדמוכח בשילהי עירובין (דף קד:) אלא צריך לומר דההיא ברייתא דמפץ במת מנין משמע דמיירי ליה בכל מפץ בין בשל עץ כגון מחצלת של קנים בין בשל שיפא וגמי ודייקינן פרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פד.) ממפץ של שיפא וגמי ובפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כה:) דייקינן ממפץ של עץ והא דאית להו לפשוטי כלי עץ טהרה במקוה אף על גב דקרא דבמים יובא דבסוף פרשת שמיני כתיב גבי מקבלי כלי עץ דכתיב מכל כלי עץ או בגד או עור או שק מכל מקום נפקא לן מאידך קרא דכתיב בפרשת מדין כל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו דליכא למימר מה מעשה עזים מטלטל מלא וריקן דלא שייך למדרש הכי אלא גבי שק שאין דרך לעשותו אלא מלא וריקן שעשוי לשאת בו משאות כדכתיב (בראשית מב) ולהשיב כספיהם איש אל שקו:
דלא חזי' לא לעניים ולא לעשירים. ואפילו חישב עליהן בטלה דעתו והא דמשמע בזבחים פרק דם חטאת (דף צד.) דמטלית פחותה משלש על שלש מהניא ביה מחשבה דלא דמי דהתם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כדפרישית פרק כ"ח דכלים:
אבל אם יש שם חלל טפח. מצינן למימר רב הונא לטעמיה דאמר לעיל (דף י.) גבי בין סוכה לסוכה טפח ושמא מאן דאמר התם ארבעה הכא מודה דהא לשמואל דאמר התם עשרה הכא לא שייך:
בין מלמטה בין מתוך אוגנו. ויש ספרים שכתוב בהן בין מלמטה מתוך אוגנו ולא יתכן דאם כן מלמעלה היינו חוץ לבור דאי בתוך הבור סמוך לשפתו היינו מתוך אוגנו ואם כן היינו כותל שביניהן דקאמר ר"י שמפסיקין בין שתי החצרות ומהלכת על פי הבור ועוד דאם כן לא הוי למעלה דת"ק כגון למעלה דרבן שמעון בן גמליאל דפליגי אמוראי פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פו) דרב הונא אמר למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור ורב יהודה אומר למטה למטה מן המים [למעלה למעלה מן המים]:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק א (עריכה)
צט א מיי' פכ"ו מהל' כלים הלכה י"ג:
ק ב ג מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תרל"ה:
קא ד מיי' פ"ד מהל' סוכה הלכה ד', סמ"ג עשין מג, טור ושו"ע או"ח סי' תר"ל סעיף ט':
קב ה מיי' פט"ו מהל' שבת הלכה י"א, ומיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה כ"א, סמג עשין מד"ס א, טור ושו"ע או"ח סי' שע"ו סעיף א':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק א (עריכה)
ואוקימנא בארוכה וב' כרעים דכלי הוא וכי הא דתנן מטה מיטמאת אברים ומיטהרת אברים ר' חנין אמר בארוכה וב' כרעים בקצרה וב' כרעים דעדיין תורת כלי עליה דחזיא למסמכינהו אגודא ולמיתב עלה ולמישד אשלא עליה ומשום הכי דאוקימנא למתני' בדאית תורת כלי עליה ונדחת היות סיוע לרמי בר טביומי דאמר סככה בבלאי כלים פסולה.
ופשט אביי מטלאות שאין בהן ג' על ג' דלא חזו לא לעניים ולא לעשירים ואע"ג דתניא כוותיה דתניא מחצלת של שיפא ושל גמי אע"פ שנפחתו שיריה מכשיעור אין מסככין בהן ושל קנים גדולה מסככין בהן ר' אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה [מסככין בה] לא דייקא מתניתין כוותיה:
מתני' החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה. אמר רב הונא לא שנו אלא שאין חלל טפח במשך שבעה כו'. יש מי שאומר לא שנו כי אינה סוכה אלא בזמן [שאין] שם חלל טפח במשך שבעה כו' מחודש עשוי עכשיו בהגג טפח גובה במשך שבעה. אבל אם יש טפח שם הא קיי"ל דטפח אהל הוא ומשך ז' טפחים הוא משך סוכה קטנה וכאילו עכשיו הוא עשוי לשם החג. ויש מי שאומר לא שנו אלא שאין שם חלל אפילו טפח בתחלת גדישת הגדיש עשוי לשם צל בעלמא אבל יש שם חלל טפח במשך (ששה) [שבעה] טפחים שיעור משך סוכה קטנה ונמצאת הסכך ההיא עשויה לשם צל סוכה בעלמא וקיי"ל סוכת רקב"ש סוכת גנב"ך סוכה מ"מ כשרה וזה שחוטט בגדיש למטה ומסיר האלומות להשלים ז' טפחים כדי הכשר סוכה שפיר דמי מאחר שהסכך לשום סוכה בעלמא נעשית ואינה עשויה לשם אוצר שאין דרך בנ"א להגדיש תלוי וכיון שתלה זה נתברר לשם סוכה הניחו לפיכך כשר. ושאר השמועה פשוטה היא פיר"ש גאו"ן למיתב עליה ולמיש' אשלא ראויה היא לישב עליה ולטוות נעורת או פשתן או קנבוס. אלא שכל הנטווה גם צריך לישב הטווה ע"ג מקום גבוה כדי להפשיל וירד למטה וכשזוקפין ארוכה וקצרה ע"ג ב' כרעים וסומכין אותה ויושבים עליה וככלי חשובה. ואע"פ שאינה מטה על מתכונתה לפיכך מיטמאת אברים ומיטהרת אברים הללו:
המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ כו'.
תניא מטמאה חבילה ומטהרת חבילה: פירוש שאין לה טומאה וטהר' במקוה אלא כלה כאחת שכל שהוא מחוליות אינו מטהר אלא כלו כא' ואם פרק החוליות אינו טהור. ואגב אורחין שמעינן דפשוטי כלי עץ ויש להם טומא' וטהרה במקוה וכדכתיבנא לעיל תניא כותיה דרב טביומי מחצלת של שיפה ושל גמי ארוגה שיריה אף על פי שנפחתו מכשיעור שאין מקבלין טומאה אין מסככין בה כאלו היא שלמה דסתמא לשכיבה. מחצלת קנים גדולה מסככין בה דסתמא לסכוך קטנה אין מסככין בה דסתמא לישיבה.
רבי אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה מסככין בה: פרישנא בשלהי פרקין דאגדולה פריך וסבר סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיעשנה בפי' לסיכוך דהשתא אינה מקבלת טומאה ומסככין בה והא פרישנא לעיל דכל שאינה לישיבה אע"פ שקשורה שלא לטלטלה ואגדה כשרה והא דתנן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה דה"ל תעשה ולא מן העשוי שלא נעשה לשם צל אסיקנא דאי איכא חלל טפח בגובה במשך שבעה באורך ורוחב כשיעור סוכה קטנה כשרה פירוש הניחו כשעשה הגדיש לשם צל דכיון דאיכא האי שיעורא שהוא חשוב אהל גבי טומאה ונעשה בהכשר לשם צל הוי כאלו נעשה כלה לשם צל ותעשה קרינא ביה ואין לשונו של רש"י ז"ל מחוור בזה דודאי כל שלא הניחו מתחלה לשם צל אינו כלום משום מעשה שיעשה אח"כ דסככא ממילא הוי כדמעיקרא שלא לשם צל וה"ל תעשה ולא מן העשוי דחטטת הגדיש לעשות חלל לסכך אין זה מעשה בסכך דא"כ כשחוטט אותו לגמרי הרי יש כאן מעשה גמור כשלא היה שם חלל טפח אלא ודאי כדאמרן.
מתני' המשלשל דפנות מלמעלה למטה והויא לה מחיצה תלויה אם גבוהו' מן הארץ ג' טפחים דליכא לבוד פסולה דלא אמרי' גוד אחית מחיצתא פחות מכאן כשרה דאמרינן לבוד ואפילו אין בה אלא שבעה ומשהו פסולה מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה דאמרינן גוד אסיק מחיצה מיהו במחיצה שאין בה עשרה לעולם לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה כך מלמעלה למטה עשרה דאמרי' גוד אחית מחיצתא וצריך שיהיו מכוונות כנגד הסכך.
הרחיק את הסכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה: פירוש דאויר שלשה פסול וחוצץ לגמרי כאלו אין כאן דופן ודין דופן עקומה ליכא באויר דלא שייך למימר ביה הכי לפי הפירוש הנכון שכתבנו בדופן עקומה פחות מכאן כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו וכן הוא בירושלמי אמתניתין הרחיק את הסיכוך שלשה טפחים פסולה פחות מכאן כשרה מהו לישן תחתיו א"ר יצחק בן אלושיב הרי הטיט הנרוק יוכיח שהוא מצטרף והטובל בו לא עלתה לו טבילה אף זה מצטרף ואין ישנין תחתיו וה"נ איתא בגמ' דילן לקמן בפרקין ולית הלכתא כר"י במחיצה תלויה ואין מחיצה תלויה מותרת אלא בפחות מג' שיש לבוד דקולא הוא שהקילו במים לקמן בברייתא משום שאין בה דריסת אדם כלל ולא שייך למימר בה גדיים בוקעין בה ובקיעת גדיים לא שמה בקיעה כדאיתא פרק רבי עקיבא דשבת גבי הא מלתא כדאי' התם במס' עירובין.
גמרא במאי קא מפליגי מר סבר דהיינו רבי יוסי מחיצה תלויה מתרת מר סבר דהיינו רבנן אין מחיצה תלויה מתרת.
תנן התם בור של שני שותפים שחלקו הבתים ועשו מחיצה לחלוק אותם כנגד חצי הבור ונשאר הבור משותף בחצר המשותף בין שניהם ולא ערבו אסור לא' מהם להוציא ולהכניס שם כלום אין ממלאין ממנו בשבת אלא א"כ עשה בבור עצמו מחיצה י' מבעוד יום לחלקו בין מלמטה בתחתי' הבור דאמרי גוד אסיק מחיצתא בין מלמעלה למטה דאמרינן גוד אחית מחיצה אבל מחיצת החצר לא מהניא דלא מינכרא כיון דלאו לבוד הוא רשב"ג אומר בש"א מלמעלה יעשה מחיצה זו דאמרינן גוד אחית ובה"א מלמטה דוקא ת"ק סבר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה.
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/סוכה (עריכה)
של קנים וגדולה מסככין בהן ר"א אם אינה מקבלת טומאה מסככין ה"ג וגדוהל ואם ולא אף וה"פ מחצלת קנים אפילו קטנה סתמה לסיכוך קיימא ואל לשכיבה מפני שהיא קשה או מחצלת של עשבים שהיא גדולה סתמה לסיכוך עבידא ולא לשככיבה ומסככין בה אבל ודאי קטנה דעשבים סתמה קיימא לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה ור"א פליג בסוכה גדולה דקאמר ת"ק סתמה לסיכוך ואמר איהו דוקא אם אינה מקבלת טומאה ומסככין בה אבל מסתמא מקבלת טומאה ואין מסככין בה דכך דין הגדולה כמו הקטנה והכי משמע בשלהי פירקין:
אמר רב הונא ל"ש אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה פי' המורה שאין שם חלל טפח שמתחילה כשהגדיש ולא עשה שם חלל טפח גובה במשך שבעה טפחים אורך ורוחב כשיעור סיכה ואח"כ הגדיש כל הגדיש על אותו חלל דעכשיו נעשה סכך מאליו ולא הי' עליו שם סכך מתחילה אבל יש שם כו' חלל טפח אהל הוא ונמצא שם סכך על אותו גדיש וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שמגביה את החלל לשיעור גובה עשרים זו היא עשייתה שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרי' תעשה ולא מן העשוי והרי היא כסוכה שפחותה מעשרה וחקק בה והשלימה לעשרה ואינו נ"ל פתרונו מפני שמוכיח שלמטה סמוך לקרקע עשה אותו חלל טפח וכל העמרים הגדיש עליו והוא חטט מלמטה למעלה ואם כך עשה אינו נ"ל שהיא כשרה שהרי העמרים התחתונים הסמוכים לארץ על אותו טפח חלל סילקן וחטט עד למעלה שהגיע לגובה י' לארץ על אותו טפח חלל סילקן וחטט עד למעהל שהגיע לגובה י' טפחים והרי אותם עמרים שהושמו למעלה מעשרה לא הושמו כ"א לייבש ולא לשם צל והוא יושב בצלן ולמה היא כשרה לכן נראה בעיני לפרש שכל הגדיש הגדיש כדי לייבש ולמעלה בגנו של גדיש הניח חלל טפח ועשאו לשם צל וזה האיש חטט מלמעלה למטה כדי לעשות לה דפנות והסכך שלמעלה עומד ומפני זה כשרה שדומה לסוכה שאניה גבוה עשרה וחקק בה גומא כדי להשלימה לעשות וכך מצאתי שפי' י' טפחים כדי הכשר סוכה שפיר דמי מאחר שהסכך נשם סוכה בעלמא נעשת ולא נעשת לשם אוצר הנה פי' שהחטט מלמעלה למטה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה