סבא אליהו/חלק ג/פרק יח
והן צו לשון זירוז, שתזדרזו לפקוד נויכם ולא תחטאו, ואם תראו בבתיכם איזה דבר קטון או גדול בלא סדרים, שיוכל ח"ו במשך הזמן להיות גרמא בנזיקין לגוף או לנפש או לממון, חושו מעשיכם לתקן הענין, להאביד ולהרוס לבנות ולנטוע, כלומר לקלקל על מנת לתקן, ותשחיתו השורש פורה קודם שישתרש ויעשה פרי. ונמצא כתוב (גורן נכון - תיקון מדות הנפש לר' שלמה ן' גבירול שער ב' פרק כ"א) מפילוסופי השדים אמר לשלמה המלך, המעט מן הרע מהרה יגדל ע"כ. ובב"ר פ' י"ט אמרו, קלקלת עובדך סב חוט וחייט ע"כ. ובפ' מ"ד א"ר לוי עד דסנדלא ברגלך דריס כובא. פי' קוץ. ודעו כי במוט משא בעמדה על בהמה בלא עמל הלא א' יקימנה, ואם תפול עלי ארץ ותכבד לא יוכלו שלשה להרימה. לשון ס' תוצאות חיים במאמר הצדקה.
ולכו חזו בפ"ב די"ט (ירושלמי ביצה, ב), גבי מחלוקת שמאי והלל בסמיכת עולות בי"ט, דאיתא שם עובדא דבבא בן בוטא, ואמר ר' יצחק הדא אמרה בשירותא בעיא חוליא סמא דקיסא מיניה וביה, כל גומרא דלא כוייה ביה שעתא לא כוייה ע"כ. פירש היפ"ת שבתחילה צריך לקוץ סיב שבעץ עצמו, כלומר שאין להחמיץ דבר אלא תכף ומיד צריך לקוץ הסיב הגדל בעץ, שאם ימתין עד יגדל ויתחזק לא יוכל לקוצצו אח"כ, וזה משל שצריך למחות מיד דבר המגונה ולא להעלים עין לשעה, שאחר שיתחזקו לא ישמעו לו. והוא ג"כ מ"ש כל גחלת שאינה שורפת בשעתה שוב אינה שורפת, ע"כ תמצית דבריו. וכה היו דברי בת שבע לדוד (מלכים א א, יח), ועתה הנה אדוניה מלך ועתה אדוני המלך לא ידעת. שפי' הכלי יקר על הזהירות והמהירות, כלומר עתה עתה שנקל לתקן, לא כן אם יעבור איזה זמן. וב(מלכים ב ג, ו) בפ' ויצא מלך יהורם ביום ההוא. כתב לפי שהדברים הנתקנים תיכף לקלקולם יתוקנו בנקל עי"ש. ומעשה דסנחריב בפ' חלק יוכיח (סנהדרין צה, ב), שאנשי מלחמתו א"ל שדי ביה ידא האידנא ואיהו אמר למחר, ובת דינא ובטל דינא. והיינו ודאי דגבי נבוכדנצר (סנהדרין צו, ב) נפק קלא ואמר נבוזראדן שוור, דמטא זמנא וכו'. ר"ל שיקפוץ וימהר דלא ליעביד כדעבד בסנחריב, כמו שכתבתי בחידושי דסנהדרין שם, ובספריהם של א"ה כתוב מסקיזמונ"דו מלך פולונ"יא, שהיו קורים אותו מלך של יום מחר, לפי שהיה משהה ומאחר כל דבר למחרתו. ומעשה דמרתא בת ביתוס בפ' הניזקין (גיטין נו, א) ידוע, ומודיע שרגע אחד של איחור עושה הרבה ומועד להזיק, וכל רע בהולדו צריך לכלותו שלא יתגדל ויוליד רעות אחרות, ואחרות אחרות תהיינה חוברות ח"ו. ובגמ' ד(שבת קטו, ב) אמרי' פ' ויהי בנסוע הארון (במדבר י, לה). נכתבה שלא במקומה, להפסיק בין הפורעניות. וכתב הרמב"ן ז"ל, כי היכי דלא ליהוו תלתא בקן א', ולא תכפל חרב שלישיתה הוה על הוה. עוה עוה עוה.
וזה עיקר גדול להיות זריז ונשכר בכל, כי מה זו עכיב"ה. בואו ונצווח על עכי"בה (כתובות כט, ב) (סוף ע"ב), שבכל הדברים יפה שעה אחת קודם, כי רגע קטן כחו גדול, יש קונה עולמו בשעה א' ויש מאבד עולמו ח"ו בשעה א'. ואין להשהות איסורא אפי' רגע קטן, הקטן שברגעים, שכתבו התוס' בפ"ק ד(עבודה זרה ד, ב). ועיין ס' תאוה לעינים ממהר"ש אלגזי פ"א דברכות, או נקודה קטנה של זמן כהרף עין מהכמה המתדבק, שכתב העיקרים ז"ל דחיישינן לתקלה, ובסוף פ' הספינה (בבא בתרא פט, ב) איתא, דאסור להשהות מדה חסרה או יתירה בתוך ביתו. וראיתי בס' מנות הלוי דף קמ"ז ע"ב שדרש סמוכים בשם מר אביו ז"ל, פי' אבן שלימה וצדק יהיה לך וגו' (דברים כה, טו). לפ' זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כה, יז). שכמו שאסור להשהות בבית מדה חסרה כך זרע עמלק, ובשביל ששאול השהה איסורא, אגג מלך עמלק לילה א', נולד המן שציער את ישראל, ועדין זרעו של רשע זה בעולם, נרגן מפריד אלוף, ושמחתי בסמיכותו, הגם שאני בעניותי דרשתי סמוכים באופן אחר, במ"ש ארחות חיים מן הירושלמי, הובא בב"י א"ח סי' קל"ז שפרשת עמלק ט' פסוקי' ולא הוסיפו בה מלמעלה ומלמטה, מפני שגרם להיות שמו וכסאו חסרים כך פרשיותיו חסרים, ובירושלמי קאמר הוא עשה מעשה קטוע כך פרשתו קטועה ע"כ. ואמרתי דלכך סמיך פ' אבן שלימה וצדק יהיה לך. לפ' זו של עמלק, לומר אתה אבן שלימה וצדק יהי' לך, לא כעמלק שחיסר ומחק את המדה, מדת קב"ה, ומדה כנגד מדה פרשתו קטועה וחסירה, ולכן תזכור את אשר עשה וגו'. ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, אבן שלימה רצונו.
וידוע מעשה סמירא"מידא ששאלה מנינ"ו בעלה למלוך יום א'. ויש שכתבו ה' ימים, ודיה לה לאותה שררה שקבלה בשעתה להרוג את בעלה, והחזיקה בידה המלוכה ונעשה אותו יום יומא אריכתא (ומלך נינ"ו לדעת רבים חכמים משלנו ומשל א"ה, הוא נמרוד שנק' נמרוד על המרד שמרד במלכו של עולם, ושם העצם שלו נינ"ו, שבנה נינוה שנקראת על שמו נינוה. וכן הסכים הרמב"ן ז"ל שנמרוד בנה נינוה. ומ"ש מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה. פי' שר"ל כמו מן הארץ ההיא יצא נמרוד למשול בארץ אשור ושם בנה נינוה. ומהרי"א נמשך אחריו, ורבו האומרים שסמיראמי"די נק' כן לפי שהיתה בתו של שם ויונתו, וכל הדעות שבאו בענין זה מדברי הימים הראשונים ואחרונים, כולם נקבצו מאגרות שנעתקו משאר לשונות ללשון איטלק"י מהחכם פופְיֵא"נִי בחלק ג' אגרת ה'. אמנם רז"ל אמרו שעשו הרג את נמרוד. וכ"כ הזוהר פ' תולדות דף קמ"ב. והרב מאדומים (ר' עזריה פיג'ו) באמרי בינה שלו פכ"א סוף דף פ"ט כתב, ממנה מה שאינו מוסכם מכל כותבי העיתים, אשר הן חליפות למו, וגם בפ' נ"ח דף קע"ד כתב שהיא רביעית לנמרוד, ודבר שפתים אך למחסור, ולא שיח ולא שיג לי בזה כי אם אגב גררא. ואל תטעו במ"ש בויקרא רבה פ' י"ט בסוף פ' מצורע, דר' אבין אמר שאשתו של נבוכדנצר סמירמי"דא שמה, והובא ג"כ בכלי יקר סוף ס' מלכים, כי ודאי אחרת היתה על שמה, וכמה דורות עברו בינתים. ותדע שמהר"ש יפה כתב ששאלו מה שמה, מפני שהטיבה לעשות והזכירנה לטובה, והתם נמי רבנן אמרי שמירע"ם שמה עי"ש). וסמיראמי"דא הנזכרת הוזכרה לרעה, וזה דרכו של יצה"ר שואל מהאדם יום א', כמו שארז"ל בלשונם לשון הזהב, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך וכו'. וכן כתיב אתיו נקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאד. וכן אתה מוצא במדה טובה, ואותי יום יום ידרושון. וכן כתיב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. עד"ז נ"ל דאמרי' בירושלמי פ"ד דתענית, שלש שנים ומחצה עשה אדריאנ"וס מקיף על ביתר, והוא ר"א המודעי יושב על השק ואפר ומתפלל בכל יום ואומר רבש"ע אל תשב בדין היום ע"כ. וכן מרגלא בפומייהו דאינשי, דוחה שעה דוחה שנה. וכיון דאיפלג איפלג.
והחכם עיניו בראשו לפקח על עניניו. (פירש"י בפ"א דכתובות דף ה', מפקחין מוציאין לאור), ולסייר נכסיה כמר שמואל ולשתכח אסתירא, ולא יתעצל לומר יש שהות ביום, כי בעצלתים ימך ח"ו, והזהרו אתם בני ותלמידי לעשות חשבוניכם ומשמוש עסקיכם מדי שנה בשנה, ובואו חשבון הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה (ד"ה א' כ"ז). ולא תסמכו משנה על אשתקד, או משנה על חברתה, שהרי כתבו התוס' פ' מי שמת דף קמ"ד ע"ב, ד"ה ברכת הבית. שאין כל השנים שוים במזל אחד. ואפשר לי לומר דהיינו דכתי' ויזרע יצחק וגו' וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. בשנה ההיא דייקא, מלבד מ"ש רש"י בחומש מחז"ל שם. וכיון שכן בכל שנה תראו מה מעשיכם ותבואו חשבון לבדוק ולחזק את הבית, ולא תצא אש מחשב"ון, ואם ח"ו תמצאו בקעה כחודה של מחט תמהרו חומתה, ולבדק הבית תתנו גדר מזה וגדר מזה, שלא כפרץ רחב יאתיו, ולא תפשה הנגע בעור, ואתם כתבו לעיניכם הנכנסות והיוצאות, ועיניכם תראינה ולא תחשכנה מראות, ושמרתם משמרת טהרת הקדש, שכתב רשב"ם בפרק י"ג דף קל"ג. עמדו וכתבו יוסף ן' יועזר הכניס א' ז"ל, נראה בעיני שהיו כותבין חשבונות של הקדש, כמה מכניסין וכמה מוציאין ע"כ. ועדות ביוסף שימו, שכתוב בו ויבא הביתה לעשות מלאכתו. שתרגם אונקלוס ועל לביתא למיבדק בכתב חושבניה. וכמה גדולים מעשי דר' חייא, ההוא אמר בפ' זיל כתוב אפנקסי דין עסק ביש, ש"מ שהיה מכתיב כל ענייניו אם טוב ואם רע, וידע מוצאיו ומובאיו ה"ן יוצא וה"ן בא. ובמקום אחר כתבתי שהכתיב זכרון דעסק ביש להיות נזהר לעתיד, כי כתב ארסטו החוקר שהטעיות הם המלמדים לאדם דעת, וקדמוהו רבנן שאמרו אין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בה. ומרגלא בפומי יהי (רצון) שאלמוד מטעיות אחרים ולא אצטרך ללמוד מטעיות שלי והיה ה' לי.