נצח ישראל/נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


אחר שבארנו לך בפרק הקודם ענין הארץ הקדושה ומעלתה, יש לדעת גם כן מעלת עיר קדשינו ותפארתינו, ירושלים עיר הקדושה, תבנה ותכונן במהרה בימינו. כי יש לך ללמוד, דכל שכן וכל שכן, הדבר שהיה במעלה אלקית כבר, שיוסיף בקדושה ובמעלה אלקית ממה שהיה לו.

ובבבא בתרא (בבא בתרא עה א)[1]

"'ושמתי כדכד שמשותיך' (ישעיהו נד יב) - א"ר שמואל בר נחמני: פליגי תרי שני מלאכי ברקיעא בשמיים: גבריאל ומיכאל. ואמרי לה, תרי אמוראי במערבא בירושלמי, ומאן ומי אינון אלו? יהודה וחזקיה, בני רבי חייא. חד אמר: שוהם וחד אמר: ישפה, אמר להו הקב"ה: להוי כדין וכדין שיהיה כמו זה וכמו זה. 'ושעריך לאבני אקדח' - כי הא כמו דיתיב שישב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד: השתא כביעתא ביצה דציצלא צוצילא, ציפור קטנה. לא משכחינן מצאנו, כולי האי כל זה משכחינן? לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי שישבו, וקא מינסרי מנסרים אבנים טובות ומרגליות, שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים. אמר להו הני אלו למאן למי? אמרו ליה, שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא בא לקמיה לפני דרבי יוחנן. אמר ליה: דרוש רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת, כן ראיתי. אמר לו: ריקא ריקן, אלמלא (לא) ראית, לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה. נתן עיניו בו, ונעשה גל של עצמות. מיתיבי מקשים. 'ואולך אתכם קוממיות' (ויקרא כו יג) - רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון. רבי יהודה אומר: מאה אמה, כנגד היכל וכתליו שנאמר 'אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל' (תהלים קמד יב). כי קאמר ר' יוחנן לכווי דבי זיקא חלונות לאיוורור".

וביאור ענין זה, כי ירושלים אינה עיר טבעית כמו שאר עיר, רק היא עיר אלהית במעלתה האלהית. ולפיכך אמר הכתוב "ושמתי כדכד שמשותיך", כי כדכד היא אבן יקרה. ולפיכך אמר, כי לעתיד למעלת ירושלים, שתהיה מעלתה יותר אלהית, עוד ממה שהיה קודם, וראוי שיהיה בניינה לפי מעלתה, מאבנים טובות ויקרות. ולכך חושן המשפט, שהיה בו אורים ותומים שמות הקדושים - היה חושן המשפט מאבנים טובות. ופליגי מיכאל וגבריאל בענין החומה הזאת, כי החומה בה יוגדר העיר, עד שנקרא המקום על שם החומה, "בית מושב עיר חומה" (ויקרא כה, כט). וכן השער במה שהוא כניסת העיר, שגם המקום נקרא על שם השער, כדכתיב "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז יח). ולפיכך החומה והשער, שהם צורת המקום, ראוי שיהיו כפי מדריגת(ם)[ה].

ופליגי בה תרי מלאכים. ורז"ל אמרו "מיכאל של מים, וגבריאל של אש"[2] .ואין הפירוש שמיכאל הוא מים, וגבריאל הוא אש. דאין הדבר כך כלל. רק כי הם צורות נפרדות נבדלות זה מזה, והם מחולקים כמו אש ומים. כי מיכאל שהוא של מים, רצה לומר כי מושפע ממנו, מה שהוא דומה למים. וגבריאל של אש, כי מושפע ממנו, מה שהוא שוה ודומה לאש. כי מן מיכאל מושפע ממנו הטוב והחסד, וזה דומה למים. וגבריאל מושפע ממנו הדין, והוא שוה לאש.

שוהם לפי האקדמיה ללשון העברית מזוהה עם אקוומרין (מילולית "מי הים"). האבן הגדולה ביותר שנמצאה עד היום שקלה 110 קילוגרם.
ישפה מזוהה עם ג'ספר

ולפיכך צורת מיכאל חסד, וצורת גבריאל אש. ולפיכך מיכאל, שהוא ממונה על המים, אמר שצורת העיר הקדושה יהיה הטוב, שתהיה דב(י)קה בחסד ובטוב. ולפיכך החומה יהיה של שוהם, כי השוהם גוון שלו מורה חסד וטוב, וראוי למקום הקדוש להיות צורה האלהית שלה דבר זה. וגבריאל, שהוא דין, אומר שצורת המקום יהיה ישפה, שהוא גוון מורה דין. ואין ספק שכל אחד ואחד מן שתי המדות האלו, הוא מעלה בפני עצמה. וכמו שיש למעלה כוחות מחולקות, יש ממונה על החסד ויש ממונה על הדין. וכן יש צדיקים בארץ, יש שנפשו מוכן לעשות הטוב והחסד, ויש שהוא מוכן לדין, וכל אחד ואחד מעלה בפני עצמו. לכך תרי מלאכי ברקיע ותרי אמוראי בארץ דומים ושוים. והדברים ידועים למשכילים, ואין כאן מקום זה.

ואמר שהקב"ה אמר "כדין וכדין תהוי". ומפני שהשם יתברך כולל הכל, דין וחסד. ולא כמו המלאכים: הממונה על חסד אינו ממונה על דין, והממונה על דין אינו ממונה על חסד, והוא יתברך כולל הכל. והוא יתברך נותן לה מעלה כוללת, שתהיה "כרכא דכולא בה" כרך שהכל בו. ומצד הפתח תהיה מעלתה נבדלת לגמרי, ולכך כתיב "ושעריך לאבני אקדח". והוא דומה אל האדם, שהפנים שלו מאירות, וכך השער, שהוא פני העיר, יהיו אבני אקדח המאירים. ומורה זה על מעל(ת)[ה] אלהית, כמו האדם כאשר יש לו פנים מאירים, שנאמר "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח א). וביאר לך כי (שני) [שתי] מעלות יהיו לירושלים: אם המעלה שתהיה כוללת הכל, כמו שאמר הקב"ה "תהוי כדין וכדין". ואם שתהיה לה המעלה העליונה הצורה הנבדלת, עד שתהיה דב(י)קה בעולם הנבדל לגמרי.

ומה שאמר לעתיד מביא הקב"ה אבנים שלשים על שלשים. כי עשרים לא יתכן, שהרי הפתח גבוה עשרים, וצריך יותר, ומדאפקתיה הוציא מן עשרים, אוקמיה העמידו אשלשים. והם מרובעים, כי המרובע הוא שלם בלא חסרון, והוא לפתח העיר. ומה שאמר לגלג עליו אותו תלמיד - מפני שהיה התלמיד מדמה העולם שלעתיד לעולם הזה.

ואמר, פעם אחד הפליגה ספינתו בים הגדול. רוצה לומר שהשיג בענין הזה, לעיין בעומק דבר זה, ועתה ראה בחכמה שהמלאכים מנסרים וכו'. פיר[ו]ש, שהחכמה היא רחבה מני ים. ופעם הפליגה ספינתו, שהיה נכנס בחכמה שהיא רחבה מני ים, ועמד על הניסור הזה, רוצה לומר גזירה זאת. שהרי לשון גזירה הוא כריתה וניסור גם כן. וראה שהעליונים גוזרין דבר זה. שכל דבר הוא בגזירת עליונים, והם גוזרין, ולכך נקרא זה ניסור. ואז היה מודה לדבר. ומפני שלא היה מאמין, עשאו גל עצמות, שנענש על ידו ומת, ונעשה גל עצמות.

ומקשה מיתיבי וכו'. ונראה מחלוקת החכמים בענין זה. דמאן דאמר מאה, כי מאה הוא מספר שלם, מורה על שלימ[ו]ת מבלי חסרון. וענין מאה שהוא מספר שלם התבאר בחיבור "גור אריה" בפרשת ואתחנן, עיין שם. ולפיכך אמר שקומת האדם מאה אמה. ומאן דאמר מאתים, כשתי קומות של אדם הראשון, דעתו כי אדם היה מאה אמה, כי זה המספר הוא שלם. לכך אדם הראשון שנברא בשלימות, היה לו המספר הזה, עד אחר שחטא שמיעט אותו. ומכל מקום, אדם הראשון לא היה לו השלימות רק מצד גופו החמרי. אבל לעתיד יהיה השלימות הן מצד גופו החמרי, הן מצד הצורה. והצורה יש לו מדריגה השניה, ולכך קומת האדם יהיה מאתים. וכבר התבאר למעלה אצל כפל אנכי (ישעיה נא, יב) ענין זה. ורבי יהודא סבר מאה אמה, כי האדם דומה להיכל שהוא קדוש, והוא היה מאה אמה. וזה יהיה לעתיד, שיהיה האדם בית קדוש, ובו יושב הנשמה, שהיא נצוץ מן השם יתברך, וכמו שהיה במקדש נצוץ כבודו יתברך. ולפיכך אמר כי יהיה מאה אמה, כמו בית המקדש.

ודע עוד. כי מאן דאמר מאתים אמה כפל קומת האדם הראשון, סבר כי אדם הוא גשמי, והצורה בטלה אצלו, וכאילו היה כולו גשמי חמרי. אבל לעתיד יהיה קומת אדם מאתים, נגד חומר וצורה, ואין אחד בטל אצל השני. ומאן דאמר מאה אמה, כי לעתיד יהיה החומר בטל אצל הצורה, וכאילו האדם אינו גשמי, ולכך לא יהיה רק מאה אמה.

ומתרץ "הנהו לכוי דבי זיקי". פירוש, חלונות המביאים האויר לשם. שאף על גב שאינו פתח לכנוס, מכל מקום שם פתח עליו, שהוא מביא האויר, ויש עליו שם פתח. אף שאינו פתח גמור לכנוס לשם, מכל מקום הוא פתח שהוא מביא אויר. וכל פתח הוא צורת העיר. ולכך אמר הני לכוי דבי זיקי, כלומר שהשעור שאמר רבי יוחנן, אין זה רק שיש שם פתח עליו להביא האויר לשם, לא שיבא האדם שם. ולא דברנו רק מצד מעלת המקום מצד עצמו, לא מצד האדם. אבל מצד האדם, בודאי יהיה יותר גדול.

ועוד שם (ב"ב עה ע"ב):

"אמר רבה אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים שתבנה שלשה פרסאות למעלה, שנאמר "וראמה וישבה תחתיה", מאי "תחתיה" - כתחתיה. ו[מ]מאי תחתיה שלשה פרסאות הוי? אמר רבא, אמר לי ההוא סבא: ירושלים קמייתא הראשונה, הקודמת תלתא שלוש פרסאי פרסאות, מידת אורך הות היה. ושמא תאמר יש לה צער לעלות, תלמוד לומר "מי אלה כעב תעופינה" (ישעיהו ס ח). אמר רב פפא: שמע מינה שומעים מזה, לומדים מהעניין, האי עיבה עב, ענן תלתא פרסא מודלי[3].

וביא[ו]ר ענין זה כי ירושלים היא ג' פרסאות, כי ירושלים עיר קדושה, ולכך מדריגתה ג' פרסאות, כי הקדושה השלימה הוא על ידי ג' כנגד ג' "קדוש" (ישעיה ו, ג). וכל קדוש שיאמר הוא מדלי מעלה מן הארץ. ומפני כי ירושלים תהיה קדושה לגמרי, תהיה מדלי מן הארץ ג' פרסאות, כנגד כמו שהיא תחתיה, ואז יהיה קדושה בשלימות, לא התחלת קדושה.

ואמר שמא יש צער לעלות. רוצה לומר, שמא לישראל הדרים בה, מפני כב[י]דות החמרי, שהוא מבדיל בינם ובין הקדושה, יהיה להם צער לעלות. רוצה לומר לקנות אותה מדריגה הקדושה, ומפני כך יהיה קשה לעלות. ועל זה אמר (ישעיה ס, ח) "וכיונים אל ארובות[יה]ם". ידוע לכל שהעוף פורח באויר, מפני קלות החומר שיש לו, ואינו מונע לעוף לעלות למעלה. וכן ישראל יהיו דומים לעוף, שיהיה להם חומר זך, עד שלא יהיה להם מעכב ומונע מן כב[י]דות החומר לעלות ולקנות המדריגה הקדושה. והבן הדברים הגדולים האלו. ומפני זה מדמה אותו לעב, שהעב הוא ענן שמים. ואמר הכתוב אף אם יהיה האדם לעתיד גם כן חמרי, לא יהיה חומר שלהם גס וכבד כמו שהוא עתה, רק כמו חומר הענן, שהוא חומר שאינו נחשב מן התחתונים, שהרי נקרא ענן שמים. ולפיכך הענן נבדל מן הארץ ג' פרסאות. והתבאר לך הקדושה העליונה של ירושלים.

  1. ^ הנוסח שמובא הוא הנוסח שבתלמוד, הנוסח במהדורת לונדון היה שונה במקצת: "ושמתי כדכד שמשותיך" (ישעיה נד, יב), אמר רבי שמואל בר נחמני, פליגי ביה תרי אמוראי דארץ ישראל; יהודה, ויחזקיה בניו של רבי חייא. ותרי מלאכי ברקיע; מיכאל, וגבריאל. חד אמר דשוהם, וחד אמר דישפה. אמר להם הקב"ה להוי כדין וכדין. "ושעריך לאבני אקדח" (שם), כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש, עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר ברום עשרים, ומעמידם בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא דציצלתא לא משכחן, כולי האי אשכחן. לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי שרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות, שהן שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר ברום עשרים. אמר להו, הני למאן. אמרו ליה, שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה דרוש רבי, ולך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי. אמר ליה, ריקא,אלמלא לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי אתה. נתן עיניו בו, ונעשה גל של עצמות. מתיבי, "ואוליך אתכם קוממיות" (ויקרא כו, יג), רבי מאיר אומר מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון. ורבי יודא אומר, מאה אמה, כנגד היכל וכותליו, שנאמר (תהלים קמד, יב) "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל". כי קאמר רבי יוחנן לכוי דבי זיקי:
  2. ^ במדבר רבה פרשה יב פסקה ח – "א"ר יוחנן כתיב (איוב כה) המשל ופחד עמו וגו' המשל זה מיכאל והוא של שלג ופחד זה גבריאל והוא של אש מהו עמו מושלמים לו לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה"
  3. ^ הנוסח בתלמוד אצלנו קצת שונה "ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה שנאמר (זכריה יד, י) וראמה וישבה תחתיה מאי תחתיה כתחתיה וממאי דהאי תחתיה תלתא פרסי הויא אמר רבה..."