נצח ישראל/נ
מתוך: נצח ישראל (מהר"ל)/כול הספר (עריכה)
כבר בארנו, כי אף למאן דאמר "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות", שאין דעתו לומר שלא יהיה דבר יותר, רק שלא נהיה אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים ולא יותר, כי דבר זה, אין לומר כלל. אבל לא יהיה העולם מוטבע בחומרים, כאשר הוא עתה, ויסתלק היצר הרע מן האדם, ויטו הבריות לב אחד לעבוד את יוצר הכל. כי למאן דאמר "אין בין העולם הזה לימות המשיח רק שעבוד מלכויות", יהיה העולם נוהג על פי טבעו ומנהגו בדברים הטבעיים, ולא יהיה נוהג שלא על פי הטבע, רק יהיה נוהג בדברים אשר הם אפשר בטבע, רק שיהיו הכל צדיקים. וכך לענין הברכה, אין ספק שיהיה ברכת הארץ הקדושה בכל, שהיא מוכנ[ה](ת) לברכה בכל, אם לא שהחטא גורם. ובספרי (ספרא בחוקותי, כו, ד):
- "'ונתתי גשמיכם בעתם' - בלילי שבתות. אמרו בימי שמעון בן שטח, היו גשמים יורדין מלילי שבתות עד לילי שבתות, עד שנעשו חיטים ככליות, ושעורים כגרעיני זיתים, ועדשים כדינרי זהב. צררו מהם חכמים והניחו דוגמא לדורות, להודיע כמה החטא גורם. וכן אומר 'כי אם עונותיכם הטו אלה, וחטאותיכם מנעו הטוב מכם' (ר' ירמיה ה, כה)", עד כאן.
הרי הברכה מוכנ[ה](ת) לה הארץ, אם לא היה החטא. ואם כן בזמן המשיח תהיה הברכה בארץ, כאשר הארץ מוכנ[ה](ת) בעצמה. וכתיב:
- "'ונתנה הארץ יבולה' (ויקרא כו, ד) - לא כדרך שעושה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם. מנין אתה אומר שתהא השדה[1] נזרע[ת](ה) ועושה פירות בת יומא, תלמוד לומר 'זכר עשה לנפלאותיו'. ואומר 'תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע' - ביום שנזרעה בו עשתה פירות. 'ועץ השדה יתן פריו' (ויקרא כו, ד) - לא כדרך שעשתה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. מנין אתה אומר כי יהא אילן נוטע ועושה פירות בת יומא? תלמוד לומר 'זכר עשה לנפלאותיו' (תהלים קיא, יד). ואומר 'עץ פרי עושה פרי למינו' (בראשית א, יא) - בו ביום היה עושה פירות. מנין שאף העץ עתיד להיות מאכל? תלמוד לומר עץ פרי. אם לומר שעושה פירות (פרי), הרי כבר נאמר עושה פרי. אם כן למה נאמר עץ פרי? אלא מה פרי מאכל, אף העץ מאכל. מנין שאף אילני סרק עתידין להוציא פירות? תלמוד לומר 'ועץ השדה יתן פריו'", עד כאן.
הרי כי לעתיד, כאשר יסתלק החטא מבני אדם, האדמה אשר אררה השם בשביל חטא אדם(בראשית ג, יז), תחז[ו](י)ר לקדמותה ולברכתה, כאשר היה קודם שחטא האדם. ולמאן דאמר "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", לא יקשה מה שאמר כאן, כי תוציא הארץ פירות כל יום ויום, כי דבר זה לא נקרא נס, שהרי היה בתחילת בריאת העולם, אם לא היה החטא. והרי לפעמים גם כן היה חידוש שהיו החיטים ככליות. ואין דבר כמו זה, נקרא שנוהג העולם שלא בטבע. ובמסכת שבת בפרק "במה מדליקין" (שבת ל ב):
- "יתיב ישב רבן גמליאל ודרש, עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר (ירמיה לא, ז) 'הרה ויולדת יחדיו'. לגלג עליו אותו תלמיד, אמר 'אין חדש תחת השמש' (קהלת א, ט). אמר ליה לו: בוא ואראך דוגמתו בעולם הזה, נפק יצא אחזי הראה ליה תרנגולת. ותו ושוב, יתיב רבן גמליאל ודריש, עתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר 'וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי' (יחזקאל יז כג) - מה ענף בכל יום, אף פרי בכל יום. לגלג עליו אותו תלמיד ואמר, והכתיב 'אין חדש תחת השמש'. אמר ליה, בוא ואראך דוגמתו בעולם הזה, נפק אחזי ליה צלף. ותו יתיב רבן גמליאל ודריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות לחמניות מתוקות וכלי מילת בגדי משי, שנאמר 'יהי פיסת בר בארץ'[2] (תהילים עב טז). לגלג עליו אותו תלמיד ואמר, 'אין חדש תחת השמש'. אמר ליה, בוא ואראך דוגמתו בעולם הזה, נפק אחזי ליה כמהין ופטריות, [ו]כלי מילת נברא קורא". עד כאן.
הנה רבן גמליאל באר לנו, כי כל שלשה חלקים המוציאים תולדות - על ידי ברכת השם יתברך. כי האדם מוציא תולדות, והעץ מוציא פירות, והארץ מוציאה גלוסקאות וכלי מילת[3], כולם לעתיד בהסתלק החטא, יסולק מהם גם כן החיסרון, ויתברכו להוציא בכל יום ויום, והעץ יוצ[י]א פירות [ב]כל יום, והארץ תוציא דברים אשר הם שלימי בריאה. ויש לך להתבונן מאוד, כי אצל האדם ואצל פירות העץ אמר, שיהיו מוציאים תולדות כל יום, ואצל הארץ אמר שתוציא דברים שלמים. כי זכר אצל כל אחד ואחד - מה שראוי לו. כי האדם ו(ה)עץ השדה יותר שלם, והדבר השלם מעכב ומשהה תולדתו ביותר. והארץ היא ממהרת להוציא תולדות, ומוציאה פרחים וצמחים כל שעה, רק שאינם שלמים, כי הארץ בעצמה היא אדמה ועפר. ועל זה אמר כי הארץ תוציא דברים שלמים, ולא תוציא הארץ דבר חסר.
וגם זה אינו קשיא, למאן דאמר "אין בין העולם הזה לימות המשיח, רק שיעבוד מלכויות", כאשר ימצא כך, שהרי היה נמצא דבר זה גם כן בבריאת [ה]עולם, שחוה ילדה ליומא, וכן עץ פרי ליומא. ולעתיד לפי מדרגת העולם ומעלתו, שיהיה מתברך מן השם יתברך, אין זה שלא בטבע, כאשר יחזור העולם כמו שהיה בראשונה. ומפני שלעג התלמיד שאין כל חדש תחת השמש, במה שהעולם הזה הוא עולם אחד עם עולם המשיח, ומאחר שהוא עולם אחד, אין ראוי שיהיה נמצא בו חידוש כמו שאם כן היה זה העולם מחולק. ואף כי לפי עניין הנס ימצא כך לפעמים, מכל מקום אינו דומה אל הנס, במה שהנס הוא לצורך שעה. אבל דבר שאינו לצורך שעה, אינו כך. ולכך אמר התלמיד שאין חדש תחת השמש. ולכך הראה לו לאותו תלמיד תרנגולת שמולידה ביצה בכל יום. וכן דברים שצומחים כל יום, ודברים שהארץ מוציאה, והם שלמים ואין צריכין תיקון. ומעתה אין לומר אין חדש תחת השמש, כי דבר זה היה קשיא אם לא היה נמצא כלל בעולם, שאז יאמר אין חדש תחת השמש. אבל כיון שמצאנו גם עתה דבר זה בעולם, אף אם לא היה נמצא במין זה עצמו, רק במין אחר, אין זה נקרא עולם חדש.
ועוד אפשר לומר ולפרש, כי מה שאמר, כי האשה תלד בכל יום, פירוש ענין זה, כמו שהתבאר לך פעמים הרבה מאד, בחיבור "באר הגולה", כי הדברים אשר הם בעולם - מורכבים מחומר וצורה. ומתחייב מן החומר מה שראוי לו, ומתחייב מן הצורה מה שראוי ל[ה](ו). ואין ספק כי מצד הצורה יותר מוכן לברכה, מאשר הוא מצד החומר. ולפעמים הוא מוכן מצד הצורה אל דבר מה, ומונע אליו החומר, עד שלא נמצא בו, מה שראוי אליו מצד הצורה. מכל מקום, כאשר הוא מוכן מצד הצורה אל ברכה, ואף אם יש מעכב וביטול מצד החומר, מכל מקום, אי אפשר שלא יהיה מועיל הכנתו מצד הצורה, מה שאפשר להועיל, עד שיוציא לפועל מה שראוי. ומכל מקום נאמר על הנמצא כאשר הוא ראוי מצד הצורה, כי זה עצם שלו. ולא יבחן הדבר, רק מצד עצמו שהוא צורתו, אשר הוא אמיתת עצמו. ואין להשגיח על הביטול, אשר ימצא אליו מונע מצד החומר. כי דבר זה דומה אל גיבור גדול, אשר לו הכח על פועל גדול מאד, והוא נסגר בבית. וכי בשביל זה שהוא נסגר בבית, לא יאמר שהוא גיבור גדול? אף כי אי אפשר להוציא גבורתו אל הפועל.
וכך הדבר הזה בעצמו, כאשר דבר אחד ראוי מצד הצורה העצמית, שהיא עצמ[ית](ו) לו, אף כי מצד שהצורה מוטבעת בחומר, יש מונע אל דבר זה. מכל מקום יאמר על זה, כאשר ראוי אל הצורה, כאשר הוא מופשט מן החומר. ודבר זה בארנו בחיבור "גבורות ה'" במקומות הרבה מאד. ולכך הדברים אשר אמרו בכאן, כולם נאמרו מצד הצורה המופשטת. וזה אמרו לעתיד: אשה שתלד בכל יום, כי יהיה העולם לפני השם יתברך. ומפני זה מצד הצורה, כך הוא ראוי, שתלד אשה בכל יום, ועץ עושה פרי [ב]כל יום, ותוציא [הארץ] גלוסקאות וכלי מילת. ואם יש מונע מצד החומר אשר הוא המונע, מכל מקום יאמר עליו כך, מצד אמיתת עצמו, היינו מצד צורתן, ואין להשגיח אשר הוא מצד החומר. ומעתה, אין אתה צריך לומר שהדבר הזה נמצא לפעמים, אבל כך הוא, לפי מעלת הצורה בעולם הזה, שאף אם יש מונע מצד החומר, ולכל הפחות מועיל, כי אינו מונע מכל וכל, אבל יוצא לפועל מה שראוי. ויש לך להבין דברים אלו, והם ברורים. ודי בזה.