נחמיאש על משלי ג יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | נחמיאש על משליפרק ג' • פסוק י"א | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי ג', י"א:

מוּסַ֣ר יְ֭הֹוָה בְּנִ֣י אַל־תִּמְאָ֑ס
  וְאַל־תָּ֝קֹ֗ץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃





מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו — אף על פי שהבטחתיך כי בעשיית המצוות ישפיעו עליך טובות מן השמים, מכל מקום אם יתמהמהו – חכה להם; ואפילו יבואו עליך ייסורין, מוסר ה' בני אל תמאס.

ואל תקוץ בתוכחתו – כפל עניין במלות שונות, כי 'תוכחת' שקול עם 'מוסר', ו'תקוץ' עם 'תמאס', מגזרת "קצתי בחיי" (בראשית כז מו); ותרגם "אם בחקתי תמאסו" (ויקרא לג טו), "תקוצון".

ואפילו תפשפש במעשיך ולא תמצא טעם למה הייסורים באים, קבלם בסבר פנים יפות וחשוב אותם ייסורין של אהבה; הדא הוא דכתיב: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" (פסוק יב).