נדרים פח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר רבא הכא מעניניה דקרא והכא מעניניה דקרא ר' יהודה סבר גבי רוצח כתיב (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער כל דבר מיעל ליער וסומא נמי בר מיעל ליער הוא ואי אמרת בלא ראות לרבות את הסומא מיער נפקא ליה אלא שמע מינה בלא ראות פרט לסומא רבי מאיר סבר כתיב בבלי דעת כל דבר מידע וסומא לאו בר מידע הוא ואי אמרת בלא ראות פרט לסומא מבלי דעת נפקא ליה אלא שמע מינה בלא ראות לרבות את הסומא:
מתני' המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך:
גמ' אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת בפיך אבל אמר מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ושמואל אומר אפילו אמר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל מתקיף לה רבי זירא
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]כדכתיב ואשר יבא את רעהו ביער דהוה ידיע ליה (אבל) סומא אע"פ שלא ראהו ששם הוא על ידי שמיעה ידע שהוא לשם ונימא דחייב גלות להכי איצטריך קרא בלא ראות פרט לסומא דאינו חייב גלות:
רבי מאיר אומר בלא ראות לרבות את הסומא - שגולה דהא אינו רואה והיינו דאיצטריך קרא לרבויי מי שהוא בלא ראות בלא ראיית העין דלא אמר מקצת ידיעה בכלל ידיעה ונימא דהואיל ומקצת ידיעה לאו בכלל ידיעה לא יהא גולה להכי איצטריך לן ריבויא דקרא לחייבו גלות וקשיא דר"מ אדר"מ דבמתני' קאמר רבי מאיר מקצת ידיעה בכלל ידיעה ולא יפר והכא קאמר לה לא אמרינן מקצת ידיעה בכלל ידיעה:
אמר רבא לא קשיא הכא מעניניה דקרא - גבי רוצח לאו במקצת ידיעה בכלל ידיעה פליגי אלא מדיוקא דקרא דדייק הכי:
רבי יהודה סבר כל דבר מיעל ליער הוא - כל מי שיכול ליכנס ליער גולה ואפי' סומא במשמע ואתא בלא ראות דלא איצטריך דכי היכי דמתרבי מבלא ראות מתרבי נמי מיער והוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט ובלא ראות ממעט לסומא:
כל דבר מידע הוא - כלומר כל שיש לו ידיעה כשזורק אבן להיכן נופלת וסומא לאו בר מידע הוא:
ואי אמרת בלא ראות פרט לסומא - דאינו גולה הוי מיעוט אחר מיעוט מבלי דעת ובלא ראות ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואתא בלא ראות ומרבה סומא:
גמ' לא שנו - דיכול ליתן לה אע"ג דהוא מודר הנאה ממנו אלא דאמר לה בענין זה אין לך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך דכיון דאמר לה הכי לא קנה בעל ויכול ליהנות מהן דמשל אשתו הוא אוכל:
אבל אמר לה מה שתרצי עשי בהן - אע"ג דאמר לה שאין לבעליך רשות בהן דמי כמי שקנה הבעל מיד האב דיד אשה כיד בעלה וכמי שנתן לחתנו דמי שהרי הרשה לה בהן לעשות מהם כל דבר ואסור הבעל בהן:
ושמואל [אומר אפילו] אמר לה מה שתרצי כו' - קסבר לא אמרינן יד אשה כיד בעלה:
ר"ן
[עריכה]אדרבה אתי שפיר דהכא והתם סבירא ליה דמקצת ידיעה לאו ככל ידיעה אבל דרבי מאיר אדרבי מאיר קשיא דהא ברישא מודה ר"מ דיפר ביום שלאחריו אע"ג דאיכא מקצת ידיעה דהיינו שיודע שיש נדרים אלמא מקצת ידיעה לאו ככל ידיעה דמאי דאמר בסיפא לא יפר היינו משום דכיון שיודע שיש מפירין ידיעה גמורה חשיבא ליה אבל היכא דליכא אלא מקצת ידיעה כרישא לאו כידיעה חשיבא ליה והכא אמר לרבות את הסומא אלמא חשיבא ליה מקצת ידיעה ככל ידיעה וקשה לי מאי קושיא שאני הכא דקראי דייקי הכי וכי תימא הכי פריך נגמר מינה א"כ מאי קא משני רבא הכא מענינא דקרא ונ"ל דסבירא לן דלאו מקרא דייקי הכי ר' יהודה ור"מ דקרא משמע הכי ומשמע הכי אלא מר אמר סבריה ומר אמר סבריה וכל חד מסמיך ליה אקרא באסמכתא בעלמא ומש"ה פריך מינה ומשני רבא דלאו כדקס"ד דבסברא בעלמא תלו אלא הכא מענינא דקרא וליכא למימר נגמר מיניה דנדרים ורוצח לא שייכי כלל ול"ג הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא דליתיה בעיקר נסחי ולמאן דגריס ליה מעיקרא פרכינן נגמר מינה ומשני דהתם דייקי קראי הכי והכא דייקי איפכא:
הכא מענינא דקרא. לעולם לית ליה לרבי מאיר מקצת ידיעה ככל ידיעה ושאני הכא גבי סומא שהרג בשוגג דרבייה קרא בלא ראות פרט לסומא דמשמע שאינו רואה כאן אבל רואה במקום אחר:
וסומא לאו בר מידע הוא. שאינו יכול לידע ולכוין מקום חבירו ממש ואי אמרת בלא ראות פרט לסומא מבלי דעת נפקא ליה הילכך הוה ליה מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות והך סוגיא מיחלפא התם בפרק ואלו הן הגולין:
מתני' הנודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו. הא דתני מעות משום דאי יהיב לה מזונות אין צריך לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכייה בהן והיינו דתנן בפרק אין בין המודר (לעיל דף לח.) וזן את אשתו ולא הצריכוהו לומר ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן משום דכיון דאיהו זנה במקום הבעל לית ליה לבעל שום זכות באותן מזונות שהרי אפי' נתן לה הבעל מזונות הקצובין לה וצמצמה והותירה אין לו לבעל באותו מותר כלום וכדאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר (נזיר דף כד:) בדקמצה מעיסתה כל שכן בשזנה אחר שאין לו לבעל שום זכות באותן המזונות הקצובין לה משום הכי תני והוא רוצה לתת לבתו מעות שיהו מצויין להוציא אותן בחפציה ובכי ה"ג יש לו לבעל זכות בהן וכדאיתא בפ' חזקת הבתים דאמרינן התם ילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות נמצא זה נהנה מחמיו שהדירו הנאה לפיכך צריך שיאמר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לפיך ודוקא דאמר לה הני תרי לישני אבל אמר אין לבעליך רשות בהן בלחוד לא מהני דמתני' רבי מאיר היא דאמר יד אשה כיד בעלה כדמוקי לה בגמרא וכי תימא אם כן כי אמר לה נמי אלא מה שאת נותנת לפיך אמאי מהני היינו טעמא משום דכיון שאין אשה זוכה בנכסים כלל עד שתתן אותם לתוך פיה הרי באותה שעה אין הבעל יכול לזכות בהן ולפי זה דוקא כי אמר לה מה שאת נותנת לפיך אבל אי אמר לה אלא מה שאת מתכסה וכיוצא בו לא מהני וקני יתהון בעל ואיכא מ"ד דהוא הדין בשיחדן לה לאיזה דבר שיהיה דלא קנה יתהון בעל כיון שאף לה לא הקנה לגמרי אלא לאותו דבר בלבד:
גמ' לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נותנת לפיך. כלומר כלישנא דמתני' דאמר לה תרתי על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך בכי האי גוונא בלחוד הוא דלא קנה יתהון בעל משום שמה שתרצי עשי לא מהני
תוספות
[עריכה]בבלי דעת. שאינו יודע שהאחר אצלו וסומא לאו בר מידע הוא שאינו יכול לראות אם חבירו עמו אם לאו דאזיל רבי מאיר בתר משמעותיה דקרא כמו במתניתין דאמר לא קרינא כאן ביום שמעו והחריש הואיל וסבור שאינו יכול להפר:
ואי אמרת כו'. אלא שמע מינה בלא ראות לרבות את הסומא דיתורא הוא לרבויי דודאי משמעותא לא משתמע [הכי] ולפירוש זה לא גרסינן מה שיש במקצת ספרים והכא מעניניה דקרא ושמע אישה וי"ס דלא גרסינן:
המדיר חתנו כו' נתונים לך במתנה. ואע"ג דנהנה הוא בדבר אין זה אלא גורם הנאה כדתנן (לעיל ד' לח.) וזן אשתו ובניו:
לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך. דלא הויא המתנה שלה לכל דבר הילכך אם אמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם לא קנה הבעל אבל אמר לה מה שתרצי עשי קני יתהון בעל וכי הדר אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם לא אמר (לה) כלום דיד אשה כיד בעלה דמיא שנתנם לה לעשות כל מה שתרצה קנאתם בעל אבל כי אמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך דמתנה לא הויא גמורה לא אמרינן יד אשה כיד בעלה ופר"ת דהלכה כרב לגבי שמואל דהיינו באיסורי והלכה כרבי מאיר דרב קאי כוותיה הארכתי בפ"ק דקידושין (דף כג: ד"ה ור"א):
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק יא (עריכה)
נא א מיי' פ"ז מהל' נדרים הלי"ז, טוש"ע יו"ד סי' רכב סעיף א:
נב ב מיי' שם ופ"ג מהל' זכיה ומתנה הלי"ד, סמג לאוין רמב ועשין פב, טוש"ע שם ו, טוש"ע אה"ע סי' פה סעי' יא:
ראשונים נוספים
ומשני הכא מעניניה דקרא כו'. כלומר לעולם ר"מ אזיל בתר משמעותיה דקרא ואי לא כתיב אלא בלא ראות הוה ממעט סומא אלא משום דכתיבי תרי מיעוטי מרבה סומא הלכך גבי נדר נמי אזיל בתר משמעות דקרא וכיון שלא ידע שיש מפירין לא הוי קיום אבל סיפא כיון שידע שיש מפירין אע"פ שלא ידע שהוא נדר מכל מקום היה לו להפר ומה שכתוב בספרים והכא מעניניה דקרא רבי מאיר סבר ביום שמעו כו' גירסא שאינה צריכה היא:
מתני' המודר הנאה מחתנו כו'. הרי מעות הללו נתונים לך במתנה ואע"פ שחתנו נהנה מהן שזן את אשתו התנן לעיל וזן את אשתו:
ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן. הא לאו הכי אסור אע"פ שנותנן לאשתו ולעיל דתנן דנותן מתנה לאחר מותר המודר ליהנות ממנו שאני הכא שהבעל זוכה בפירות המתנה שנותנין לאשתו הוי כאילו נתן לבעל:
גמ' לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך. הרי פירש מה שאמר בתחלה המעות הללו נתונין לך במתנה דלא הוי מתנה לכל דבר אלא למה שפירש הילכך אהני נמי מה שאמר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן:
אבל אמר לה מה שתרצי עשי. כיון דהויא מתנה לכל דבר קנה יתהון בעל ותו לא אהני מה שאמר ע"מ שאין לבעלה רשות בהן:
אמר רב לא שנו אלא דאמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן: פירוש רישא דמתניתין נקט, אבל אעל מנת שאין לך בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך קא סמיך, ולומר דדוקא בשייחד לה דבר, שאף לדידה לא יהיב לה אלא לדבר מיוחד בלבד.
ושמואל אמר אפילו מה שתרצי עשי: ולומר דיש יד לאשה בלא בעלה, ויש מפרשים דשמואל הוא הדין אפילו לא אמר לה אלא על מנת שאין לבעלך רשות בהן בלחוד, ולומר דלישנא דמתניתין שאת נושאת ונותנת לתוך פיך לאו דוקא. ואינו מחוור בעיני, דאם איתא דשאין לבעלך רשות בהן סגיא למה לי דקתני שאת נושאת כו'.
ויש לפרש דלכולי עלמא מתניתין רבי מאיר היא, ולדידיה [וודאי _ לפי השי"מ] סבירא ליה דעל מנת שאין לבעליך רשות בהן בלחוד קנה יתהון בעל, והוא הדין בשאמר לה נכסי לך ומה שתרצי עשי [בה _ לפי השי"מ] קנה יתהון בעל, דאין יד לאשה בלא בעלה, ורב כרבי מאיר, ושמואל כרבנן דפליגי עליה, וסבירא ליה דיש יד לאשה בלא בעלה. וגם זה אינו מחוור בעיני, חדא דהא מדקאמר רב לא שנו אלא דאמר לה על מנת כו', משמע דלפירושא דמתניתין קאתי, ושמואל נמי דקאמר אפילו מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל לפרושי למתניתין קאתי, (ואפי') [ובפירושה _ לפי השי"מ] דמתניתין קא פליג עליה דרב, ולומר דאפילו לתנא דהא מתניתין באומר לה מה שתרצי עשי סגי, ועוד דאי לענין דינא ובעלמא פליגי, ולומר דרב אית ליה כתנא דהא מתניתין, ושמואל סבר דלא קיימא לן כהך תנא אלא כרבנן דפליגי עליה, הכין הוה ליה למימר אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך, כלומר כסתם מתניתין דהכא, אבל על מנת שאין לבעליך רשות בהן לחודיה קנה יתהון בעל, ושמואל אמר אפילו אמר אין לבעליך רשות בהן לא קנה יתהון בעל, כלומר (דלא) [ודלא כמתניתין אלא _ לפי השי"מ] כרבנן דפליגי עליה, ולמה להו לחדותי ולמימר לישנא אחרינא דליתיה במתניתין, דמשמע דבדאמר לה הדין לישנא דוקא פליגי.
והרמב"ם כתב (פ"ז מהל' נדרים הי"ז) וזה לשונו מי שנאסר הנאתו על בעל בתו, ורוצה לתת לבתו מעות כדי שתהא (נוהגת) [נהנית _ לפי השי"מ] בהם ומוצאה אותם כחפצה, הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות הללו נתונין לך במתנה, ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן, אלא יהו למה שאת נותנת לתוך פיך, או למה שתלבשי וכיוצא בזה, ואפילו אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי בהן לא קנה הבעל, ומה שתרצה תעשה בהן, אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בה ולא פירש שתהיה [המתנה _ לפי השי"מ] לכך ולכך, או למה שתרצי תעשי [בהן _ לפי השי"מּ] הרי קנה אותם הבעל לאכול פירותיהן, עד כאן.
ונראה שהוא ז"ל מפרש דבין לרב בין לשמואל על מנת שאין לבעליך [רשות בהם _ לפי השי"מ] לחודיה קנה יתהון בעל, כסתמא דהא מתניתין, ובפירושה דהא מתניתין פליגי, דרב סבר דלישנא דמתניתין דוקא, כלומר עד שייחד לה דבר כגון מה שתאכלי [או מה שתשתי או מה שתלבשי _ לפי השי"מ] וכיוצא בזה הא בכולל לעשות בהן [כל _ לפי השי"מ] מה שתרצי קנה יתהון בעל, ושמואל אמר אפילו לא ייחד לה דבר, אלא שאמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי לא קני יתהון בעל, אלא מה שתרצי לחודיה, ואי נמי על מנת שאין לבעליך רשות בהן לחודיה קנה יתהון בעל, ובהכין מיתרצא לי שמעתין כולה, ופסק הוא ז"ל כשמואל.
אבל רבינו תם והראב"ד [שם בהשגות] פסקו כרב, משום דגבי נדרים איתשיל קמייהו, והוי לה איסורי. וקיימא לן כרב באיסורי, ועוד דהא אקשינן ופרקינן שמעתיה אליבא דרב דאלמא הלכתא כותיה, אבל הנגיד רב שמואל ז"ל כתב משם רב עמרם דהלכה כשמואל. ובפרק קמא דקדושין הארכתי בה בסייעתא דשמיא.
ונראין דברי רבינו תם והראב"ד ז"ל, דקיימא לן כרב דאיסורי נינהו דשמעתין כותיה, ומיהו אף לדברי מי שפוסק כשמואל איכא למימר דוקא באומר על מנת שאין לבעליך רשות בהן [ומה שתרצי עשי כדברי הרמב"ם ז"ל, הא על מנת שאין לבעליך רשות בהן _ לפי השי"מ] לחוד קנה יתהון בעל, אף על גב דבכולי תלמודא נסיב על מנת שאין לבעליך רשות בהן לחוד, כההיא דאמרינן בפרק בן סורר [סנהדרין עא, א] גבי אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה, כגון (דקתני) [דקא מקנה _ לפי השי"מ] לה אחר על מנת שאין לבעליך (כו') [רשות בה _ לפי השי"מ], וכן בנזיר [כד, ב] פרק מי שאמר הריני נזיר [ושמע חבירו _ לפי השי"מ] (גבי) [וגבי _ לפי השי"מ] אם משלה היתה הבהמה וכו', מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה, ומתרץ [נמי _ לפי השי"מ] כגון שנתן לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה. אפילו הכי לאו ראיה היא, דהתם לאו דוכתא דהאי דינא אי סגי בהאי לישנא בלחוד, או עד דלימא לה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך, וכיוצא בזה או מה שתרצי עשי, ורישא דהא מתניתין נקט.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נדרים (עריכה)
פיסקא המודר חתנו ממנו הנאה והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שאל יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך פי' אם יתן מעות לבתו סתם כל מה שקנתה אשה קנה בעלה לפירות שגוף המעות הוי לאשה והבעל יש לו בהן פירות כדין כל נכסי מלוג וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ונמצא שחתנו נהנה ממנו הלכך יתנה עמה שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא שתקני בהם פירות ותאכלי ובמלוג מתה אשתו אין הבעל יכול לזכות להוציא לגומתה מפי' הלכך שרי ואע"ג דבעל חייב במזונותי' ונמצא נהנה הא תנן לעיל וזן את אשתו ואת בניו אע"פ שהוא חייב במזונותיהן:
אמר רב ל"ש אלא דאמר לה מה שאת הושאת ונותנת לפיך אבל אמר לה מה שתרצי עשי בו קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפ'י מה שתרצי עשי בו לא קנה יתהון בעל פי' בפלוגתא זו פליגי רב ששת ור' אלעזר בפ"ק דקידושין גבי עבד כנעני בה' ובלבד שיהא הכסף משל אחרים כדאיתא התם:
מתקיף לה ר"ז כמןא אזלא הא שמעתתא דרב כר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה פי' התם קא אמרינן הכי:
ורמינהו כיצד משתתפין בתחומין כו' התם מקשה דר"מ אדר"מ מדוכתא אחרינא עיין בפ' יש נוחלין במהדורא רביעאה:
וסומא נמי בר מיעל הוא ואי אמרת בלא ראות לרבות סומא מן יער נפקא. לשון ארוך הוא והכי פירושו אם ריבתה הסומא מואשר יבא אתא בלא ראות ומיעטיה דמשמע ליה בלא ראות דמיירי בסומא. ולרבי מאיר בבלי דעת פרט לסומא בלא ראות פרט לסומא הוי מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות הסומא (כך גזר וכו') אמר המגיה אפשר דצריך לומר: כך הגירסא במכות והכא בלשון ארוך הוא והכל פירוש אחד. הרא"ם ז"ל.
ורבי מאיר סבר מה שאמר הכתוב בבלי דעת דמשמע דבא לאשמועינן דכל האדם שיהרוג את חבירו בלא ידיעתו חייב גלות ודוקא הראוי לידיעה לאפוקי סומא שאינו ראוי לידיעה. ואי אמרת בלא ראות למעט סומא בא מיער נפקא לי אלא שמע מינה לרבות בא וכדי שלא תלמדנו מבלי דעת לפוטרו גלות הוצרך הכתוב לרבותו מבלא ראות לחיובא אי נמי מטעם דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. אבל הכא אם בית אישה נדרה נדר דכל דהוא משמע אף על גב שאינו יודע אם יכול להפר אם לאו וכתיב בתריה ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וכתיב הקים אותה כי החריש לה ביום שמעו דמשמע דאם (הנדר מסופק) אמר המגיה נראה לי דצריך לומר: מסופק בנדר מאחר דלא הפר לה ביום שמעו שוב אין יכול להפר. הרי"ץ ז"ל.
אלא שמע מינה בלא ראות לרבות את הסומא דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אבל גבי נדרים כתיב ושמע אישה ושמע אביה רבי יהודה סבר אפילו קצת שמיעה משמע דאמרינן מקצת שמיעה ככל שמיעה ורבי מאיר סבר לא אמרינן דהא דכתיב ושמע כולה שמיעה משמע. פירוש.
מתניתין המדיר את חתנו שלא יהנה מנכסיו אומר לה הרי אלו המעות נתונים לך במתנה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ואם נתנה האשה לבעלה מותר בהן. וא"ת מאחר שאינה מקיימת התנאי נמצא שהמתנה אינה מתנה והרי הם של חמיו ואמאי יהא מותר בהן. וי"ל דמכל מקום אין לחמיו (עליו כשתקרא את בתו לדין אז יהיה להם) אמר המגיה אולי צריך לומר: עליו אלא כשקורא את בתו לדין אז יהיה לה לשלם. אמנם השתא היא גוזלת אותם ושולחת בהם יד שלא כצווי אביה והרי הם מעתה שלה ולא של אביה. וא"ת וכיצד היא נותנת לבעלה והלא הם גזל בידה. וי"ל גם היא יודעת שאין אביה מקפיד אם היא תעשה בהם מה שתרצה רק שאמר לה מה שאת עושה לתוך פיך. הרא"ם ז"ל.
גמרא אמר רב לא שאנו אלא דאמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן. פירוש רישא דמתניתין נקט אבל על מנת שאין לך בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך קא סמיך ולומר דדוקא בשייחד לה דבר שאף לדידה לא יהיב לה אלא לדבר מיוחד בלבד. ושמואל אמר אפילו מה שתרצי עשי ולומר דיש יד לאשה בלא בעלה. ויש מפרשים דלשמואל הוא הדין אפילו לא אמר לה אלא על מנת שאין לבעלה רשות בהן בלחוד ולומר דלישנא דמתניתין דקתני שאת נושאת ונותנת לתוך פיך לאו דוקא (אמר המגיה עיין בחדושי הרשב"א כאן).
ויש לפרש דלכולי עלמא מתניתין רבי מאיר היא ולדידיה ודאי סבירא ליה דעל מנת שאין לבעליך רשות בהן בלחוד קנה יתהון בעל והוא הדין כשאמר לה נכסי לך ומה שתרצי עשי בהן קנה יתהון בעל דאין יד לאשה בלא בעלה ורב כרבי מאיר ושמואל כרבנן דפליגי עליה וסבירא להו דיש יד לאשה בלא בעלה. וגם זה אינו מחוור בעיני חדא דהא מדקאמר רב לא שאנו אלא דאמר לה על מנת וכו' משמע דלפרושה למתניתין קאתי ושמואל נמי דקאמר אפילו מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל לפרושה למתניתין קאתי ובפירושה דמתניתין קא פליג עליה דרב ולומר דאפילו לתנא דהא מתניתין באומר לה מה שתרצי עשי סגיא. ועוד דאי לענין דינא ובעלמא פליגי ולומר דרב אית ליה כתנא דהא מתניתין ושמואל סבר דלא קיימא לן כהדין תנא אלא כרבנן דפליגי עליה הכין הוה להו למימר אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך כלומר כסתם מתניתין דהכא אבל על מנת שאין לבעליך רשות בהן לחודיה קנה יתהון בעל. ושמואל אמר אפילו אמר אין לבעליך רשות בהן לא קני יתהון בעל כלומר ודלא כמתניתין אלא כרבנן דפליגי עלה ולמה להו לחדותי ולמימר לישנא אחרינא דליתיה במתניתין דמשמע דבדאמר לה הדין לישנא דוקא פליגי.
והרמב"ם ז"ל כתב וז"ל: מי שנאסרה הנאתו על בעל בתו והוא רוצה לתת לבתו מעות כדי שתהיה נהנית בהם ומוציאה אותם בחפציה הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות הללו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא יהי למה שאת נותנת לתוך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה ואפילו אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי בהן לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהם. אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בה ולא פירש שתהיה המתנה הזאת לכך וכך או למה שתרצי תעשי בהן הרי קנה אותם הבעל לאכול פירותיהן. עד כאן.
ונראה שהוא ז"ל מפרש דבין לרב בין לשמואל על מנת שאין לבעליך רשות בהם לחודיה קנה יתהון בעל כסתמא דהא מתניתין ובפירושא דהא מתניתין פליגי דרב סבר דלישנא דמתניתין דוקא כלומר עד שייחד לה דבר כגון מה שתאכלי או מה שתשתי או שתלבשי וכיוצא בזה הא בכולל לעשות בהם כל מה שתרצי קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפילו לא ייחד לה דבר אלא שאמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן לחודיה קנה יתהון בעל. ובהכין מיתרצא לי שמעתין כולה ופסק הוא ז"ל כשמואל.
אבל ר"ת ז"ל והראב"ד ז"ל פסקו כרב משום דגבי נדרים איתשיל קמיהו והוו להו איסורי וקיימא לן כרב באיסורי. ועוד דהא מקשינן ופרקינן דשמעתין אליבא דרב אלמא הלכתא כוותיה. אבל הנגיד רב שמואל ז"ל כתב משום רב עמרם ז"ל דהלכה כשמואל ובפרק קמא דקידושין הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.
ונראין דברי ר"ת ז"ל והראב"ד ז"ל דקיימא לן כרב דאיסורי נינהו וסוגיא דשמעתין כוותיה. ומיהו אף לדברי מי שפוסק כשמואל איכא למימר דדוקא באומר על מנת שאין לבעליך רשות בהן ומה שתרצי עשי כדברי הרמב"ם ז"ל הא על מנת שאין לבעליך רשות בהן לחוד קנה יתהון בעל. אף על גב דבכולי תלמודא נסיב על מנת שאין לבעליך רשות בהן לחוד. כההיא דאמרינן בפרק בן סורר גבי אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה דקא מקני לה אחר על מנת שאין לבעליך רשות בהן. וכן בנזיר בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו וגבי אם משלה היתה הבהמה וכו' מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומתרץ נמי כגון שנתן לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה. אפילו הכי לאו ראיה היא. דהתם לאו דוכתא דהאי דינא אי סגי בהאי לישנא בלחוד או עד דנימא לה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך וכיוצא בזה או מה שתרצי עשי ורישא דהא מתניתין נקט הרשב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה