נדרים עט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש ואלו הן נדרי ענוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יכול להפר פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת פירות חנווני זה עלי אינו יכול להפר ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר דברי רבי יוסי:
גמ' נדרי ענוי נפש הוא דמפר שאין בהן ענוי נפש אינו מפר והא תניא (במדבר ל, יז) בין איש לאשתו בין אב לבתו מלמד שהבעל מפר נדרים שבינו לבינה אמרי הלין והלין מפר מיהו ענוי נפש מפר לעולם אבל אין בהן ענוי נפש כדאיתה תחותיה הויא הפרה מכי מגרש לה חייל עלה נדרה בדברים שבינו לבינה שאין בהן ענוי נפש אבל יש בהן ענוי נפש לא חייל עליה נדרה ודברים שאין בהן ענוי נפש כי מגרש לה חיילא עלה והא תנן ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לו אלמא כי מגרש לה ומפר לה מעיקרא הויא הפרה אמרי הלין והלין הויא הפרה אלא נדרי ענוי נפש מפר בין לעצמו ובין לאחרים אין בהן ענוי נפש לעצמו מפר לאחרים אינו מפר והכי קתני אלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו ובין לאחרים נדרים שיש בהן ענוי נפש:
אם ארחץ:
היכי קאמר אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם אלו עלה ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דלמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]אמר רבי יוסי וכו' - ובגמרא מפרש דאין ענוי נפש אלא כגון קונם שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין וכדגרסינן במסכת כתובות בפרק המדיר לרבי יוסי ולרבנן דברים שאין בהן ענוי נפש כגון שנדרה שלא לאכול עמו בקערה דהיינו דברים שבינו לבינה בגמרא מפרש היאך מפירן בעל:
פירות מדינה זו עלי - בקונם מפורש בברייתא דרבי חייא אם יש לו חלק בהן זהו ענוי נפש אין לו חלק בהן אין אלו ענוי נפש ויביא לה ממדינה אחרת:
ואם לא היתה פרנסתו - של בעל אלא הימנו שהחנווני הזה מעלה לו מזונות הרי זה יפר דברי ר' יוסי דהיינו ענוי נפש: גמ' מדקתני ואלו נדרים שמפר וקמפרש בהו ענוי נפש מכלל דשאין ענוי נפש כגון דברים שבינו לבינה . אינו מיפר:
והתניא - בספרי בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה מה ת"ל אם לנדרים שיש בהן ענוי נפש הרי כבר נאמר לענות נפש אלא מלמד שהבעל מפר בנדרים שבינו לבינה:
אמרי - הני והני בין נדרי ענוי נפש בין שבינו לבינה מפר:
מיהו נדרי ענוי נפש מפר לעולם - אפילו לאחר שתצא מתחתיו שתתגרש או תתאלמן וה"ק מתני' אלו נדרים שהוא מפר לעולם:
כי מגרש לה או תתאלמן - דנפקא מרשותיה:
חייל עלה - בנדרים שבינו לבינה אבל יש בהן כו' הש"ס הוא דקא פשיט למילתא: ומי מצית אמרת דברים שאין בהן ענוי נפש כי מגרש לה דחיילי עלה והתנן. במתני' קונם שאני עושה לפיך כל מה שאני עושה להנאת פיך יהא עלי כקרבן:
ר' יוחנן בן נורי אומר יפר דשמא יגרשנה ותהא אסורה לו - דבמה שנדרה השתא אין בדבריה כלום דאינה יכול' לאסור עליו מה שתקנו לו חכמים ממנה אבל אם יגרשנה מיד חל הנדר ותהא אסורה לחזור לו שהיא מודרת הנאה ממנו והיינו דברים שבינו לבינה וקא"ר יוחנן בן נורי יפר אלמא דכי מפר והדר מגרש לה תו לא חייל עלה נדר:
אמרי הלין והלין - בין יש בהן ענוי נפש ובין אין בהן ענוי נפש הויא להו הפרה לעולם אפי' לאחר שתתגרש אלא דנדרי ענוי נפש מופרין לעולם בין לעצמו בין לאחרים בין יגרשנה ויחזירנה בין תנשא לאחרים:
לעצמו מפר - כשיגרשנה ויחזירנה אבל ניסת לאחרים חיילי עלה: וקא מהדר אליבא דרבנן היכי קתני דאמרה אם ארחץ:
אילימא דאמרה קונם פירות וכו' למה לי הפרה - דכיון דלא אמרה קונם פירות עלי סתם אלא תליא נדרה בהנאה אמאי מצי מפר והא אפשר דלא הוי ענוי נפש דלא תרחץ ולא תתסר בפירות והשתא לא ס"ל דרחיצה עצמה הוי ענוי נפש:
ועוד - אי דקאמרה כה"ג בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש כלל והא ודאי נדרי ענוי נפש הן:
ר"ן
[עריכה]אמר רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש. מפרש בגמ' דלר' יוסי נדרי ענוי נפש הוא דלא הויין אבל דברים שבינו לבינה הויין:
ואלו הן נדרי ענוי נפש. מסקנא דמילתיה דרבי יוסי היא:
יביא לה ממדינה אחרת. דכיון דמותרת לאכול מפירות מדינה אחרת אין זה ענוי נפש:
ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו. שחנווני זה מקיפו ולא ימצא אחר שיהא מקיפו ופעמים שאין לו מעות ונמצאת היא מתענה הלכך יפר ומסתברא דלר' יוסי נמי בנדרה מפירות מדינה שהיא דרה בה יפר דלא גרעה מדינתה מחנווני המקיפו וכי קתני יביא לה ממדינה אחרת בשלא נדרה מפירות מדינתה:
דברי רבי יוסי. בגמרא מפרש למה לי כיון דבריש מילתיה תנא אמר ר' יוסי:
גמ' כי מגרש לה חיילי. ומתסרא בהו אע"פ שחזר ונשאה:
והתנן רבי יוחנן בן נורי אומר יפר. מתניתין היא בהאי פרקא וקתני רישא קונם שאני עושה על פיך אינו צריך להפר דהא משעבדא ליה ואלמוה רבנן לשיעבודיה דבעל שלא יפקיענו קונם ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שאם לא יפר יחול הנדר כשיגרשנ' ותהא אסורה לחזור לו שמא יהנה ממנה ומש"ה יפר אלמא כי מפר לה מעיקרא אפי' בתר גירושין לא חייל נדרה ואע"ג דמעשה ידיה מדברים שבינו לבינה הוא:
בין לעצמו. מהניא הפרה דיליה בין שהיא ראויה לעצמו של מפר:
בין לאחרים. אפילו גרשה ונשאת לאחר:
אבל אין בהם ענוי נפש אלא דברי' שבינו לבינה לעצמו מפר לאחרי' אינו מפר. דכיון שנשאת לאחר בטלה לה הפרה דיליה וחייל נדרה והכי קתני ואלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו בין לאחרים דכיון דתני מפר סתמא הפרה עולמית משמע:
היכי קאמרה. דלשון קונם לא שייך אם:
אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה. דמדלא תני כגון שנדרה ברחיצה עצמה אלמא ברחיצה ליכא ענוי וכיון דליכא ענוי למה לה הפרה ומדאמרינן האי לישנא דלמה לה הפרה ואמרי' נמי לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה משמע דכל אימת דלא רחצה לא מתסרי עלה פירות ולא חיישינן שמא תרחץ ואיכא למידק דהא אמר רב יהודה לעיל פרק ואלו מותרין (דף יד:) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום חיישינן שמא יישן למחר דבתנאיה לא מזדהר וה"נ אית לן למיחש דלמא רחצה ותתסר מהשתא בפירי לאו קושיא היא דאי אמרה בהדיא קונם פירות עולם עלי מהיום אם ארחץ ה"נ אבל כיון שתלתה נדרה באם אין במשמע שתחול נדרה אלא לאחר שתעבור על תנאה:
ועוד בהא לימא רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דלמא רחצה ואתסרו פירות עולם עלה. לאו דינא דר' יוסי קא קשיא ליה דהיכי נקשי לרבי יוסי אמאי לא יפר דלמא רחצה דהא איפכא אקשינן לתנא קמא לא תרחץ ולא לתסרון פירות עולם עלה אלא לישנא קשיא ליה דקאמר אין אלו נדרי ענוי נפש דמשמע דלא פליג אמאי דחייש ת"ק דלמא רחצה אלא דקאמר דאפי' הכי אין אלו נדרי ענוי נפש והא ודאי קשיא דכיון דקמודה דלמא רחצה אעיקר נדרה הא אית בה עינוי נפש ואם איתא דלא מודה ליה דלמא רחצה הוה לן למימר אין יפול להפר משום נדרי ענוי נפש:
תוספות
[עריכה][אמר] ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש. בגמרא מפרש:
מלמד שהבעל מפר דברים שבינו לבינה. אם נדרה שלא לשמשו:
מפר לעולם. גם כי תתגרש [וה"ק] אלו נדרים שהוא מפר [לה] הפרת עולם נדרים שיש בהן ענוי נפש:
ר' יוחנן בן נורי אמר. מתני' היא בהאי פירקא (דף פה.) שנודרת קונם שאני עושה לפיך יפר שאם לא יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה להחזיר שיחול הנדר דכל כמה שהיא תחתיו לא חל הנדר דאלומי אלמוה לשעבוד דבעל אלמא כי מפר לה מעיקרא הויא הפרה אחר הגירושין:
אלא נדרי ענוי נפש מפר בין לעצמו. שהיא תחתיו בין לאחרים אחר שתתגרש ותנשא לאחרים אבל דברים שבינו לבינה לעצמו מפר לאחרים אינו מפר כלומר כל מה דשייך לעצמו הוי הפרתו הפרה בין כשהיא תחתיו ובין כשגירשה דאכתי הוי שפיר בינו לבינה כל כמה דלא נישאת לאחר הלכך הוי הפרתו הפרה כשמחזירה: לאחרים אינו מפר כשניסת לאחר חל הנדר דהכי משמע קרא בין איש לאשתו בעוד האיש עם אשתו וגם כשגירשה הוי שפיר בין איש לאשתו שאם יחזירנה יהיה בינו לבינה שמותר הוא להחזירה הלכך אינו חל כלל אחר שגירשה ואע"ג שמן הדין היה לנו לומר שיחול אחר הגירושין ויתבטל כשיחזירנה זה לא מצינו שאחר שחל שיחזור ויתבטל אבל אחר שניסת לאחר תו לא הוי בינו לבינה שאסור הוא להחזירה:
היכי קאמרה. דה"ל למימר קונם רחיצה עלי:
אילימא דאמרה קונם פירות עלי אם ארחץ למה לי הפרה לא תרחץ. דמדקתני תנא שנדרה כך מפירות אם תרחץ ולא קתני שנדרה מרחיצה ש"מ דאי לאו דתלינהו בפירות נדר דרחיצה גופה לאו עינוי נפש הוא וא"כ לא תרחץ ועוד בהא לימא רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דלמא רחצה [ואיתסרו] פירות עלה וקשה דמעיקרא פריך לת"ק לא תרחוץ [ולא ליתסרו פירות עלה] והשתא פריך איפכא וי"ל דמשמע ליה מדלא קתני רבי יוסי אומר לא יפר וקאמר אין אלו נדרי ענוי נפש לאורויי לך דבהאי נדר דאיירינן אפי' אם תעבור התנאי אין בנדר ענוי נפש והר"מ פי' דהש"ס סמיך אאם אתקשט דמתרצינן לה בהא דאמרה קונם פירות [אם אתקשט דאם לא תתקשט] קרו לה מנוולתא דה"נ אמר פרק המדיר (דף עא:) דהיכא דתלתה לקישוט בתשמיש המטה דהיכי תעביד לא תתקשט ולא תיאסר קרו לה מנוולתא הלכך נדר דקישוט הוי נדר דעינוי נפש:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק יא (עריכה)
ג א מיי' פי"ב מהל' נדרים הל' ז, סמג לאוין רמב, טוש"ע י"ד סימן רלד סעיף ס:
ד ב ג מיי' שם הל' ב ג, טוש"ע שם סעי' נה:
ראשונים נוספים
אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו. שהוא מאמינו עד שירויח ויפרע לו:
גמ' מלמד שהבעל מפר דברים שבינו לבינה. וה"ה נמי אב והאי דנקט בעל משום דגבי בעל כתיב לענות נפש ומהכא קא מרבה אף דברים שבינו לבינה כגון שנדרה שלא לשמשו או שאר דברים שגורמים איבה בינו לבינה:
כי מגרש לה חייל עלה נדרא. דהכי משמע ליה השתא לישנא דקרא בין איש לאשתו דוקא כל זמן שהיא אשתו:
רבי יוחנן אמר יפר. אע"ג דהשתא לא מצי אסרה עליה דבעל מעשה ידיה משום דמשעבדא ליה:
שמא יגרשנה. ופקע שעבודיה ויחול הנדר ולא יוכל להחזירה הלכך מפר לה ומיקרי שפיר דברים שבינו לבינה כיון דאשתו היא השתא וכשיחזירנה יהיו דברים שבינו לבינה אלמא כי מפר לה השתא הוי הפרה לעולם:
אלא נדרי ענוי נפש מפר בין לעצמו בין לאחרים. בין לעצמו כל זמן שהיא תחתיו בין לאחרים אם תתגרש ותנשא לאחר:
אין בהן ענוי נפש לעצמו מפר. כלומר כל מה דשייך לעצמו הוי הפרתו הפרה כל זמן שהיא תחתיו ובין אם גרשה והחזירה הלכך אם גירשה כל זמן שהיא ראויה לשוב אליו לא חל הנדר אבל אם נשאת לאחר חל הנדר דלא מסתבר למימר שיחול הנדר מיד אחר שגרשה ואם יחזירנה פקע הנדר דלא מצינו נדר (שלא) פקע ממילא:
למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרון. מדקאמרת שאמרה קונם פירות עלי ולא אמרה קונם רחיצה עלי אם ארחץ אלמא לא חשבה לרחיצה ענוי נפש א"כ למה יפר לא תעבור על תנאה ולא יאסרו פירות עלה:
ועוד [בהא] לימא ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דלמא רחצה ומתסרא פירות עולם עלה. אע"ג דפריך לרבנן דלא מצי בעל מפר כיון דהשתא לא הוי ענוי נפש מ"מ פריך שפיר השתא אלישנא דקאמר ר' יוסי כיון דאסרה פירות עולם עלה אם ארחץ לא הל"ל אין אלו נדרי ענוי נפש כיון שיכולין לבא לידי ענוי נפש אע"ג דהשתא לא מצי מפר משום הך חששא והוה ליה למימר ר' יוסי אומר לא יפר:
גמרא: היכי קאמר: כלומר מדקתני אם אחרחץ ולא קתני הנאת רחיצה עלי, משמע דאין ברחיצה עינוי נפש לכולי עלמא, ולא הוא רחיצה אלא תנאי, וכגון דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה, לא תרחץ כיון דלית בה עינוי אם לא תרחץ, ולא תאסרו פירות עלה. קשיא ליה מכל מקום הרי אסורה באכילת פירות מעתה, וכדרב יהודה דאמר בריש פרק אלו (נדרים) [לעיל יד, א], קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאי לא מזדהר, הכא נמי אל תאכל היום שמא תרחץ למחר, ונמצאת עוברת באכילת הפירות למפרע. וליתא, דכל האומר קונם פירות עלי אם אעשה כך, אינו אוסר על עצמו אכילת פירות אלא מזמן שיעבור על תנאו ואילך, אלא אם כן אסרם על עצמו בפירוש מעתה, וכאותה שאמר רבי יהודה דאמר בפירוש קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, שאסר בפירוש שנתו של יום זה.
ועוד בהא לימא רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דלמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עליה: איכא למידק דקא מקשה השתא איפכא מקושיא קמייתא, דבקמייתא קא מקשינן לא תרחץ ולא ליתסרי, דאלמא לא חיישינן דלמא רחצה, והשתא מקשה איפכא דלמא רחצה, אלא אלישנא דרבי יוסי קא מקשה, דמדקתני רבי יוסי אין אלו נדרי עינו נפש משמע דאפילו עברה ורחצה לא יפר, משום דעיקר הנדר לא הוי עינוי נפש ואמאי איסור פירות עינוי נפש הוי, והכי קאמר בנדר זה מי אמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש, הא אילו רחצה ונאסרו פירות עליה הוה לה עינוי נפש.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נדרים (עריכה)
מיכן שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה פי' דברים שבינו לבינה רבים הם וכלל אומר כל דבר הגורם חילוק דעת ביניהם יקרא דבר שבינו לבינה כגון שאינה רוצה ליכל עמו בקערה אחת או בשלחן אחד או שאל לשחוק עמו או שלא לעוזרו במלאכה ובכל עסקיו שאומרת לו לא אעשה לך כ"א המלאכות שהאשה חייבת לבעלה אם נדרה באחד מאלה אע"פ שאין הבעל יכול להפר לכופה וגם אין שם עינוי נפש יש שם חילוק דעת וזה נקרא דברים שבינו לבינה והקישוט לר' יוסי אע"פ שאינו חשוב עינוי נפש הוהא דבר שבינו לבינה שהוא רוצה שתתקשט אשתו ותראה נאה בעיניו גם הנאת פלוני עלי אע"פ שאינו חשוב עינוי נפש לר' יוסי יקרא דבר שבינו לבינה כדבעי' למימר לקמן שחילוק לב הו אביניהם שהבעל יביא מפירות אותו פלוני בסעודה והוא יאכל מהם ואשתו לא תאכל מהם:
אם ארחץ היכי אמרה אילימא דאמר קונם פירות העולם עלי אם ארחץ למה לי הפרה לא תרחץ ולא ליתסרן פירות העולם עלה פי' מדתני אם ארחץ שעשתה הרחיצה תנאי מכלל דמדבר אחר נדרה ומש"ה בעי ממאי נדרה אילימא דנדרה מפירות העולם אם תרחץ בפעם הזאת והפירות הוא שקורא עינוי נפש ולא הרחיצה א"כ אמאי יפר לא תרחץ בפעם הזאת ואל יאסרו ואמאיהתירו רבנן להפר ועוד אני מקשה מדברי ר' יוסי אמאי תני אין אלו נדרי עינוי נפש הנדר עינוי נפש הוא דלמא רחצה וליתסרו ואם רצה לחלוק ולומר לא יפר דלא תרחץ ולא תיתפרו הכי הול"ל ר' יוסי אומר לא יפר והוה מפרישנא טעמא לא יפר דאל תרחץ ואל ליתסרו אמאי תני אין אלו נדרי עינוי נפש ואלא דאמר הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ומש"ה מיפר דהיכי תיעבד תרחץ מיתסר הנאה רחיצה עלה לעולם לא תרחץ אית לה ניוול ור' יוסי סבר לא תרחץ ולניוול לא חייש פי' כגון שהיתה צריכה לרחיצת הפעם הזאת שהיתה צריכה ללכת לבית המשתה ואם לא תרחץ הפעם הזאת היא מתנוולת ומש"ה שרי רבנן להפר ור' יוסי סבר אפשר שתרחץ בצונן ותלך לבית המשתה הילכך לא יפר. ומקשה אי הכי ליתני הכי ר' יסוי אומר תני זה אין בו עינוי נפש. פי' כיון שנדרה שלא לרחוץ לעולם אטם תרחץ בפעם הזאת בנדר יש עינוי נפש שאין לך עינוי נפש בעולם גדול מזה שלא תרחץ לעולם אבל בתנאי וודאי שאמרה אם לא ארחץ בפעם הזאת ליכא עינוי נפש ולא הוליל אין אלו נדרי עינוי נפש אלא אין בהנאי זה עינוי נפש ואע"ג דתנן בפ' המדיר ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה ואמרי' בגמרא דבעל מצי מיפר ולא משום נדרי עינוי נפש אלא משום דברים שבינו לבינה התם משום דנדרה שלא תתקשט באחד מכל המינין אבל אם נדרה שלא תתקשט כלל אין לך עינוי גדול מזה:
פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת כלומר שאין זה נדרי עינוי נפש דהא אפשר לה בפירות מדינה אחרת. ומוכח בגמרא דאף על גב דאינו מפר משום נדרי ענוי נפש מיהו מפר הוא משום נדרים שבינו לבינה שהרי מטריחו להביא לה ממדינה אחרת. פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר כלומר משום נדרי ענוי נפש שהרי יכול להביא מחנוני אחר אבל משום דברים שבינו לבינה מיפר. ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו פירוש שהוא חנוני המקיפו הרי זה יפר משום נדרי ענוי נפש דברי רבי יוסי. הרנב"י ז"ל.
וזה לשון הרי"ץ: הרי זה יפר שהרי אין לה ממי לאכול אבל אמר פירות מדינה זו עלי לא יפר דאפשר לה בפירות מדינה אחרת. ומטעם זה כשאמרה פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר דאין זה ענוי נפש כי אפשר לה ליזון מפירות חנוני אחר. ומיהו מטעם ענוי נפש אינו מפר לה שיהיה מתירה אפילו לאחרים אבל מטעם דברים שבינו לבינה יפר ודוקא לעצמו אבל לצורך אחרים לא והני ודאי דברים שבינו לבינה הוי שעסק גדול יהיה לו להטפל ולהביא לה ממדינה אחרת. ואם מת או גירשה או שהביא לה איש אחר מפירות אותה מדינה הרי אלו אסורין עליה שאינו מפר לאחרים בדברים שבינו לבינה. אם לא היתה פרנסתה אלא ממנו הרי זה יפר דמאחר דכל סמיכות פרנסתה הוא ממנו חשבינן להו נדרי ענוי נפש. או אפשר לומר דלא קאמר רבי יוסי בזה יפר אלא משום דברים שבינו לבינה וכשאין סמיכותה ממנו לא יפר כלל. ומדינה דומה לחנוני שאין סמיכותה ממנו. עד כאן.
גמרא מלמד שהבעל מיפר בנדרים שבינו לבינה היינו גילוח שער באותו מקום. נדרים שבינו לבינה לאו נדרי ענוי נפש הן. פירוש. בדברים שבינו לבינה כגון תשמיש וגילוח שער של אותו מקום וכיחול ופיקוס כדאמרינן לקמן בברייתא וכל דברים הנקראים ענוי נפש נקראים דברים שבינו לבינה אבל ראוי לקרותן ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה וכשאין בהם ענוי נפש נקראים בינו לבינה ובלבד שיהיו מעין שאמרנו. הרי"ץ ז"ל.
מלמד שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה פירוש דברים שהוא נפסד ומצטער בהם אף על פי שאין ענוי נפשה כגון אם נדרה שלא לשמשו. ומתרץ אמרי הלין והלין מיפר אלו ואלו מיפר מיהו ענוי נפש מיפר לעולם גם כי תתגרש. והכי קתני במתניתין אלו נדרים שמיפר לעולם נדרים שיש בהן ענוי נפש. וסברא היא לומר שמה שהתירה תורה נדרים שבינו לבינה כל זמן שהם יחד דשייכא למימר בהו בינו לבינה לא חיילי אבל כשגרשה לא הוי בינו לבינה חיילי. הרא"ם ז"ל.
אלא נדרי ענוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים. פירוש אם אסרה על עצמה בגדי צבעונין אי נמי מידי דאכילה דהיינו נדרי ענוי נפש והפר לה בעלה הרי זו מותרת אפילו לכשתתגרש ואפילו לאחר שתנשא לאחרים. אין בהם ענוי נפש פירוש אלא שהם דברים שבינו לבינה. לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר פירוש שאם אסרה מעשה ידיה ליהודים והרי בעלה בכלל והוי דברים שבינו לבינה והפר לה הרי זה מופר לעולם לגבי עצמו ואפילו לאחר שתתגרש ושתנשא לו או לא תינשא. לגבי אחרים אינו מיפר אף על פי שהפר לה בעלה ומעשיה אסורים לשאר היהודים אפילו בעודה תחתיו והכי קתני אלו דברים שמיפר בין לעצמו בין לאחרים נדרים שיש בהם ענוי נפש. תשלום ברייתא זו בסיפרי אין לי אלא בעל שאין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש האב מנין הרי אתה דן וכו' לא זכיתי לדון תלמוד לומר אלה החקים וגו' בין איש לאשתו בין אב לבתו על כרחך אתה מקיש את האב לבעל מה בעל אין מיפר אלא דברים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש אף האב אינו מפר אלא דברים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש.
ואשכחן נמי בירושלמי דאמרינן כתיב כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו אין לי אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש דברים שבינו לבינה מנין בין איש לאשתו עד כדון בבעל באב מנין מה הבעל אינו מפר אלא דברים שיש בהן ענוי נפש ודברים שבינו לבינה אף האב אינו מפר אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש ודברים שבינו לבינה. ואף על גב דהא מילתא לא מיפרשא בגמרין דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר כולם צריכין זה לזה זה נועל וזה פותח. ואשכחן למקצת רבוותא בהאי מילי דלא דייקי ולא מסתברי ולהכי לא כתבינן להו. הרנב"י ז"ל בפירושו להלכות הרמב"ן ז"ל לנדרים.
והכי קתני אלו דברים שהוא מיפר בין לעצמו בין לאחרים נדרים שיש בהן ענוי נפש. ורבנן דקרו לרחיצה ולקישוט ענוי נפש דברים שבינו לבינה הוו כגון שנדרה שלא תאכל עמו בקערה או שהדירתו במעשה ידיה במה שתעדיף על הראוי. פירוש.
אם ארחץ היכי קאמרה כלומר אם נדרה מרחיצה גופה או נדרה מפירות ותלה אותו באם ארחץ. אמר רבא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ הנאת קישוט עלי לעולם אם אתקשט ושבועה שלא אתקשט. פירוש ולישנא דמתניתין קא דייק דקתני תרי לישני אם ארחץ אם לא ארחץ דלישנא קמא אם ארחץ תנאה הוא והדר נשבעה שלא ארחץ. דרבנן סברי רחיצה וקשוט ענוי נפש הוו פירוש ומפר בין לעצמו בין לאחרים. ורבי יוסי סבר דברים שבינו לבינה הוו ואינו מפר אלא לעצמו ולא לאחרים כדכתבינן לעיל.
וכתב רבינו ז"ל והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דאמוראי אמרי כוותייהו. ואף על גב דאמר רב הונא כולה פרקין רבי יוסי היא ממאי דכיון דקתני רבי יוסי אומר אין אלו נדרי ענוי נפש למה לי תו למתנא דברי רבי יוסי שמע מינה מכאן ואילך דברי רבי יוסי אפילו הכי כיון דקתני הכי מכאן ואילך דברי רבי יוסי (כולהו לאו סתמי נינהו) אמר המגיה לפי הלכות הרמב"ן צריך לומר: אפילו הכי כולהו לאו סתמי נינהו אלא כאלו כתוב בכולן דברי רבי יוסי. הילכך לא מבעיא שלא ארחץ לעולם ושלא אתקשט לעולם דהני ענוי נפש אלא אפילו שלא ארחץ היום ושלא אתקשט היום נדרי ענוי נפש הוא דנוול דיומיה שמיה נוול ויפר. הרנב"י ז"ל.
לא לירחץ ולא ליתסרו פירות לעולם עליה. דאף על גב דרחיצה ענוי הוא לרבנן מכל מקום תנא דמתניתין לא תנא ענוי נפש בתנאי אלא בנדר והא בתנאי הוא. הרי"ץ ז"ל.
אלא הכי אמרה הנאת רחיצה עלי אם ארחץ פעם אחת נמצא כי רחיצה ראשונה מותרת לה ומכאן ואילך מיתסרא לעולם. ועתה משמע דסבירא לן דרחיצה הויא ענוי נפש דהא תנא קרי לרחיצה ענוי ומשום הכי מפר לה דודאי הוי לה ענוי נפש דהיכי תיעביד תרחוץ מיתסרא הנאת רחיצה עלה ואית לה ענוי לא תירחוץ אית לה נוול ואית לה נמי ענוי נפש. בשביל כך קאמר אית לה נוול ולא קאמר אית לה ענוי דמשום דלא הוה לה ענוי עד שעת נוול אבל כי מתסרא רחיצה עלה אית לה ענוי מהשתא קודם נוול כיון שאין בידה לרחוץ שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. הילכך כי מיתסרא ברחיצה לא מפיק ענוי בלשון נוול דבלא נוול אית ענוי מיהו מטעם נוול הוי ענוי. רבי יוסי סבר אי אפשר דלא רחצה רחיצה ראשונה ואי רחצה ומיתסרא אפשר לה דלא רחצה לעולם דלנוול לא חיישינן דנוול לא הוי ענוי ורחיצת התר ראשונה דהוי תנאי ורחיצה שניה דהוי נדר לא הויין ענוי הילכך קתני במתניתין שפיר רבי יוסי אומר אין באלו נדרי ענוי נפש פירוש אין יכולין לבא לידי ענוי נפש דאפילו רחצה ומתסרא לא הוי לה ענוי נפש. ומקשה התלמוד אי הכי דסבירא לן דבין תנאי דהיא רחיצה ראשונה ובין נדר דהיא רחיצה שנייה לא הוי ענוי נפש אמאי קתני אין אלו נדרי ענוי נפש דמשמע הנדר אינו צריך להפרה שאין ענוי נפש אבל תנאי דהיא רחיצה ראשונה פשיטא ליה דלא הויא ענוי נפש כיון דתרויהו הנאה ואיסורא ברחיצה כך היה לו להשמיענו בתנאי שאין ענוי נפש כמו בנדר. וליתני רבי יוסי אומר תנאי זה אין בו ענוי נפש פירוש ליתני לישנא דמשתמע שאף בתנאי אין בו ענוי נפש וליתני רבי יוסי אומר אין אלו ענוי נפש דמשתמע נדר ותנאי. ומשני אלא רישא הכי פירושו דאמרה קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום. הלכך לרבנן תרוייהו הוו ענוי נפש דאפילו נוול דחד יומא הוי ענוי. רבי יוסי סבר תרוייהו לא הוו ענוי אפילו רחיצת עולם דהא נדר ובתנאי דהיינו רחיצת התר דחד יומא לא איצטריך רבי יוסי לאשמעינן דלא הוי ענוי נפש דנוול יומא לא שמיה נוול ומלתא דפשיטא הוי דרבי יוסי הילכך לא קתני אין התנאי ענוי נפש. וכי היכי דתריצנא אם ארחץ הכי מתרצינן אם אתקשט.
ומזה יש לי להוכיח שכך הוא כמו שפירשתי דאית ליה לרבי יוסי דכל רחיצה לא הוי ענוי. דאי מפרשינן דאית ליה לרבי יוסי רחיצת עולם הויא ענוי ובנוול דיומא דוקא הוא דקאמר דלא שמיה נוול אם כן אית לנו לפרושי דסבר רבי יוסי דקישוט עולם הוי ענוי. ובכתובות בפרק המדיר שמעינן ליה לרבי יוסי דאמר דקישוט עולם לא הויא ענוי. ועוד מוכיח בפי' דמקשה בשמעתין השתא כביסה אית ליה לרבי יוסי דאית ליה צער גוף כולו לא כל שכן ואי לא אמר רבי יוסי אלא בנוול דחד יומא לא הוי בקל וחומר. ורבינו פירשה לי בענין אחר ולא יכולתי לעמוד על סוף דעתו. הרא"ם ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה