לדלג לתוכן

משתמש:Pashute/ביאור:מעומד/פיוט/ספרד/אדון עולם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אדון עולם - על פי פיוט של שלמה אבן גבירול

העריכה בעיצומה
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

לפיוט במהדורה ללא ביאור ראו: אדון עולם

הפיוט

[עריכה]
אֲדוֹן עוֹלָם משחק מלים עם היעלמות אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא
לְעֵת נַעֲשָׂה בְּחֶפְצוֹ כָּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ מרומז כאן גם שלמה המלך נִקְרָא.
וְאַחֲרֵי כִּכְלּוֹת הַכֹּל, (בגרסאות הדפוס: הוּא) לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא.
וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאֲרָה מרומזת תפילת שלמה בתהלים.
וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁילוֹ גם כאן מרומז השם שלמה, וספר משלי המלך שלמה וּלְהַחְבִּירָה בסידורים המודפסים: ללא ו החיבור וכנראה יש לגרוס: להמשיל ולהחבירה [ל המ-שיל ו-ל הח-בי-רה] או: [ל-המ-שי לו-ל החבירה].
בְּלִי רֵאשִׁית לא מוגבל בזמן מקדם בְּלִי תַּכְלִית אינו כלה. או אינו מוגבל בזמן לכליון, כלומר נותר לנצח, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה ביטוי מקראי (ראו בהמשך הביאור) מלשון שררה ושלטון, כמו "שַׂר"
הבית הבא אינו מופיע בנוסח המודפס בסידורים, ואינו מסתדר לפי הקצב (ותמורה בשווא נח)
בְּלִי עֶרֶךְ בְּלִי דִּמְיוֹן, בְּלִי שִׁנּוּי וּתְמוּרָה.
בְּלִי חִבּוּר בְּלִי פֵּרוּד, גְּדוֹל כֹּחַ וּגְבוּרָה.
וְהוּא אֱלִי וְחַי גּוֹאֲלִי, וְצוּר חֶבְלִי בְּיוֹם ברוב הדפוסים: 'בעת' צָרָה.
וְהוּא נִסִּי וּמָנֻסִּי, מְנַת כּוֹסִי בְּיּוֹם אֶקְרָא.
השורה הבאה נעדרת מהסידורים המודפסים, ואינה מסתדרת בקצב
וְהוּא רוֹפֵא וְהוּא מַרְפֵּא, וְהוּא צוֹפֶה וְהוּא עֶזְרָה.
ובשורות הבאות מסתיים הפיוט המודפס בסידורים
בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָהּ.
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, יְיָ לִי וְלֹא אִירָא.
-- כאן מסתיים הפיוט בסידורים המודפסים!


גם השורות הבאות אינן בקצב, והחרוז האחרון חוזר על חריזה קודמת. --

בְּמִקְדָּשׁוֹ תָּגֶל נַפְשִׁי משיחנו ישלח מהרה
וְאָז נָשִׁיר בְּבֵית קָדְּשִׁי, אמן אמן שם הנורא.

על הפיוט

[עריכה]

השפעות על העברית החדשה:

ביטויים אחדים הגיעו ללשוננו מפיוט זה או ממקורותיו הקדומים, וביניהם:

  • אדון עולם - הביטוי מסיים את תפילת אב הרחמים הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָים... (הפותח בתהלת בבא אליו נתן הנביא, מתהלים 51) בצורת "אדון עולמים". הביטוי אדון עולם מופיע כבר בפיוט רבי אלעזר בן הקליר "דבר אומן אומץ - אות היא לעולם אך הפך לביטוי בשימוש נרחב עקב התפוצה הרחבה של הפיוט כפתיחה לתפילת שחרית בכל יום, וכמזמור סיום לתפילות חגיגיות.
  • היה הווה ויהיה החוקרים סבורים שזהו ביטוי מפילוסופים יהודים אחרי הרמב"ם וראו הביאור לפיוט וכל מאמינים. כפי שנראה בסעיף הביטויים המקראיים, הביטוי "הוה" במשמעותו בהווה הוא אמנם יחידאי, אך מופיע במגילת קהלת. לעומת זאת, במשמעות של התקפת שודדים וקריאות "שבר!" הוא מופיע רבות במקרא.
  • בלי תכלית: כיום בהשאלת משמעות לדבר שאין לו מטרה. הביטוי עבר משימושו של הביטוי העברי ביידיש. בפיוט, הכוונה שאין ולא יהיה לקב"ה סוף או כליון (הוא בלתי מתכלה).
  • אחרי ככלות הכל: כיום בהשאלת משמעות לסופו של תהליך, או למשמעות: "והרי עדיין...". בפיוט, הכוונה היא שגם אחרי שכל היקום כָּלֶה, עדיין הקב"ה קיים ומולך.

המשורר

[עריכה]

בניסיון להתחקות אחר המשורר שכתב פיוט זה ראו החוקרים שני פיוטים דומים אך שונים שנכתבו בידי ההוגה (הפילוסוף) היהודי והפייטן שלמה אבן גבירול ושמם שמעה אדון עולם (הקישור הוא לכרטסת הספריה הלאומית) וכן תבורך יה אדון עולם[1] (הקישור הוא לאתר בן-יהודה לתיעוד ספרות ושירה עברית). כך גם קיים פיוט של פייטן לא מזוהה ששמו הפרטי שלמה, בשם אקדמך אדון עולם בשירים (בכרטסת הספריה הלאומית). יתכן ששלמה אבן גבירול עצמו כתב את שני הפיוטים האחד על פי השני, יתכן שאבן גבירול העתיק ושכלל פיוט קדום שכתב מישהו אחר, או להיפך - שאבן גבירול הוא המקור, ופייטן מאוחר שינה ושיכלל את הפיוט אדון עולם. שכלול פיוטים מוקדמים יותר היה מקובל בשירת ספרד.[2][3]

וראו בהרחבה לפי ספרי המחקר בני ימינו, מאמר באתר ישיבת הר עציון ("הגוש").

מקורות מקראיים ותלמודיים

[עריכה]

הביטויים מלך, להמשילו, חפצו כל, צור חבלי, נמצאים בדברי דוד האחרונים (ספר שמואל): רוּחַ ד' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי׃ אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים... כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל, כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי, עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּֽי כׇל יִשְׁעִי וְכׇל חֵפֶץ כִּֽי לֹא יַצְמִיחַ.



הביטויים אדון, מלך, מושל מופיעים יחד על יוסף בתהילת קראו בעמים עלילותיו (ספר תהילים): שָׁלַח מֶלֶךְ - וַיַּתִּירֵהוּ, מֹשֵׁל עַמִּים - וַיְפַתְּחֵהוּ. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ...

אדון עולם:
הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעֹלָם חַסְדּוֹ! (תהלים 136)
וד' אֱלֹהִים אֱמֶת! הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם...! (ירמיהו 10)
הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי? וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד? (תהלים 77)
- הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי ה' מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. (ה' מלך גאות לבש - תהלים 97)
אשר מלך: וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם - אַחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם. (נאום הכתרת שאול - שמואל 1:12)
בטרם כל יציר נברא
בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. (תהלים 90)
בְּטֶרֶם אֶצָּורְךָ בַבֶּטֶן - יְדַעְתִּיךָ, וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם - הִקְדַּשְׁתִּיךָ, נָבִיא לַגּוֹיִם - נְתַתִּיךָ! (ירמיה 1)
לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא. לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה. (ישעיהו 43)
בחפצו כל - חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ... (מלכים 1:9)
מלך שמו - אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים... (קהלת 8)
שמו נקרא -מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ (קהלת 6)
אזי - לוּלֵי ד' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם? אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ! - בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ.???
ככלות הכל - וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת יָצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים... (דברי הימים 2:31)
לבדו - יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ד' כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ - הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם! (תהילת הללו את ד' מן השמים, תהלים 148)
הוה - כִּי מֶה הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שֶׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ? (קהלת 2)
בתפארה - בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ד' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי, וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ! (ישעיהו 28)
ואין שני להמשיל לו - כִּי אִם יִפֹּלוּ - הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ. וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל? - וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ! קהלת ?
ואין שני להמשילו - מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל... (הפתיח לספר משלי)
להמשילו - הִנֵּה כָּל הַמֹּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר: כְּאִמָּה בִּתָּהּ!... (יחזקאל 16)
להחבירה - לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי - אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי. (ביאור:איוב ח - מעומד
ראשית - ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. (דברי החכמה, בספר משלי)
תכלית - הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא? אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא? (דברי צופר הנעמתי, בספר איוב)
לו העז - כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי. עֻזִּי - אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה! (מכתם בשלח שאול, תהלים)
והמשרה - כִּי יֻלַּד יֶלֶד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם ?? (אבן גבירול משתמש בפסוק זה לעתים...)
והוא אלי - זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (שירת הים (ספר שמות))
וחי גואלי - וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם (איוב 19)
וצור חבלי - אָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל: כָּל כְלִי יוּצַר עָלַיִךְ - לֹא יִצְלָח, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט - תַּרְשִׁיעִי! ??
בעת צרה - וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מד' מָעוּזָּם - בְּעֵת צָרָה (תהלת אל תתחר במרעים, תהלים 37)
והוא נסי - וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ: ד' נִסִּי. (מלחמת עמלק, בספר שמות)
ומנוס לי - כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי... (מכתם בשלח שָאוּל, הובא לעיל "לו העוז", תהלים)
מנת כוסי - ד' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. (תהלת שמרני אל כי חסיתי בך)
בידך אפקיד רוחי - בְּיָדְךָ - אַפְקִיד רוּחִי! פָּדִיתָה אוֹתִי ד' - אֵל אֱמֶת! (תהלת בך ד' חסיתי)
בעת אישן ואעירה - בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן (תהלת בקראי ענני)
...אישן ואעירה - עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר (תהלת נכון לבי)
ועם רוחי - נַפְשִׁי - אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה, אַף רוּחִי בְקִרְבִּי - אֲשַׁחֲרֶךָּ... (ישעיהו 26)
... וגם: וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. (קהלת 12)
גויתי - ...וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם, וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ! (תפילת נחמיה, נחמיה 9)
ד' לי לא אירא - ד' לִי - לֹא אִירָא! מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם? (הלל הודו לה', תהלים 118)

רמזי אותיות הגיים ושמות בפיוט

[עריכה]

החריזה

[עריכה]

החרוז הראשי הוא בהברת רא או רה: נברא, נקרא, נורא, בתפארה, להחבירה, והמשרה, צרה, אקרא, ואעירה, אירא.
מדי פעם קיים גם חרוז משני, עובר (כלומר לא הכי משובח): בטרם כל - בחפצו כל, ראשית - תכלית, אלי - גואלי - חבלי, נסי - מנוסי - מנת כוסי, רוחי - גוויתי - לי.

היגוי אשכנזי?

[עריכה]

החרוז כולו בקמץ, כך שאין לשלול הגיה אשכנזית. במילות הפיוט קיימים רצפים עם חילופים אפשריים אך לא מובהקים בין עיצורים, המורים, אולי, על הגייה אשכנזית.

  • חילופי ת ס: סדרת ההגיים נסי - מנוסי - מנת כוסי, מצביעה על היגוי אשכנזי בו העיצור ת הרפֶה בסוף מילה נהגֶה ס. אך אין זה מובהק.
  • חילופי ח כ: סדרת ההגיים במילים ואחרי - ככלות - הכל - ימלך, מצביעה על היגוי אשכנזי בו היגוי ח נשמע כהיגוי כ. כך גם בסדרה אחד - להחבירה - תכלית.
  • חילופי א ע: סדרת ההגיים במילים אדון - עולם - נעשה - אזי, מצביעה על היגוי אשכנזי בו היגוי ע נשמע כהיגוי א. כך גם בסדרה: אחד - העוז
  • חילופי כ ק: סדרת ההגיים במילים כוסי - אקרא - אפקיד, מצביעה על חוסר הבחנה בין כּ מודגשת בדגש קל, לבין ק, בוודאי בניגוד לעירקים ולתימנים, אך כנראה גם בשונה מה"ספרדים" בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

מצד שני, הדקדוק המוקפד וההגיה המלרעית בהכרח, על פי החריזה, מורה על פייטן מחבר משירת ספרד.

שמות ומלים

[עריכה]

הפיוט פותח באות א וגם מסתיים באותה אות.

כמו בפיוט תבורך יה אדון עולם, השם שלמה (המלך) מרומז בפיוט כמה פעמים , וכך גם המילה אבן. ניתן למצוא את המילה גבירול, פעם במלואה באותיות ופעמיים בהגייתה.

  • השם שלמה ורמזים לשלמה המלך: מלך שמו, ואין שני להמשילו - בהקשר לספר משלי שחלקם הם משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. וביטויים רבים ממשלי שלמה, משיר השירים וממגילת קהלת המיוחסת לשלמה.


  • אותיות אבן:

א' - הופכת פועל לצורה עתידית: 'אפעל'. היא גם האות המסמנת את האחד והראשון (אדון עולם, והוא אחד... האות א מרכזית ביצירה זו ופותחת וסוגרת אותו: אדון אשר אזי אחרי תפארה אין אלי גואלי אעירה אקרא אפקיד אישן אעירה אדוני לא אירא). ב - באה לתאר את מה שבפנים (בטרם, בחפצו, בתפארה, בלי, בעת צרה, ביום אקרא, בידו, בעת אישן). נ' - נ' העתיד-רבים של הפועל וכן נ' בניין נפעל. (נעשה, נקרא, נורא) וגם נ שורשית (אדון, ואין, ניסי, מנוסי, מנת, אישן, אדוני)

  • גבירול - גּוֹאֲלִי וְצוּר חֶבְלִי, גְּדוֹל כֹּחַ וּגְבוּרָה (...בלי י),
  • השם המפורש (שם הוי"ה ושם אדנ"י): אדון, והוא היה הוה יהיה, אחד ואין שני, אדוני לי
  • אלוה,אלי: אחרי ככלות הכל, הוא לבדו ימלוך, ואין שני להמשילו להחבירה, אלי, גואלי,
  • אמן: אשר מלך... נברא, אזי מלך... נקרא, אחרי... ימלוך נורא, אחד שני להמשילו,

שמות אחרים:

  • אדונים דונש בן לברט (אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא)
  • דניאל (אדון עולם יציר, אדוני לי ולא),
  • חגי (חי גואלי, רוחי גוויתי),
  • שרה (והמשרה),
  • אשר (אשר, אדון-אשר-בטרם, אזי-שמו-נקרא, אחד-שני-להבירה, ראשית, אישן ואעירה).

}}

הברות ורצפי האלף בית

[עריכה]

א ב- אדון... בטרם.
כל - בטרם כל, בחפצו כל, מלך, ככלות הכל, ימלוך, תכלית.
למ - עולם, (מלך, ימלוך), להמשיל, ולו העז והמשרה.
מנ - טרם... נברא, מלך... נקרא, ימלוך נורא, מנוס, מנת.
נס-נשׂ - נעשה, נסי, מנוסי, מנת (בהיגוי אשכנזי)
עפצקר - נעשה בחפצו נקרא
רשת - ראשית,

צר - יציר, בחפצו...נקרא, צור, צרה

רמזים על הרמזים

[עריכה]

בפיוט מספר שלילות. יתכן שאלו שוללים אותיות מתוך צופן כלשהו, או שהם שוללים את עצם קיומו של צופן.

  • הפיוט פותח בראשי התיבות: א"ב לא.
  • והוא אחד, ואין שני להמשיל לו. - להחבירה.
  • בלי ראשית בלי תכלית


  1. ^ זהו משחק מלים עם הצורה הערבית שבה כינוי "יא" במשמעות "הוֹ", באה תמיד לפני הַפְּנִיָּה לשם פרטי
  2. ^ ההשפיעו פיוטי הקדושה של יניי על פייטנים אחרים שולמית אליצור, מתוך תרביץ כרך פג‎, חוברת ג‎ (ניסן-סיון תשע"ה), עמ' 419-438 (מאמר בן 20 עמודים באתר המקוון למאמרים ולכתבי עת מדעיים JSTor)
  3. ^ ראו את הפיוט בסידור הגיון לב הכולל את הערות מחקרי התפילה של ליזר לנדסהוט מליסא בספרו מקור ברכה (יצא לאור בשנת ה'תר"ה 1845) על כך שרבי יהודה החסיד ייחס את הפיוט לרב האי גאון ואביו רב שרירא גאון, ובשם רבי ישעיה די טראני שהשערות אלו אינן נסמכות על מקורות ואף מוכחשות מסיבות שלא פורטו בסידור. לדבריו כתב היד הקדום ביותר שנמצא עם הפיוט הוא משנת 1366. בהמשך הסידור בברכת יוצר המאורות, מביא החוקר את דברי רבי דוד אבודרהם שהשימוש בחרוזים המשוכללים החל רק בתקופה מאוחרת.