משנה שקלים א ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרק א

משניות: א ב ג ד ה ו ז

עריכה

(א)

בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם.

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בִּכְרַכִּין,

וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְוְאוֹת הַמַּיִם,
וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים,
וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת,
וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם.
(ב)

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶם.
מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה,
הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין עַל הַדְּרָכִים;
הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַפְקִירִין כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ.
(ג)

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּמְּדִינָה.

בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, יָשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ.
מִשֶּׁיָּשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ, הִתְחִילוּ לְמַשְׁכֵּן.
אֶת מִי מְמַשְׁכְּנִין?
לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים,
גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים;
אֲבָל לֹא נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים.
כָּל קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִשְׁקֹל עַל יָדוֹ, שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק.
וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
(ד)

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

הֵעִיד בֶּן בּוּכְרִי בְּיַבְנֶה, כָּל כֹּהֵן שֶּׁשּׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא.
אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי:
לֹא כִי, אֶלָּא כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא;
אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁים מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן (ויקרא ו, טז):
וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל;
הוֹאִיל וְעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ,
הֵיאַךְ נֶאֱכָלִים?
(ה)

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: אֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים,

אִם שָׁקְלוּ, מְקַבְּלִין מִיָּדָן.
הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּׁקְלוּ,
אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן;
וְאֵין מְקַבְּלִין מֵידָן קִנֵּי זָבִין וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת.
אֲבָל נְדָרִים וּנְדָבוֹת מְקַבְּלִין מִיָּדָן.
זֶה הַכְּלָל:
כָּל שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב, מְקַבְּלִין מִיָּדָן;
כָּל שֶּׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב, אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן.
וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד, ג):
לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ.
(ו)

וְאֵלּוּ שֶׁחַיָּבִין בְּקָלְבּוֹן:

לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים,
וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים;
אֲבָל לֹא כֹּהֲנִים, וְנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים.
הַשּׁוֹקֵל עַל יְדֵי כֹּהֵן,
עַל יְדֵי אִשָּׁה, עַל יְדֵי עֶבֶד, עַל יְדֵי קָטָן,
פָּטוּר.
וְאִם שָׁקַל עַל יָדוֹ וְעַל יַד חֲבֵרוֹ, חַיָּב בְּקָלְבּוֹן אֶחָד.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת.
הַנּוֹתֵן סֶלַע וְנוֹטֵל שֶׁקֶל, חַיָּב שְׁנֵי קָלְבּוֹנוֹת.
(ז)

הַשּׁוֹקֵל עַל יְדֵי עָנִי, וְעַל יְדֵי שְׁכֵנוֹ, וְעַל יְדֵי בֶּן עִירוֹ,

פָּטוּר.
וְאִם הִלְוָם, חַיָּב.
הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בְּקָלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעֲשַׂר בְּהֵמָה.
וּכְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן.
וְכַמָּה הוּא קָלְבּוֹן?
מָעָה כֶּסֶף, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חֲצִי.