משנה שבת כד דפוסים
משנה שבת, פרק כ"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
מי שהחשיך בדרך, נותן כיסו לנכרי, ואם אין עמו נכרי, מניחו על החמור.
הגיע לחצר החיצונה, נוטל את הכלים הניטלין בשבת. ושאינן ניטלין בשבת, מתיר את החבלים, והשקין נופלין מאליהם.
משנה ב[עריכה]
מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה, ומפספסים את הכיפין, אבל לא את הזירין.
אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה, בין דקה בין גסה.
רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה.
משנה ג[עריכה]
אין אובסין את הגמל, ולא דורסין, אבל מלעיטין.
ואין ממרים את העגלים, אבל מלעיטין.
ומהלקטין לתרנגולין, ונותנין מים למורסן, אבל לא גובלים.
ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, אבל נותנין לפני אווזים ותרנגולים ולפני יוני הרדיסיות.
משנה ד[עריכה]
מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים.
רבי יהודה אומר, אם לא היתה נבלה מערב שבת, אסורה, לפי שאינה מן המוכן.
משנה ה[עריכה]
מפירין נדרים בשבת, ונשאלין לדברים שהן לצורך השבת.
פוקקין את המאור, ומודדין את המטלית ואת המקווה.
ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית, שפקקו את המאור בטפיח, וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו.
ומדבריהן למדנו, שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת:
משנה שבת, פרק כ"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב