משנה פרה ט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ט · משנה א | >>
צלוחית שנפל לתוכה מים כל שהן, רבי אליעזר אומר, יזה שתי הזיות.
וחכמים פוסליןב.
ירד לתוכה טל, רבי אליעזר אומר, יניחנה בחמה והטל עולה.
וחכמים פוסליןג.
נפל לתוכה משקין ומי פירות, יערה וצריך לנגב.
דיוד, קומוס, וקנקנתום, וכל דבר שהוא רושם, יערה ואינו צריך לנגב.
צְלוֹחִית שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ מַיִם כָּל שֶׁהֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּיוֹת. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. יָרַד לְתוֹכָהּ טַל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יַנִּיחֶנָּה בַחַמָּה וְהַטַּל עוֹלֶה. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. נָפַל לְתוֹכָהּ מַשְׁקִין וּמֵי פֵרוֹת, יְעָרֶה וְצָרִיךְ לְנַגֵּב. דְּיוֹ, קוֹמוֹס, וְקַנְקַנְתּוֹם, וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, יְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב.
צלוחית שנפל לתוכה מים כל שהן -
- רבי אליעזר אומר: יזה שתי הזאות.
- וחכמים - פוסלין.
- ירד לתוכה טל -
- רבי אליעזר אומר: יניחנה בחמה - והטל עולה.
- וחכמים - פוסלין.
- נפל לתוכה -
- משקין, ומי פירות - יערה, וצריך לנגב.
- דיו קומוס וקלקנתוס, וכל דבר שהוא רושם - יערה, ואינו צריך לנגב.
כמו שיקרא הכלי אשר בו המים המוכנים לקדוש "שוקת", כך יקרא הכלי אשר בה מים מקודשין צלוחית.
ואם נפל באלה המים מים אחרים בלתי מקודשין, אמר רבי אליעזר שהוא יזה שתי הזאות וישליכם חוץ לכלי, ותשאר השאר מי חטאת כשרין. וכן אם נפל טל במי חטאת, יושם הכלי בשמש הנה זה הטל הוא מה שייבש תחילה, וישאר שארית המים כשרים.
ויערה - הוא שיריק הכלי.
וינגב - הוא שינגב הכלי. ואז יכניס בו מי חטאת.
ואם נפל בו דבר ירשום, כמו הדיו וה"ווטריאולו" וה"אורפומינטו" אשר זכר, הנה לא יצטרך שינגב הכלי, לפי שאם נשאר בו דבר הנה הוא נראה לפי שהוא ירשום.
ואם רחץ הכלי עד שלא נשאר בו רושם, או בעת ששפך מי הנדה לא נשאר בזה הכלי זה המראה הרושם, אינו צריך לנגב:
יזה שתי הזאות: בפ' כל הזבחים שנתערבו (דף פ א) מפרש ר"ל טעמא דרבי אליעזר דלעולם קסבר דיש בילה והא דבעי שתי הזאות משום דהזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות וכי תימא מנא לן דמלא שיעורא הכא במאי עסקינן כגון שנתערבו אחת באחת דשיעור הזאה מן הכשר ושיעור הזאה מן הפסול נתערבו ולאו דוקא אחת באחת דכל שכן אם היו מן הכשרים הרבה ורבה מפרש לעולם יש בילה והזאה אינה צריכה שיעור וקנסוה רבנן כי היכי דלא נשתרש ליה שלא ישתכר בנפילה זו להרבות מימיו במי' פסולין ורב אשי מפרש מים כל שהוא תנן ואין בילה והזאה אינה צריכה שיעור ואי מזה שמא אין כאן מן הכשרין אבל כי מזה תרתי אי איפשר דליכא בחדא מינייהו מן הכשרים:
וחכמים פוסלין: קסברי הזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות:
לנגב: החבית משום המשקין והמי פירות:
דיו: ביבש איירי דומיא דקומוס וקנקנתום:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "היתה חביתו מונחת לפניו וירד לתוכה שטף של מי גשמים פסולה ירד לתוכה טל בלילה ר' אליעזר אומר יניחנה בחמה והטל עולה וחכמים אומרים אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין ומי מקוה ומי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא בין כך ובין כך פסול להזות מהן אמר רבי אם כדברי ר' אליעזר הזאה כל שהוא כשרה חציה מן הכשר וחציה מן הפסול הזאה מטהרת בכל שהו." פי' כדברי ר' אליעזר דמכשר בב' הזאות. הזאה כל שהוא מטהרת דשמא אין באח' מהן הזאה ברורה שלא יהא בה מן הפסול אלא ודאי ס"ל דהזאה כל שהוא מטהרת ואינה צריכה שיעור ולא תימא הזאה כל שהוא הוא דכשרה ובלבד שלא יהא בה תערובת פסול אלא אפי' יש בה תערובת פסול מכשר ובזבחים (דף פ א) מייתי לה ופריך מינה לריש לקיש:
צלוחית - כלי שנותנים בו המים המקודשים לאחר שהשליך האפר לתוכן, קרוי צלוחית, והכלי שנותנים בו המים כדי לקדשן קודם שיתנו בה האפר, קרוי שוקת:
מים כל שהן - שאינן כשרים להזאה:
יזה שתים - שאם מזה אחת, שמא אין כאן מן הכשרים. אבל כי מזה שתים, אי אפשר דליכא בחדא מנייהו מן הכשרים א. והזאה אינה צריכה שיעור:
וחכמים פוסלים - קסברי הזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין ההזאות. והלכה כחכמים. ורמב"ם פירש, יזה שתי הזאות וישליכם חוץ לכלי וישאר השאר מי חטאת כשרים. ופליאה היא בעיני, דבפרק כל הזבחים בגמרא (דף פ.) משמע כמו שפירשתי:
יניחנה בחמה והטל עולה - שדרך הטל לעלות כנגד החמה. וכן הוא אומר (שמות טז) ויהי בבוקר ותעל שכבת הטל. ואין הלכה כר' אליעזר:
יערה וכו' - מריק מה שבתוך הכלי, ואינו כשר להניח בו מי חטאת עד שינגב מן המשקים ומי פירות:
יערה ואינו צריך לנגב - דאם איתא דנשאר ממנו בכלי היה רישומו ניכר:
יזה שתי הזיות. פי' הר"ב שאם מזה אחת שמא אין כאן מן הכשרים אבל כי מזה ב' א"א דליכא בחדא מנייהו מן הכשרים דהא אין כאן מן הפסולים אלא כל שהוא וקסבר אין בילה כדאיתא בגמרא פ"ח דזבחים דף פ'. והקשו התוס' (ד"ה רב אשי) היאך יוכל להיות שלא יוכלו לחלוק הכל שהוא לשתים ע"כ. וזה מבואר מאוד למתחילים במדות ועיין (מ"ש) רפ"ג דמקואות. ומ"ש הר"ב והזאה א"צ שיעור עיין מ"ש בזה במשנה ה' פרק בתרא (ד"ה כדי הזיה):
וחכמים פוסלים. חומרא דמי חטאת הוא דמדאוריית' בטל ברובא (תוספות שם סוף דף ע"ט). ומה שהקשה הר"ב על הרמב"ם נ"ל לתרץ דאע"ג דודאי דשיטת הסוגיא הכי הוה דבהזאות שמזה על האדם מיירי אבל רב אשי כשאמר בלשון הזה כ"ש תנן ואין בילה יזה שתי הזאות י"ל דאיהו יזה וישליכה קאמר ויש פנים לזה דלמאי נ"מ מהדר רב אשי למנקט בלישני' יזה שתי הזאות. לא הל"ל אלא כ"ש תנן ואין בילה:
וחכמים פוסלים. בתוספתא והביאה הר"ש. וחכ"א אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד:
דיו. פירשתי במשנה ג' פ"ב דמגלה וכתב הר"ש דיו ביבש איירי דומיא דקומוס וקנקנתום ע"כ. ומסיים מהר"ם ולהכי א"צ לנגב דלאו משקין נינהו וכשהוא מערה אין נשאר ממנו כלום ואפילו אם נשאר ממנו אינו מתערב במים המקודשים ע"כ. ובעיני נראה דקומוס וקנקנתום דומיא דדיו דכיון דיערה תנן משמע דדבר לח נפל לתוכה וכן דומיא דמשקין ומי פירות. ודא"ל לנגב טעם אחר כדפירש הר"ב דאם איתא דנשאר וכו':
קומוס וקנקנתום. פירש הר"ב במ"ד פי"ב דשבת:
(א) (על הברטנורא) דהא אין כאן פסולים אלא כל שהוא, וסבירא ליה אין בילה. וקשה, איך אפשר שלא יוכל לחלוק הכל שהוא לשנים. תוס':
(ב) (על המשנה) פוסלין. חומרא דמי חטאת היא. דמן התורה ברובא בטל. תוס'. ועתוי"ט:
(ג) (על המשנה) פוסלין. דסבירא להו דאינו עולה אלא מן הפירות. תוספתא. הר"ש:
(ד) (על המשנה) דיו. ביבש איירי. דומיא דאינך. הר"ש. ולהכי אין צריך לנגכ דלאו משקין נינהו, וסגי במערה דאין נשאר ממנו כלום. ואפילו נשאר אין מתערב במים. מהר"ם. ולי נראה דמיירי בלח, דיערה תנן, ודאין צריך לנגב הוא כמו שכתב הר"ב:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יכין
צלוחית: סתם צלוחית שבמכלתין. היינו שיש בתוכו מים מקודשין כבר:
שנפל לתוכה מים כל שהן: נ"ל דהאי כ"ש דנקט הכא לאו דוקא מעט אלא כל מים שהן. דאפילו מים שראויין לקידוש פסלו רבנן כשנפלו להמקודשין כבר [כפ"ה סי' י"ד]. ואפילו בנפלו לתוכן מים שאינן ראויין לקידוש מכשיר ר"א בב' הזאות. מיהו בנפלו מים שאינן ראויין לקידוש במים הראויין לקידוש שלא נתקדשו. אפשר דמודה ר"א דישפכו כולן [כפ"ה מ"ב ופ"ו מ"ג]. וה"ט מדאין כאן הפסד כשישאב אחרים:
ר"א אומר יזה שתי הזיות: דס"ל דיש בילה. ולפיכך בכל הזאה יש מהן מעט ממים הכשרים. וס"ל נמי הזאה א"צ שיעור. דאפילו יזה על המוזה רק כ"ש, טהור. ולפיכך אפילו בחד הזאה הוה סגי לי'. דהרי מדיש בילה. יש בכל הזאה קצת ממים הכשרים. רק קנסינן שיזה ב' הזאות שלא ירויח ע"י תערובתו:
וחכמים פוסלין: דס"ל יש בילה. ולפיכך ודאי יש בכל הזאה משהו מהפסולין. ומדס"ל הזאה צריכה שיעור בבת אחת להכי כל הזאה שממים הללו פסול. ואע"ג דמדאורייתא בטלו פסולין ברוב. אפ"ה החמירו חכמים במי חטאת שלא לבטלו:
וחכמים פוסלין: ר"א ס"ל דטבע הטל דאף כשמעורב במים. אפ"ה כולו עולה נגד החמה באד רק שאינו נראה לעינים. ולהכי אף בחד הזאה סגי לי'. ולחכמים כשמעורב הטל במים שוב אינו עולה:
נפל לתוכה משקין ומי פירות: מלת משקים בכל מקום משמעותו רק ז' משקים הידועים. דם, מים, יין, דבש דבורים, חלב, טל, שמן. אבל מי פירות. היינו שרף הנסחט מכל הפירות. דמדאין רגילין לסחטן אינן נכללין במלת משקין. מיהו הכא בין הנך או הנך מיירי שהן לבנים וצלולים כמים:
יערה: ישפוך התערובות:
וצריך לנגב: ייבש הכלי קודם שיתן לתוכו מים כשרים. ומיירי שהמשקין הללו נשמרו בטהרת חטאת. דאל"כ לא סגי בעירוי ויבוש. אלא צריך נמי טבילה [פ"י מ"ב]:
דיו קומוס וקנקנתום: אע"ג דקומוס וקנקנתום דברים גושיים הם. וגם דיו משמעותו לפעמים גוש יבש וכדאמרינן [נדה דכע"א] פלי קורטא דדיותא [עיין רש"י שם]. הכא על כרחך דמיירי במים שנשרה בהן חד מהנך ג' מינין. שמשאירין רושם בכלי אחר שנתערו ממנו. דאילו ביבשים לא יניחו אחריהן רושם אחר שהוציאום מהכלי:
ואינו צריך לנגב: דאם היה נשאר קצת ממשות. כבר היה ניכר בדופן הכלי קודם שיתן לתוכו מים הכשרין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת