משנה פאה ד ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ד · משנה ט | >>
מי שלקט את הפאה ואמר: הרי זו לאיש פלוני עני, רבי אליעזר אומר, זכה לו.
וחכמים אומרים, יתננה לעני שנמצא ראשוןכ.
הלקט והשכחה והפאה של נכרי, חייב במעשרות, אלא אם כן הפקיר.
מִי שֶׁלָּקַט אֶת הַפֵּאָה וְאָמַר הֲרֵי זוֹ לְאִישׁ פְּלוֹנִי עָנִי,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זָכָה לוֹ.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִתְּנֶנָּה לְעָנִי שֶׁנִּמְצָא רִאשׁוֹן.
הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה שֶׁל נָכְרִי חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הִפְקִיר.
מי שליקט את הפאה, ואמר הרי זה לאיש פלוני עני -
- רבי אליעזר אומר: זכה לו.
- וחכמים אומרים: יתננה לעני שנמצא ראשון.
- הלקט, והשכחה, והפאה, של נוכרי -
- חייבין במעשרות - אלא אם כן הפקיר.
זה אשר לקט את הפאה ואמר: "הרי זה לפלוני", אם יהיה זה הלוקט עני ותהיה ראויה לו אותה הפאה, אין מחלוקת שזכה לו, וזכה בה האיש האחר אף על פי שאיננו כאן. שאנו אומרים: אחרי שיש לו רשות לקחתם, יש לו רשות להקנותם לאיש אחר.
אבל מחלוקת רבי אליעזר וחכמים, אם היה הלוקט עשיר. שרבי אליעזר אומר: אחר שיש לו רשות להפקיר נכסיו ויאכל הפאה ההיא, יש לו רשות להקנותה לאיש אחר; וחכמים אומרים: "לא אמרינן תרי מיגו", שנאמר אחרי שיש לו רשות להפקיר נכסיו – יהיה כאילו הפקירם, ונאמר אחר כן, אחר שאם הפקיר נכסיו והם ראויים לו – יוכל להקנותם לאחרים.
והעיקר אצל רבי מאיר, שאין קניין לגוי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות, ולפיכך לקט והשכחה ופאה שלו חייבין במעשרות לדעתו, ואינה הלכה.
וכשיפקיר – לא יתחייב כל הדבר ההוא מעשר, כפי מה שהקדמנו, שהפקר אינו חייב במעשר.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
רבי אליעזר אומר זכה לו. בפרק שנים אוחזין (ד' ט':) אמרינן אמר עולא מחלוקת מעשיר לעני דר' אליעזר סבר אמרי' תרי מיגו מיגו דאי בעי מפקיר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה ומיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ורבנן סברי חד מיגו אמרי' תרי מיגו לא אמרינן. אבל מעני לעני דברי הכל זכה. ורב נחמן אמר מעני לעני מחלוקת. ובפ"ק דגיטין (יא.) מפרש טעמא דרבנן משום לא תלקט לעני ור"א מוקי ליה להזהיר עני על שלו. ובפרק שנים אוחזין (שם) פי' בקונטרס דמי שליקט את הפאה באדם בעלמא איירי שאינו בעל השדה דאי בעל השדה לא אמר ר' אליעזר זכה לו דליכא למימר מיגו דזכי לנפשיה דאפי' הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדהו כדאמרי' לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו וקשה לפירושו מהא דתנן לקמן בפרק ה' (משנה ב) שבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת אחת ונותן לו. אמר ר' אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו. ואמרינן עלה בירושלמי (הל' ב) ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' אליעזר תמן הוא אומר זכה לו וכאן הוא אומר כן. ומסיק דלדבריהם קאמר להו משמע בהדיא דבעל השדה גופיה יכול לזכות בשביל עני :
אלא אם כן הפקיר. למאן דאמר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר מוקי לה בסוף השולח גט (ד' מז.) דלקטינהו ישראל וטעמא דהפקיר הא לא הפקיר לא. ולמאן דאמר יש קנין מוקי לה בשדה דישראל ולקטינהו נכרי. וכי תימא הא מפקרי וקיימי. כי אפקרינהו אדעתא דישראל מפקרי אדעתא דנכרי לא מפקרי. ובירושל' יש שיטה אחרת:
ירושלמי (הל' ה) ר' חזקיה ר' ירמיה בשם רבי יוחנן כמאן דאמר יש לנכרי קנין בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. ברם כמאן דאמר אין לנכרי קנין בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר אפי' הפקירו חייב. ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמאן דאמר אין לנכרי קנין בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. ברם כמאן דאמר יש לנכרי קנין בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר קל הקלו חכמים בליקוטים. ר' אליעזר שאל ואין לו קנין נכסים. ומסיק בירוש' דר' אליעזר אכולהו שאל בין לר' ירמיה בשם ר' יוחנן בין לר' יוסי בשם ר' יוחנן:
רבי אליעזר אומר זכה לו - פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעשיר שלקט פאה לזכות בה לעני. דרבי אליעזר סבר אמרינן תרי מגו, מגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה. ומגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן. אבל מעני לעני, דברי הכל זכה לו:
של עובד כוכבים חייב במעשרות - דהואיל ואין העובד כוכבים חייב בלקט שכחה ופאה הוו להו כשאר תבואה של עובד כוכבים שחייבת במעשר:
אלא א"כ הפקיר - לעניים ולעשירים, דהפקר פטור מן המעשר. ומתניתין ר"מ היא דאמר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואין כן הלכה:
רבי אליעזר אומר זכה לו. פירש הר"ב פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעשיר שלקט וכו'. בפרק ה' משנה ב' אכתוב בס"ד אי מיירי דוקא בעשיר שאינו בעל השדה או אף בבעל השדה עצמו:
שנמצא ראשון. כלומר שלא יעכבה עד שיבא אותו עני שרצה לזכות אלא כל עני שימצא ראשון יתננה לו ואל יאחרה בידו ואם אירע שיבא אותו עני ראשון אין הכי נמי דרשאי לתתו לו שאין כאן קנס כדלעיל משנה ג' דאותו עני לא עביד ולא מידי:
אלא אם כן הפקיר. כתב הר"ב ומתני' ר"מ היא דאמר אין קנין לעובד כוכבים וכו' וכ"כ הרמב"ם והכי איתא בפירושו למשנה ט' פ"ה דמס' דמאי ויש מקום עיון במשנה ח' פ"ק דעבודת כוכבי' ושם אאריך בס"ד. [*ועיין עוד מ"ש בסוף פ"ד דגיטין]. ולענין סורי' עיין במ"ה פ"ה דמעשרות:
(כ) (על המשנה) שנמצא ראשון. כלומר שלא יעכבם עד שיבא אותו עני שרצה לזכות אלא כל עני שימצא ראשון יתננו לו ואל יאחרה בידו ואם אירע שיבא אותו עני ראשון אה"נ דרשאי לתתו לו שאין כאן קנס כדלעיל מ"ג דאותו עני לא עביד ולא מידי:
מי שליקט וכו': כתב ה"ר שמשון ז"ל, בפרק שנים אוחזין פירש בקונטרס דמי שליקט את הפאה באדם בעלמא איירי שאינו בעל השדה, דאי בעל השדה לא אמר ר"א זכה לו דלית ליה מגו דזכי לנפשיה, דאפילו הוא עני מוזהר הוא על שלו שלא ללקט פאה משדהו כדאמרינן לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו. וקשה לפירוש מהא דתנן לקמן בפ"ה שבלת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבלת אחת ונותן לו אר"א וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו, ואמרינן עלה בירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר"א תמן הוא אומר זכה לו וכאן הוא אומר כן ומסיק דלדבריהם קאמר להו, משמע בהדיא דבעל השדה גופיה יכול לזכות בשביל העני עכ"ל ז"ל.
וגם הר"ש שירילי"ו ז"ל הביא לשון ירושלמי דמשמע מיניה דבעל הבית עני יכול לזכות לכולי עלמא, ולקושית רש"י ז"ל תירץ דכיון דהוא עני מצי לזכות בפאה דעלמא אף על גב דבדידיה לא מצי לזכות אריא הוא דרביע עליה, וכיון דחזי ליה פאה בעולם הא הוי ראוי ליטול הלכך זכי נמי לחבריה ואפילו רבנן מודו עכ"ל ז"ל. ועיין בספר ק"א ספ"ב דפרשת קדושים:
הלקט והשכחה וכו': מאן דסבירא ליה יש קנין לעובד כוכבים מפרש למתניתין התם בגיטין הכי, הלקט והשכחה והפאה משדה ישראל שלקטן עובד כוכבים חייבין במעשר, פירוש ישראל הקונה אותן מיד העובד כוכבים חייב לעשרן אלא אם כן הפקירן ישראל ראשון בשדהו אדעתא דישראל וגם אדעתא דעובדי כוכבים, אבל סתם לקט שכחה ופאה מופקרין לישראל ולא לעובדי כוכבים. אלא אם כן הפקיר, סברה אחרת הבקיר בבי"ת:
לשון ר"ע ז"ל, ומתניתין ר"מ היא דאמר אין קנין לעובד כוכבים. אמר המלקט, ור"ט נמי סבירא ליה כר"מ כדמוכח בירושלמי דדמאי פ"ה. וכותיה דר"מ סתם לן תנא נמי בפ"ה דמסכת דמאי במשנת מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים וכו', ור' יוסי ור"ש פליגי עליה. ור' יהודה מפרק ר' ישמעאל דמנחות משמע דכר"מ סבירא ליה, אבל מן הירושלמי מוכח דכר"י ור"ש סבירא ליה וכן נמי משמע קצת מן התוספתא.
והקשה ה"ר שמשון ז"ל בפ"ה דמסכת דמאי דהא שמעינן ליה לר"מ בשלהי פרקא קמא דעבודה זרה דיש קנין דקאמר ואין משכירין להם בתים ואין צריך לומר שדות דברי ר"מ, ומפרש בגמרא טעמא דבשדות איכא תרתי לאיסורא חנייה בקרקע ומפקעינן ליה מן המעשר, ועיקר הקושיא הלזו הקשה אותה ה"ר שמשון ז"ל לפירוש ירושלמי דהתם, ותירץ ז"ל דמצינן למימר דירושלמי לטעמיה דמפרש בסוף פרקא קמא דעבודה זרה טעמא דר"מ משום דבית אינו מצוי להתברך מתוכו שדה מצוי להתברך מתוכו, ועיין במה שכתב בפרקא קמא דעבודה זרה סימן ח'. וכן נמי סתם לן כותיה דר"מ בתרומות פ"ט משנת המנכש עם העובד כוכבים בחסיות, ופלוגתא דר"מ וחכמים בפ"ב דמכשירין, ועיין בתוספות רי"ד פרקא קמא דקדושין דף מ"א ע"ב:
וכתב החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וזה לשונו בסוף דבריו, וגם הב"י סובר כן שהרמב"ם ז"ל סובר שההלכה היא שאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל, וכן מוכח בהדיא בהרמב"ם ז"ל ובסמ"ג סימן קל"ג עיין שם, ואחר כך חזר הרמב"ם ז"ל ממה שפירש במשניות כ"פ דאין הלכה כמ"ד אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל. והתימה על ר"ע ז"ל שתפס לשון הרמב"ם ז"ל ממה שהוא עצמו חזר בו עכ"ל ז"ל.
ובירושלמי איכא נמי מאן דמוקי למתניתין כמאן דאמר יש קנין ע"ש או בה"ר שמשון ז"ל. ומצאתי בספר חרדים שחבר החכם הר"ר אלעזר אזכרי ז"ל שכתב תשובת שאלה שמצא ה"ר שלמה אבסאבן ז"ל להרמב"ם ז"ל כתוב בה שאף על פי שיש קנין לעובד כוכבים מהתורה בארץ ישראל להפקיע מן המעשר, מכל מקום מדברי סופרים אין קנין וחייבת במעשר מדרבנן ע"כ:
יכין
מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני ר' אליעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני שנמצא ראשון: דאל"כ הו"ל כמסייע לא' והו"ל כגוזל [כפ"ה מ"ו] ודוקא בעשיר שלקט לעני. דצריך ב' מגות. מגו דהפקיר המגביה נכסיו והיה עני. ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ואפ"ה ס"ל לר"א דזכה ליה. דאע"ג דהשדה הוא שלו ולא מצי זכי לנפשיה. דהרי גם העני מחוייב ליתן פאה משדה שלו עכ"פ מדאמרינן מגו דמפקיר נכסיה. הרי הפקיר גם שדה זו אבל מעני לעני. לכ"ע זכי ליה. ואף דאפי' לסייע לעני אסור כפ"ה מ"ו. תי' אאמ"ו הגאון זצוק"ל. דהתם לכתחילה:
הלקט והשכחה והפאה של עובד כוכבים: משדה עובד כוכבים בא"י:
חייב במעשרות: דשדה עובד כוכבים פטור מפאה אפי' קצרו ישראל. וכ"כ שדה ישראל חייב בפאה אפי' קצרו עובד כוכבים דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא [כב"מ ע"א ב'] ומקרי שפיר קצירך. וקיי"ל אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשרות ורק מרוח עובד כוכבים בשדה שלו בא"י פוטר:
אלא אם כן הפקיר: לעניים ועשירים דאז לכ"ע הפקר פטור ממעשר רק דבהפקיר וחזר וזכה קמה. התבואה חייב בתרומ"ע. ובהפקיר וחזר וזכה שבלים. אף אם הפריש אינה תרומה כלל [רמב"ם תרומות פ"ב הי"ב]. ואע"ג דהכא הרי אין קנין לעובד כוכבים. והו"ל כמפקיר שדה שאינו שלו. אפ"ה לענין הפקרו כדיליה הוה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת