משנה נזיר ז דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה נזיר, פרק ז':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

<< | משנה נזיר ז דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

כהן גדול ונזיר אינן מטמאין לקרוביהן, אבל מטמאין למת מצוה.

היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה, רבי אליעזר אומר: יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר.

וחכמים אומרים: יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול.

אמר להם רבי אליעזר: יטמא כהן, שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר, שהוא מביא קרבן על טומאתו.

אמרו לו: יטמא נזיר, שאין קדושתו קדושת עולם, ואל יטמא כהן, שקדושתו קדושת עולם.

משנה ב[עריכה]

על אלו הטומאות הנזיר מגלח:

  • על המת,
  • ועל כזית מן המת,
  • ועל כזית נצל,
  • ועל מלא תרוד רקב,
  • על השדרה,
  • ועל הגולגולת,
  • ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי,
  • ועל חצי קב עצמות,
  • ועל חצי לוג דם,

על מגען ועל משאן ועל אוהלן,

  • ועל עצם כשעורה,

על מגעו ועל משאו.

על אלו הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין, ואינו מתחיל למנות אלא עד שיטהר ומביא את קרבנותיו.

משנה ג[עריכה]

אבל הסככות, והפרעות, ובית הפרס, וארץ העמים, והגולל, והדופק, ורביעית דם, ואוהל, ורובע עצמות, וכלים הנוגעים במת, וימי ספרו, וימי גמרו, על אלו אין הנזיר מגלח, ומזה בשלישי ובשביעי, ואינו סותר את הקודמין, ומתחיל ומונה מיד, וקרבן אין לו.

באמת, ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע, הרי אלו עולין לו.

משנה ד[עריכה]

אמר רבי אליעזר משום רבי יהושע: כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה, חייבין עליה על ביאת מקדש.

וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, אין חייבין עליה על ביאת מקדש.

אמר רבי מאיר: לא תהא זו קלה מן השרץ.

אמר רבי עקיבא, דנתי לפני רבי אליעזר: מה אם עצם כשעורה, שאינו מטמא אדם באוהל, הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו; רביעית דם, שהוא מטמא אדם באוהל, אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה?

אמר לי: מה זה עקיבא, אין דנין כאן מקל וחומר.

וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי יהושע, אמר לי: יפה אמרת, אלא כן אמרו הלכה.

משנה נזיר, פרק ז':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

<< | משנה נזיר ז דפוסים | >>